שלום לכולכן!
החלטתי להיכנס שנייה לנעלי הסייעת, ולנסות ולספר את הסיפור מתוך לב רחמני ואוהב של סייעת שפשוט לא יכלה עם כל הרצון הטוב לטפל בילד...
טיפ חשוב ללימוד זכות!
גם אם נגמרו כל הרעיונות ללימוד זכות, עדיין יש רעיון אחד שתמיד, אבל תמיד עובד.
והרעיון הוא כך: אולי יש דבר שאיני יודעת.. אולי ההתנהגות של פלונית היא מסיבה שאינה ידועה לי, והסיבה היא כזאת נדירה ולא מציאותית, שזה פשוט לא עולה בי לראש?!?!
בטח כבר יצאה לכם בחיים לעשות איזשהו פעולה, שאתם יודעים שאם מישהו רואה אתכם מהצד הוא בטוח שאתן משוגעות/גנבות/אכזריות, אך אתם יודעות את הסיבה האמתית להתנהגותכן, ואתן גם יודעות שאף אחד בעולם לא יעלה בדעתו את הסיבה..
גם מובא בספרים הקדושים, שהרואה בחבירו דבר שאינו כשורה, הרי זה סימן כי בשמים דנים אותו כעת על עבירה מעין זו, וכפי שהוא ידון את חבירו כך ידונו אותו על מעשיו הוא..
אני לא הסייעת, אך כשקראתי את הסיפור הרי שכמו לכולם עלו בי תחושות זעם על הסייעת הרשעית הזאת.. אך פתאום התחיל ציפור אחד לזמזם לי בראש, מה? יכול להיות כזאת רשעות בעולם? מה? הסייעת אין לה טיפת לב, או שביב שכל?, הרי צריכים להיות הזויים כדי להתנהג כך?!?!
כתבתי בעיקר לעצמי, אבל משתפת לכולם.
אני הסייעת!!!
אז דבר ראשון נתייחס לגופם דברים.
מעודי פיעמה בי אהבה לילדים קטנים, אהבתי את הטיפול בהם כולל כל הכרוך בכך, כזאת הייתי מילדותי, בתור האחות הצעירה במשפחה טיפלתי בהמון אחיינים בלע"ה, החלפתי להם, האכלתי אותם, ניקיתי אותם, והכל בכיף ואהבה.
העבודה בגן עם ילדים קטנים היא חלום חיי, ואני נהנית כל יום מחדש ועובדת מתוך תחושת אחריות בגידול דור העתיד.
ובכן, אז מה קרה ביום חמישי?
בשעה 12 הגננת קיבלה טלפון כי בנה בן ה5 פתח את הראש וכי יש לקחתו בדחיפות לטרם על מנת לתפור לו, בעלה נמצא כל היום בעיר אחרת, ולכן לא יכול היה לעזור כאן.
הגננת השאירה לי הוראות במהירות, תוך שאני מנסה לאחסן אותם בזכרוני היטב היטב.
כשהחלה ההתארגנות לקראת איסוף הילדים ע"י ההורים, שמתי לב למה שקרה למוישי (שם בדוי לילד אמיתי מתוק וחמוד!), הסתכלתי בשעון, תוך שאני מנסה לחשבן אם אצליח להחליף לו בגדים, החלטתי שעד שההורה הראשון יגיע אספיק כנראה, לקחתי אותו לשירותים הפשלתי את מכנסיו וכו' קיפלתי בזהירות את חולצתו, כדי שלא תתלכלך..
אך בדיוק אז נכנסה האמא הראשונה לגן.. אמרתי למוישי 'חכה שניה צדיק'ל' 'אני מיד חוזרת', פניתי למתלה וחיפשתי את תיק האוכל של הילד הנפרד כעת מן הגן, מצאתי והלבשתי את הילד, והוא המשיך עם אימו.
חזרתי למוישי, הוא בכה מאד, הוא רצה כבר את אמא, אמרתי לו אל תדאג צדיק'ל אמא מיד תגיע, בא נתלבש מהר ו.. אופ בפתח ניצבו להן שתי נשים שבאו לקחת את ילדיהם, אמרתי למוישי 'חכה כאן, אני מיד חוזרת', ראיתי שהוא מביט לכיוון הפתח ובוכה, הבנתי שהוא כבר רוצה לפנות לשם, כי אולי אמא כבר כבר מגיע, אז ביקשתי ממנו שוב, חמוד! אל תזוז מפה! אני מיד מגיעה..
פניתי לארגן את שני הילדים ואז התחילו להגיע עוד הורים ואחים ואחיות, חשבתי לעצמי 'רבונו של עוילם! מה יהיה פה?!'
כך עברו להן הדקות, תוך שאני מנסה להרגיע את עצמי שאוטוטו יש לי דקה פנויה ואני מסדרת אותו חיש, והנה בעוד פני מופנות אל המתלה תוך שאני מחפשת תיק של אחד הילדים, אני שומעת קול נער, שואל, תגידו! איפוא מוישי?, אני מביטה אל פינת השרותים, והנה היא ריקה... אני מביטה לכיוון הדלת, והנה מוישי עומד שם מבויש ונכלם!!
הצבעתי לנער על מיקומו של מוישי, תוך כדי שאני מתאפקת מלבכות על מצבו המביש... חשבתי לעצמי 'בטח האמא תבין שפשוט לא היה לי אפשרות לטפל בו בתוך כל הבלאגאן של היציאה הביתה', אך בכל זאת החלטתי להתקשר ולעדכן את האמא, חיפשתי את הפלאפון בתיק, ואופ.. נזכרתי שהוא בתיקון כעת..
וכעת,, לכל המלמדות זכות תודה רבה!! ה' ידון גם אותכן לזכות, אמן, ולכל אילו שלא כל כך.. עליכן אני מלמדת זכות, אני במקומכם אחרי קריאת הסיפור - הייתי מתנהג ומגיב בדיוק כך..
וגם לאמא היקרה והמסורה, אני מבקשת את סליחתך על מה שקרה, ומקווה ומייחלת ומתפללת שזה לא יקרה שוב לעולם.
נקודה למחשבה..