התייעצות השכבת ילדים - איך?

[שריתינקה]

אולי נדוש...
אבל אחרי פסח פתחתי במבצע שינה מוקדמת. לילדים שלי זה עשה פלאים...
את כותבת על ילדה בגיל 9, בגיל הזה זה עובד נפלא. ומסייע לדרבון.
בהצלחה!

 

[גיטושית]

מלטונין.
טבעי לגמרי ונותנים במינון קטן מאוד.
מנסיון - אינו ממכר

 

[ציפי פייבלזון]

שעת השכבה-צריך לדעת יך ומתי לעשות, כמו שכתבו פה הרבה מאד יפה.
(כמו-טקס השכבה הדרגתי-לעבור מפעילות להרפיה, וקבוע-כל יום פחות או יותר אותו טקס, לתפוס את השעה שבה הילד עייף ולא לפספס אותה כי אז כבר קשה לו להרדם, וכו')

ומלטונין זה לא פתרון,
אבל בהחלט לדעתי כדאי לקחת אותו לתקופה, שבה מרגילים את הגוף להרדם בשעות מסוימות,
ואז הגוף מתרגל לזה, ומתחיל להפריש מלטונין בעצמו בשעות הנכונות, ואז אפשר לרדת מהמלטונין בהדרגה.
(יש לציין שהפרשת המלטונין קורית בגוף באופן טבעי כשמתחיל להחשיך-בשקיעה, והאור של החשמל משבש את המנגנון הזה. לכן כדאי כבר כשמתחילים את הטקס- מקלחות, ארוחת ערב, וכו'- להחשיך בהדרגה את הבית וכך לעודד את הפרשת המלטונין)

בהצלחה!!

 

[מבשר טוב]

תבדילי בין לכעוס לבין לתת פליק/מכה/סטירה או וואטאבר איך שיקראו לזה.
כולנו לפעמים כועסים גם כי אנחנו אנושיים וגם כי אנחנו הורים, אבל לתת פליק וכו' זה תלוי אם זה נמצא בלקסיקון או לא, כמו שאני משוכנעת שאת יכולה לומר שאף פעם לא נשכת את הילדים לא בטעות ולא בכוונה
גם במקרה דומה למה שתיארת לא נתתי פליק או משהו כי זה לא נמצא אצלי בסל אפשרויות.

וזה-

נכון אני מסכימה איתך לגמרי- אני יכולה לכעוס אבל לא לתת פליקים
סתם כי אני לא הסגנון...

 

[קולי שמעת]

חברה אולי אתם נרגעים --- ודחוף??
כבר הבהרתי לעיל שמדובר על ילד עם הפרעות שינה, ובאומללתי כי רבה שכחתי לציין זאת.
סברתי שזוהי שאלת פותחת האשכול, עד שהבנתי שהיא התכוונה להורים.

 

[אסתר חייה]

תודה רבה על הרעיונות ממש מדהים
והכי התחברתי למה שכתבו לבוא עם כח להשכבה לא סחוטה
כי מצפוני לאשה שמשקיעה ברוגע בבית הכי קשה שככה הגמר היום
אני הייתי בבית שממש לא נראה לי שמפריע להם שזה המצב כי שם האיום הקבוע כל חמש דקות זה אתה רוצה סטירה
וכל שעתיים מבצעים את זה
אבל לאשה שהכי משתדלת בעולם זה מאוד קשה שככה נגמר יום

 

[הגרפולוגית]

לא מתאפקת להגיב על המלטונין,
יש פה הרבה תגובות בעד ונגד.
וממש ממש מעניין אותי אם מי שנגד מלטונין
וממליץ כל מיני עצות אחרות
שמעולות, אגב, לילדים בלי קשיי שינה משמעותיים.
ניסה פעם להתמודד עם ילד שיש לו קשיי שינה משמעותיים

לי יש ילדים שנרדמים בקלות יחסית (תוך חצי שעה- שעה)
וילדה חמודה בת חמש שמגיל קטן מאוד פשוט לא נרדמת!!
ובמקרה הזה, גם אם ניישם את כל העצות הנ"ל,
הילדה תירדם ב12-1 בלילה!
והיא מתחננת אלי:
'אמא, אני רוצה להירדם, תביאי לי את הסוכריה שעוזרת להירדם'
וניסינו להביא לה סוכריה 'מדומה' כי אולי זה רגשי-
היא לא נרדמה ובאה ואמרה לי: אמא, אפילו הסוכריה לא עוזרת לי להירדם'
אז מה? אני לא אתן לה מידי פעם רבע כדור אמיתי.
כדי להכניס אותה לשגרת שינה?

אז לפני שאתם שופטים בחומרה אחרים,
תודו לד' שזיכה אתכם בילדים שנרדמים בקלות.
ועכשיו, קדימה, לעשות לי פרצופים כועסים

 

[דרמה זה לא סיפור]

כי מצפוני לאשה שמשקיעה ברוגע בבית הכי קשה שככה הגמר היום
אני הייתי בבית שממש לא נראה לי שמפריע להם שזה המצב כי שם האיום הקבוע כל חמש דקות זה אתה רוצה סטירה
וכל שעתיים מבצעים את זה

כל הכבוד לך שאת משקיעה ומנסה לשנות מהדך בה גידלו אותך הורייך
זה מאוד מאוד לא קל ולא פשוט
הדבר הטבעי ביותר שאנחנו עושים הוא לגדל את ילדינו כמו שהורינו גידלו אותנו (כן, גם אם הבטחנו לעצמנו בהן צדק ש"אני לילדים שלי לא יעשה את זה בחיים!")
לשנות כיוון ולפעול אחרת דורש עבודה פנימית עקבית ומאתגרת
אם את מרגישה שזה קשה מדי, יכול להיות שכדאי לך לנסות ללכת לייעוץ פרטני קצר
לפעמים צריך לעבד קצת את מה שעברת כילדה על מנת שתצליחי לנהוג אחרת מהורייך, מבלי להשקיע אנרגיות רבות כל כך שמשאירות אותך תשושה.
אני זוכרת שכתבת שהלכת להנחיית הורים, אבל יתכן שמפגשים אחד על אחד יתנו לך יותר מקום לעבד את הילדה שבך ולראות איפה החוויות האלה פוגשות אותך היום בגידול הילדים ואיך את יכולה להתמודד איתן ביעילות רבה יותר.
מעריכה אותך מאוד!

 

[אסתר חייה]

כל הכבוד לך שאת משקיעה ומנסה לשנות מהדך בה גידלו אותך הורייך
זה מאוד מאוד לא קל ולא פשוט
הדבר הטבעי ביותר שאנחנו עושים הוא לגדל את ילדינו כמו שהורינו גידלו אותנו (כן, גם אם הבטחנו לעצמנו בהן צדק ש"אני לילדים שלי לא יעשה את זה בחיים!")
לשנות כיוון ולפעול אחרת דורש עבודה פנימית עקבית ומאתגרת
אם את מרגישה שזה קשה מדי, יכול להיות שכדאי לך לנסות ללכת לייעוץ פרטני קצר
לפעמים צריך לעבד קצת את מה שעברת כילדה על מנת שתצליחי לנהוג אחרת מהורייך, מבלי להשקיע אנרגיות רבות כל כך שמשאירות אותך תשושה.
אני זוכרת שכתבת שהלכת להנחיית הורים, אבל יתכן שמפגשים אחד על אחד יתנו לך יותר מקום לעבד את הילדה שבך ולראות איפה החוויות האלה פוגשות אותך היום בגידול הילדים ואיך את יכולה להתמודד איתן ביעילות רבה יותר.
מעריכה אותך מאוד!

תודה רבה על החיזוק אבל שלא תביני לא נכון ההורים שלי מדהימים רק זה היה הסיגנון

 

[דרמה זה לא סיפור]

ואת מנסה לשנות את הסגנון הזה
זה לגמרי ראוי להערכה
וכמובן לא מוריד מכבודם ומקומם של ההורים ששלא ספק עשו את המיטב שהיה בכוחם.

 

[קנגה]

לא מתאפקת להגיב על המלטונין,
יש פה הרבה תגובות בעד ונגד.
וממש ממש מעניין אותי אם מי שנגד מלטונין
וממליץ כל מיני עצות אחרות
שמעולות, אגב, לילדים בלי קשיי שינה משמעותיים.
ניסה פעם להתמודד עם ילד שיש לו קשיי שינה משמעותיים

לי יש ילדים שנרדמים בקלות יחסית (תוך חצי שעה- שעה)
וילדה חמודה בת חמש שמגיל קטן מאוד פשוט לא נרדמת!!
ובמקרה הזה, גם אם ניישם את כל העצות הנ"ל,
הילדה תירדם ב12-1 בלילה!
והיא מתחננת אלי:
'אמא, אני רוצה להירדם, תביאי לי את הסוכריה שעוזרת להירדם'
וניסינו להביא לה סוכריה 'מדומה' כי אולי זה רגשי-
היא לא נרדמה ובאה ואמרה לי: אמא, אפילו הסוכריה לא עוזרת לי להירדם'
אז מה? אני לא אתן לה מידי פעם רבע כדור אמיתי.
כדי להכניס אותה לשגרת שינה?

אז לפני שאתם שופטים בחומרה אחרים,
תודו לד' שזיכה אתכם בילדים שנרדמים בקלות.
ועכשיו, קדימה, לעשות לי פרצופים כועסים

אבל מה שאת כותבת זה בדיוק מה שהמתנגדים כותבים. אני לא חושבת שהתנגדו פה למתן מלטונין לילד ספציפי שיש לו בעיות הירדמות. דיברו על הצעת נתינת מלטונין כפיתרון גורף להרדמת חבורת ילדים.

 

[אסתר חייה]

ואת מנסה לשנות את הסגנון הזה
זה לגמרי ראוי להערכה
וכמובן לא מוריד מכבודם ומקומם של ההורים ששלא ספק עשו את המיטב שהיה בכוחם.

תודה רבה על כל החיזוק
אבל לפי עניות דעתי זה פשוט היה המצב בדור של פעם
את לא גדלת עם פליקים ופאצים??

 

[שרה UI/UX]

תודה רבה על כל החיזוק
אבל לפי עניות דעתי זה פשוט היה המצב בדור של פעם
את לא גדלת עם פליקים ופאצים??

פעם רוב ההורים השתמשו בענישה גופנית כדי להשליט משמעת
והילדים שלהם מנסים להמנע מזה בצדק
הקושי הוא, מנסיון, שזה מוטבע בך כמוצא אחרון להשיג משמעת/להעניש
בשביל זה צריך כוח רצון מאוד חזק לעבוד על האוטומט הזה של לתת מכה כשילד ממש מתחצף למשל
ולכן הזמנים המועדים לפורענות זה כשאנחנו עייפות ועובדות יותר על אוטומט ופחות עם השכל
ברגע שאת מודעת לזה זה כבר חצי הדרך להצלחה
מעריכה אותך מאוד על המודעןת והרצון להיות גרסה משודרגת יותר של אמהות ממה שאת חווית
(והייתה מקובלת בזמנו.. לא באה לשפוט את ההורים כמובן)

 

[מירי כהן תיאטרון]

אסתר חיה, את אמא אלופה...
את לא צריכה להתייחס לכל המורידים.
כל הכבוד שהיה לך כוח וסבלנות עד ההשכבה.
כל אמא מחכה לקצת שקט...
ו... יש לי ילד בן 5 שממש לא מצליח להירדם, חשבתי שאולי אם לא יישן צהריים
וזה ממש לא עזר...
ואח"כ קשה לקום בבוקר.
והבוקר משתבש!!!
אני בטוחה שאת אמא הכי מושלמת בשביל הילדים שלך.
וכל מי שהתלונן עלייך באישי, מעניין איך הוא לפעמים מתנהג לילדים שלו...
כולנו בני אדם.
דווקא ההתייעצות שלך מראה שאת באמת אמא שדואגת שיהיה הכי טוב לילדים שלך בעז"ה

 

[בתצי]

"סגולה" שחברה אמרה לי וסיגלתי לעצמי בלנ"ד: להתפלל ערבית.
בתקופות שעומדת בזה עוזר פלאים
תנסי, לא תפסידי

 

[MP3+]

דווקא יום אחד ישבתי בגינה והנושא הזה עלה לדיון והיה שם כמה וכמה אמהות שטענו בכל תוקף שלא קרה להם אף פעם

וואו,
איך אני אוהבת את האמהות המושלמות האלה-משום מה תמיד פוגשים אותן בגינה.
שתמיד, אבל תמיד יש להן עוגות במקפיא.
והבית תמיד נוצץ.
הילדים שלהן מחוננים. ובחיים לא רבים.
בשבע בערב כיבוי אורות.
כולם עדיני נפש- אז ד' ישמור ברור שזה לא קרה להם ולא יקרה.
תהיי רגועה ומאושרת במי שאת. את אמא מדהימה ואלופה!!!!
וטיפ קטן- מי שמתארת לך את הבית שלה כמושלם אז או שלא תאמיני לה או שפשוט היא מתארת לך את החלומות שלה.

 

[אמא למתוקים ממש]

אני הגעתי מזמן מזמן לפתרון::
במקום להגיע להשכבה בסוף היום את מתכננת את אחר הצהרים הפוך-
קודם משכיבה לישון אחר כך מקלחת אחר כך אוספת איתם משחקים ובסוף משחקים בהם...
פתרון קסמים נפלא. נשאר לי רק לגלות איך מיישמים אותו באופן מעשי...
כל הזכויות שמורות!!!
(הכל בצחוק כמובן...)

וברצינות -
להכניס לראש שההשכבה תקח הרבה זמן
להרפות מעט ולתת לדברים להתקדם בקצב שלהם
להשכיב בשעות שונות.
חדרים נפרדים זה נפלא. (אצלי כרגע לא ישים טכנית - אבל זה פתרון מאד יעיל!).
אני נותנת משהו קטן "קינוח" למי שלבוש פיזמה (לפני צחצוח שיניים) לדוג' פרכיית אורז, לבן, זייתים, שוקו, לילדים שלי זה סוג של פינוק... וההתניה של קבלת ה"קינוח" לאחר שלבושים לשינה מזרזת אותם מאד.
עוזר גם להכתיב שעה שנכנסים למיטה ושעה שבה מכבים אור. בין לבין אפשר לקרוא או להתעסק בשקט. אבל לא לקום להחליף ספר או משחק.
ניסיתי את הסיפורים של לשכת התעסוקה תקופה ועזר יפה לחלק מהילדים.
מבצע - עוזר מאד לתקופה ומטמיע הרגלים - מבצע אצלי מקיף את כל סדר היום ומסמנים בערב.
אצלי שיש גדולים וקטנים הקל מאד שנתתי תפקידים לילדים הגדולים שסייעו בהשכבה:
בהכנת ארוחת ערב, ברחצה של אח קטן ובהלבשת פיזמה.
הם נהנים לסייע זה לזה ומוריד ממני הרבה עול טכני.
עדיין ההשכבה ארוכה ומתישה לי. בעיקר בגלל מגוון גדול של גילאים.
עד שכולם הולכים לישון כבר מאוחר כל כך ואין לי שקט לעצמי.
יש לכן עצה?

 

[פמוטות]

פשוט לשבת איתם!!!
כך את מרגילה אותם לא לקום
את איתם שלא יריבו
אפשר לספר סיפור לשיר שירים רגועים
ואחרי הכל אפשר פשוט לשבת ולקרוא שם ספר בעצמך
העיקר הנוכחות שלך שם משאירה אותם במצב רגוע
בתחילה צריך לשבת איתם הרבה זמן אח"כ פחות
ועוד משהו אני מבקשת מהם שישמרו לי לחי כשאני יבוא לתת להם נשיקה אחרי שירדמו
כך הם לא מרגישים שהשארנו אותם במיטה והלכנו אלא אנחנו קרובים
בהצלחה רבה!!

 

[בחן ובחסד]

עדיין ההשכבה ארוכה ומתישה לי. בעיקר בגלל מגוון גדול של גילאים.
עד שכולם הולכים לישון כבר מאוחר כל כך ואין לי שקט לעצמי.
יש לכן עצה?

מצטרפת לשאלה-
עוקבת בעניין אחרי השרשור, ומרגישה שיש פה שוני גדול מאד בין התגובות.
לא דומה קושי של אמא עם שיירת קטנטנים צפופה לאמא עם מתבגרים, ילדים ותינוקות.
גם לי שעת ההשכבה מורכבת, לא דווקא בגלל הקושי הטכני.
יש לי כמה חמודים בטווח הגילאים של 14 ועד ילדונת בת 2.5.
אני מרגישה שככל ש-2 הגדולים הולכים ומתבגרים, ההשכבה נעשית ארוכה יותר.
יש אמנם פחות קושי טכני, אבל למעשה לכל אורך הערב אני עסוקה בהשכבות במשך שעה וחצי- שעתיים.
זה הגיוני?
כשכולם היו הולכים בעבר לישון עד 21:00, היה לי הרבה יותר קל לתחום את הערב ולהתפנות אח"כ לדברים שדורשים ריכוז או שקט. היום עד 22:30 אין לי את האופציה הזו ואז אני כבר עייפה מדי ולא מצליחה להגיע לכלום.
גם הקטנים שלי איחרו מאד את שעת השינה בעקבות הגדולים, וזה עוד יותר מפריע לי.
מרגישה תחושת אשמה על זה שהם הולכים לישון מאוחר ואין להם מספיק שעות שינה.
יש לכם פתרון ישים?

 

[R112233]

בלת"ק
כותבת כאן את שאיפתי... ואת מה שאני לפעמים מנסה לחקות...
לעולם לא אשכח את מה ששמעתי בהספד על המו' לאה קרלינסקי ע"ה שנפטרה בדמי ימיה לפני 20 שנה בערך.
סיפרו שם על שעת ההשכבה שלה... היא באמת הייתה אישה גדולה, ובכל אופן חושבת שיש הרבה מה ללמוד...
סיפרו איך היא הייתה משעות הצהריים המוקדמות להיות עם הילדים בפניות מלאה. למלא את הצרכים הגשמיים אבל גם את הרגשיים, עד, שכשהם הגיעו למיטה, הם היו נרדמים בשלווה ובבטחון תוך זמן קצר.
היו לה (וישנם..) קבוצת ילדים צפופים ושובבים, והיא הייתה תוך כדי המשחק והארוחה (בשעה מוקדמת יחסית) מדברת איתם, מספרת סיפורים, נוכחת בכל המשמעות.
והשיא של היום- כשהם היו כבר במיטות. אז היה איזה טקס של חצי שעה לפחות שבו כל אחד היה מספר משהו נעים שקרה לו היום, משהו אולי שמדאיג אותו, משהו שהוא רוצה לשאול, אח"כ היו כולם מברכים זה את זה, נניח: בואו נברך את שרי שיהיה לה מחר הצלחה במבחן/ שתיהיה ראשונה בחבל וכד'.
בזה עוד לא תם הטקס, היה שם גם שירה משותפת של כולם ורק אז היא נשקה לכל אחד והם נרדמו עם חיוך שלו.
ברור לי שלא כל יום הכל היה כזה ורוד.. ושהיה גם קשיים כאלו ואחרים.
אבל
כשאני מנסה לעמוד בחלק קטן מכל זה, אני רואה פלאות!!!! הילדים נעשים רפויים ורגועים. נרדמים בקלות, וגם קמים בחיוך...
הרי בינינו, הקושי העיקרי בהירדמות זה המעבר החד בין הערות לשינה, והלחצים, מועקות, כן גם של הילדים...
כשזה נפתר, אפילו לא למעשה, הכל נראה אחרת...