אני קוראת את האשכול הזה ומזועזעת פעמיים.
אחד על הסיטואציה הלא נעימה והמביכה מאד שעבר הילד.
זה מקרה שאכן אסור לעבור בשקט ולהמשיך את סדר היום.
הגננת בין אם היא תמשיך או לא, ואיך יהיה יעודה בחיים.
היא חייבת להיות מודעת שזה הנהגה לא ראויה עם ילדים.
אבל מה שזעזע אותי ואעיז לומר - זעזע יותר
זה
השפיטה הקולקטיבית שנעשתה כאן.
רצח אופי מובהק.
לא יודעת. מרגיש לי בתור יהודיה מאד לא נח.
נכון שזה אנונימי ונכון שאף אחת לא מכירה.
אבל בכל זאת.
רק חשבתי לעצמי אם אני הייתי הסייעת בעצמי. אני נחרדת למחשבה אם כל התארים והפסקי דין שהכתירו כאן היו מגיעים לפתחי.
לעניות דעתי הם לא נכונים ולא מוסריים על פי היהדות.
אין ספק שהסייעת טעתה. טעות חמורה.זה הנהגה שלא ראויה לקרות לילד בשום צורה. גם לא אם זה הילד שלך.
במידה והיתה כאן אי איזה מחשבה של השפלה במכלול הסיטואציה.זה חמור פי כמה. אבל עד להענשה קולקטיבית. לקריאה להעמדה לעמוד הקלון-
לא הגזמנו?!
(אגב הרבה מטפלים ויועצים טוענים שטראומות והשלכות של מעשים משפילים/מביכים וכדו הם לא בהכרח תלוי המעשה עצמו אלא תגובת הסובב הרלוונטי במומנטום הזמן הקרוב למעשה. לכן כל הסובב אחר כך זה פחות משנה לילד עצמו-
מה יגידו לגננת/סיעת? מה יהיה איתה?
הילד יישא את החוויה אך ורק מהתגובות שהגיעו אליו.. )
ואם היא טעתה. היא יצאה מגדר בנאדם?
מגדר עמך?!
הגו בעצמכם אם פותחת האשכול היתה מיישמת את כל ה"עיצות" שנתנו לה כאן.
היינו רוצים להיות שם במקום הזה?
אני מצטערת שאני לא שותפה לחגיגה הזו. הלב האימהי רותח ורוצה לקום לפעולה כשהוא שומע כך.
ואל תחשדו בי שאני לא אמא ולא מבינה..
צעירה מידי וכו וכו.. כי להזדהות זה קל לי מאד ומסעיר אותי לא פחות.
ולמעשה?
דווקא כשאני חושבת מה הייתי רוצה
באמת לילד שלי. אז הייתי לא עושה מה שמייעצים כאן אלא מתייעצת עם דעת תורה ואנשי חינוך.
כי מה שנאמר כאן חוץ מכמה הודעות מיושבות ומשוקללות הוא בעיקר רגש מבעבע ולא מרוסן.
@שביעית אני מצדיעה לך שאת פועלת בישוב הדעת ולא מתוך רתיחה.
אופי נעים זה מתנה שכדאי לשמר.
ושתיראי רק נחת ובריאות מהילד.