שיתוף - לביקורת וזהו.

[לוצ'י]

אני שואלת את זו ששאלה איך הוא ידע להגות נכון, מי אמר שהוא הגה נכון?.אולי הוא אמר רוני בשורוק ואבא בצירה?

אם יש קריין אז הם לא יכולים לטעות..
אולי יכולת הדיבור פשוט נחשבת למשהו מוזר, מיותר, שדורש הרבה מאמץ ולכן אף אחד לא משתמש בה. ובקריין משתמשים לעיתים רחוקות. בשביל ילדים קטנים וכדומה. ואולי לפני שרוני התחיל לדבר, הוא הקליד את המילים בקבוצה לעצמו והפעיל את הקריין כדי לדעת איך אומרים

 

[דיני!]

רעיון.
אני מבחינתי משאירה את זה כשאלה,
ובגלל שכל הפרטים החיצוניים הם בסך הכל רקע למה שבאמת קורה,
למעשים, למחשבות ולבחירות של כל דמות-
השאלה בהחלט יכולה להיות לא פתורה.

 

[לוצ'י]

רעיון.
אני מבחינתי משאירה את זה כשאלה,
ובגלל שכל הפרטים החיצוניים הם בסך הכל רקע למה שבאמת קורה,
למעשים, למחשבות ולבחירות של כל דמות-
השאלה בהחלט יכולה להיות לא פתורה.

אוקיי, עכשיו אנחנו פנויים נפשית כדי לקבל את החלק הבא

 

[דיני!]

קודם נדבר על שיהיה חלק הבא...
הוא עדיין בראש שלי,
ובעצמי לא ברור לי לאן הוא יילך

 

[Sara led]

אם יש קריין אז הם לא יכולים לטעות..
אולי יכולת הדיבור פשוט נחשבת למשהו מוזר, מיותר, שדורש הרבה מאמץ ולכן אף אחד לא משתמש בה. ובקריין משתמשים לעיתים רחוקות. בשביל ילדים קטנים וכדומה. ואולי לפני שרוני התחיל לדבר, הוא הקליד את המילים בקבוצה לעצמו והפעיל את הקריין כדי לדעת איך אומרים

כתבתי את זה כשדיברנו על האופציה שאין קריין כי דיבור זה משהו לא ידוע

 

[Sara led]

צודקות כולכם.
האופציה ההגיונית ביותר היא של @Sara led ,
והיא:
הוא פשוט המציא כרצונו ניקוד.

עדיין לא מסתדר, איך הוא ידע מה הצליל של כל אות?
הכי הגיוני בעיני שהוא מצא בגוגל מדריך קולי והוא למד אותו.
אבל אז אבא שלו אמור להיות באמת בהלם אבל לא להבין מה הוא אומר.

 

[שיבת ציון]

סיפור ממש יפה. אוהבת, מחכה להמשך. יצירתי, מעניין. אילו עוד מחמאות? לא משנה, העיקר שאני מחכה להמשך...

 

[דיני!]

הקטע הפעם קצר,
קצת קצר מידי
אבל מה לעשות,
חזרו לשגרה בצורה מלאה
והזמן שלי הולך ומתקטן...
מקווה מחר להעלות עוד חלק.
enjoy!

 

[דיני!]

<אני מבין מה אתה אומר, ילד. אני מבין> אבא כתב לאט, אדישות זולגת ממילותיו.
<זה אדיר, אבא! זה יכול- לשנות את העולם!>
רוני היה נלהב. "תחשוב, אנחנו יכולים להתחיל לדבר! לתקשר בצורה יותר..."
הוא עצר, ולמול לחייו השקועות של אבא, הוסיף- <יותר אנושית>
אבא לא ענה.
<אני לא יודע מה להגיד לך, רון> הוא נאנח. <אני פשוט לא יודע>.
רוני קרא את המילים לאט. לאבא היתה נטייה לכתוב מילים פעמיים, כשהוא היה מבולבל.
<אתה אומר דברים מענינים>
<דברים נכונים!> רוני נכנס לתוך דבריו.
אבא נאנח שוב.
<אבא, בבקשה. תנסה!>

 

[דיני!]

<רוני, אתה מוכן?> המורה כתב. חלל הכיתה הוירטואלית היה יחסית שקט.
<כן> רוני הגיב, <שלום חברים. אני רוצה לדבר השבוע על תגלית מענינת מאוד, שגיליתי השבוע>
המילים, עליהם התאמן כל היום האחרון, נתקעו לו קצת.
<בגוף האדם יש לנו איבר, הנקרא: מיתרי הקול. למיתרים האלה יש יכולת לעשות משהו, ששום בעל חי לא יכול לעשות. רק האדם> הוא עצר לרגע, והרים מבטו מהפלאפון.
הכיתה היתה שקטה, כל תלמיד במסכו האישי.
<הפעולה הזאת נקראת- לדבר. יכול להיות שחלק ממכם שמעתם על זה כבר פעם, מסתבר שלרובכם זה פעם ראשונה. זה, בעצם, צורת תקשורת,
שנועדה לעזור לנו לתקשר אחד עם השני בדרך טובה יותר,
קלה יותר ואנושית יותר>
רוני חייך. "אני רוצה להדגים לכם". אמר. 34 ראשים הורמו אליו באחת.
"הנה, עכשיו אני מדגים לכם". הוא אמר.
ושקט, לעשרים שניות.
ומיד אחר כך המסך שלו הוצף בעשרות תגובות.
<מהה?>
<מה זה אמור להיות?>
<למה זה טוב?> ילד נוסף שאל.
רוני הרים יד. <ששש, תעצרו רגע. אני לא יכול עם כל התגובות. בבקשה אחד אחד>
עשרה אצבעות מנומסות הורמו.
רוני, מהסס, הורה לאייבי להגיב ראשון.
<זה מענין, מה שאתה סיפרת עכשיו> הוא נעצר לרגע, תוהה, <אבל אני לא מצליח להבין-
מה זה? למה זה טוב?>
<אני לא מבין איפה זה היה עד עכשיו> ג'ון התערב באמצע, סופג תוך כדי אצבע מתרה מכיוון המורה. <כאילו- אם לא ידענו על זה, חייב להיות אישהי סיבה טובה>
רוני משך בכתפיו, מרגיש נמוך מאי פעם. <אני לא יודע> הוא כתב. <אני באמת לא יודע>
<אני לא חושב שזה טוב>
<למה צריך לשנות משהו? הצורה שאנחנו מתכתבים היום היא מעולה. זה מאוד נוח>
<למה אתה מבלבל במוח>
מישהו כתב, ומחק אחרי רגע.
רוני נשען על שולחן המורה. <לא יודע. לא התכונתי ככה לעשות בלאגן> הוא העביר יד מיוזעת על מצחו. <סליחה. זה רק היה שיחה שבועית. לא התכונתי>
המורה, שראה בעליבותו, התרומם. <תודה רבה לרוני, על המידע המענין> הוא השתיק את הכיתה. <לא כל פעם יש לנו שיחות שככה יוצרות דיונים. רוני, אתה יכול לחזור למקום.
יש לך עתיד ברטוריקה>
בטח יש לו עתיד, עתיד פצצה.
רוני חזר למקומו, והתיישב.
<מסרת יפה> אייבי שלח לו.
<אל תשים לב אליהם>
רוני חייך בחצי פה. <אני בסדר>
אבל שתיהם ידעו שהוא לא.

 

[לוצ'י]

מהמם, ממש.
אני אוהבת את הסיפור הזה פשוט.
ורוני חמוד ואומלל כל כך, איך שהוא ניסה לשתף בתגלית שלו את העולם, ונתקל בכאלה תגובות.. מסכן.

שאלה, למה השם של רוני הוא ישראלי וכל שאר השמות לא? אייבי, ג'ון.. מכוון?

 

[דיני!]

מממ...
בגדול סתם
לא נתתי מחשבה מידי לשמות.
זה אגב לא שם ישראלי במיוחד,

 

[לוצ'י]

זה אגב לא שם ישראלי במיוחד,

יותר מג'ון.. ; )

מה עם יובב וקינן, אגב? גם מוצ"ש נקרא יום

 

[דיני!]

מה שנכון...
ובבקשה תפילות כי אין המשך!
ויותר מאין המשך אין זמן להמשיך...

מה עם יובב וקינן, אגב? גם מוצ"ש נקרא יום

כן אבל אז אני לא יגמור לקראת שבוע הבא!
יש לי עוד 2 המשכים להעלות,
ושבוע שלם לפנינו עד שיהפכו את סדום...

 

[לוצ'י]

כן אבל אז אני לא יגמור לקראת שבוע הבא!
יש לי עוד 2 המשכים להעלות,
ושבוע שלם לפנינו עד שיהפכו את סדום...

אהה, אאוצ'
אכזבת ; )
נו טוב, נחכה לשבוע הבא

ובעז'ה שתמצאי המשך מהר : )

 

[שיבת ציון]

סיפור מקורי ומסקרן.
מאד מעניין ועם מסר שכל אחד יכול לקחת לכיוון שלו... אני אוהבת את זה.
רק כמה הערות הגהה קטנות...:

המילים, עליהם התאמן

עליהן

איבר, הנקרא: מיתרי הקול.

איברים הנקראים

זה, בעצם, צורת תקשורת

זו, או זוהי, זאת

עשרה אצבעות

עשר

חייב להיות אישהי סיבה טובה

חייבת להיות

שתיהם ידעו

שניהם

מחכה מאד לפרק הבא!

 

[שיבת ציון]

פתאום חשבתי על: איך רוני ידע לדבר?
כאילו, כתבו פה על איך הוא ידע לפענח את הניקוד. אבל יותר מזה, איך הוא ידע לבטא את צלילי האותיות. איך הוא ידע להגיד: "אני רוצה להדגים לכם", ואיך הם הבינו מה הוא אמר, הרי מאיפה להם שהצלילים של המשפט שהם קוראים מבוטאים ככה?

 

[דולפין כחול]

@דיני! אהבתי! סיפור ממש יפה! ומקורי!

מה שלא הבנתי- איך הם לומדים לקרוא? ולכתוב? זה מבוסס על דיבור....

 

[לוצ'י]

@שיבת ציון זו בדיוק השאלה שניסיתי לשאול, ולא הצלחתי להסביר טוב את עצמי אז תודה.
אבל @דיני! כבר ענתה -

יש להם קריין אוטומטי,

..

 

[Sara led]

פתאום חשבתי על: איך רוני ידע לדבר?
כאילו, כתבו פה על איך הוא ידע לפענח את הניקוד. אבל יותר מזה, איך הוא ידע לבטא את צלילי האותיות. איך הוא ידע להגיד: "אני רוצה להדגים לכם", ואיך הם הבינו מה הוא אמר, הרי מאיפה להם שהצלילים של המשפט שהם קוראים מבוטאים ככה?

עדיין לא מסתדר, איך הוא ידע מה הצליל של כל אות?
הכי הגיוני בעיני שהוא מצא בגוגל מדריך קולי והוא למד אותו.
אבל אז אבא שלו אמור להיות באמת בהלם אבל לא להבין מה הוא אומר.