הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
בלי הקדמות ובלי מבוא, מוזמנים לחפש את האבידה לבד.. כל השאר בס"ד בוא יבוא
יותר מאשמח לשמוע ביקורת בונה אם ישנה (על הכל! בשביל זה הצטרפתי לקהילה)

פרק א'

שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה

רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית.
רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית דו קומתי מהודר, די אופייני בשכונה של עשירים.

הנהג בחור צעיר שזה עתה חוזר ממקום בילוי, החנה את הרכב סמוך לבית הוריו, דומם את המנוע ויצא לכיוון הבית בפסיעות חרישיות,
בלאט סגר אחריו את הדלת ושמר על שקט דממה, נזהר לא להפריע למנוחת בני הבית שזה מכבר עלו על יצועם,
ובתכלס גם לא באמת נעים לו שידעו באיזו שעה מאוחרת הוא שב הביתה מעוד בילוי ריקני,
העומד בניגוד לעקרונות שחונך בבית הוריו החמים,
הוריו, משפחה מיוחסת בקהילת שומרי תורה ומצוות, ראו בעיניים כלות איך בנם מדרדר, וביתר שאת מעת פטירתו של הסבא האהוב על גבריאל,
הסבא שעד ליום פטירתו כיהן כרב קהילה, והיה אהוב על המקום ועל הבריות, דמות מופת לאנשיו שנכבשו בקיסמו האישי,
אבל למגנת לבם הוא נפל למשכב ממנו לא קם, ובאחד הימים הם בכו על לכתו, רחוקים משמירת תומ"צ כקרובים.

גם הנכד גבריאל שהיה קשור אליו בעבותות אהבה ומינקותו הסתופף בצלו, בכה באותו יום בכי תמרורים ומאז מצבו הרוחני רק התדרדר עד למחוזות הביבים, מחוזות שבחור מבית טוב לא אמור להגיע, והוא בהחלט הגיע כאשר הוא מגייס לעזרתו גם את האמרה "הפילוסופית" 'חיים רק פעם אחת',
ובניסיון לטרוף את החיים שרף לילות וימים על בילויים ארוכים בכל מרחבי העיר,
אבל כל פעם התאכזב לגלות מחדש שהחיים לא נטרפים, ודרוש לו מזון חדש להזין את נשמתו הרעבה, רק שברגע האמת המיר אותו בבילוי נוסף, בפורקן הגוף, גם לשכוח את החיים.. וגם להשכיח מלבו את פטירת הסבא היקר לו כל כך.

כל תחנוני הוריו הכאובים שיחזור בו מסורו, נפלו על אזנים ערלות, הוא עמד על שלו בכל תוקף,
'בדרך זו בחרתי ואין חזרה, אם תרצו קבלו אותי כמו שאני ואם לא אחפש מקום אחר בשבילי' היה מחציף לעומתם בהתרסה.
ולמרות זאת הם החליטו לא לסלקו מביתם ולהמשיך להעריף עליו אהבה בתקווה שעוד יחזור למוטב

התגלגלו הדברים עד שהכיר מיודענו בחורה מקומית, גויה.
בתחילה הוא חשב להסתיר זאת מהוריו, אך לאחר תקופת מה כשגמר אומר להתחתן איתה, הוא כבר לא מצא טעם להסתיר זאת מהוריו, ובאחד הלילות הטיל בפניהם פצצה וחשף את רצונו להינשא בקרוב ל'בחורה מקומית' שהכיר.

הוריו נחרדו עד עמקי נשמתם. "וכי אין נערה יהודייה כלילת מעלות ממשפחות הקהילה שתוכל להקים איתה בית בישראל"? זעקו לעברו בכאב, אבל הוא אטם את אזניו משמוע, וסירב להרהר שנית בדבר,

ואביו שעד לאותו זמן התנהג עמו בכפפות של משי, כסבור שבחלוף הימים ימצא הבן את דרכו חזרה,
כעת בעקבות החלטת בנו לנתק עצמו משולשלת עם הנצח, גמר בלבו לנקוט בצעד כואב וקשוח,
לתת לו להחליט סופית אם רצונו להמשיך לדור בביתם, להיות חלק ממשפחתם, אזי עליו לנתק כל קשר עם הבת נכר..
ולא! יאולץ לעזוב את בית נעוריו.

כשהאב הציב את התנאי בפני בנו, העדיף הלה לנטוש את בית נעוריו, יצרו גבר עליו "קורא לו והוא בא".. אלא שכאן הוא צעד לעבר פי התהום..
ובלי להשתהות לרגע נטל את מטלטליו, התניע את רכבו והשאיר מאחור את בית ילדותו, נזהר לא להפנות את עיניו לעבר מבטם של אמו ואחיו שצפו עליו מהחלון בדמעות.
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ראשית כל תודה רבה על הפידבקים והתגובות הרבות שקבלתי על הסיפור הראשון שהעליתי לפרוג
שנית מדובר בסיפור ששמעתי מכלי שני, מרב באחת הקהילות שם
שלישית, הסיפור לא יותר מ-3-4 פרקים וב"ה עד מחר אשתדל לסיים את הפרק השני

יותר מאשמח לשמוע ביקורת על הכל! בשביל זה הצטרפתי לקהילה
 

אליש:)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בלי הקדמות ובלי מבוא, מוזמנים לחפש את האבידה לבד.. כל השאר בס"ד בוא יבוא
יותר מאשמח לשמוע ביקורת בונה אם ישנה (על הכל! בשביל זה הצטרפתי לקהילה)

פרק א'

שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה

רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית.
רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית דו קומתי מהודר, די אופייני בשכונה של עשירים.

הנהג בחור צעיר שזה עתה חוזר ממקום בילוי, החנה את הרכב סמוך לבית הוריו, דומם את המנוע ויצא לכיוון הבית בפסיעות חרישיות,
בלאט סגר אחריו את הדלת ושמר על שקט דממה, נזהר לא להפריע למנוחת בני הבית שזה מכבר עלו על יצועם,
ובתכלס גם לא באמת נעים לו שידעו באיזו שעה מאוחרת הוא שב הביתה מעוד בילוי ריקני,
העומד בניגוד לעקרונות שחונך בבית הוריו החמים,
הוריו, משפחה מיוחסת בקהילת שומרי תורה ומצוות, ראו בעיניים כלות איך בנם מדרדר, וביתר שאת מעת פטירתו של הסבא האהוב על גבריאל,
הסבא שעד ליום פטירתו כיהן כרב קהילה, והיה אהוב על המקום ועל הבריות, דמות מופת לאנשיו שנכבשו בקיסמו האישי,
אבל למגנת לבם הוא נפל למשכב ממנו לא קם, ובאחד הימים הם בכו על לכתו, רחוקים משמירת תומ"צ כקרובים.

גם הנכד גבריאל שהיה קשור אליו בעבותות אהבה ומינקותו הסתופף בצלו, בכה באותו יום בכי תמרורים ומאז מצבו הרוחני רק התדרדר עד למחוזות הביבים, מחוזות שבחור מבית טוב לא אמור להגיע, והוא בהחלט הגיע כאשר הוא מגייס לעזרתו גם את האמרה "הפילוסופית" 'חיים רק פעם אחת',
ובניסיון לטרוף את החיים שרף לילות וימים על בילויים ארוכים בכל מרחבי העיר,
אבל כל פעם התאכזב לגלות מחדש שהחיים לא נטרפים, ודרוש לו מזון חדש להזין את נשמתו הרעבה, רק שברגע האמת המיר אותו בבילוי נוסף, בפורקן הגוף, גם לשכוח את החיים.. וגם להשכיח מלבו את פטירת הסבא היקר לו כל כך.

כל תחנוני הוריו הכאובים שיחזור בו מסורו, נפלו על אזנים ערלות, הוא עמד על שלו בכל תוקף,
'בדרך זו בחרתי ואין חזרה, אם תרצו קבלו אותי כמו שאני ואם לא אחפש מקום אחר בשבילי' היה מחציף לעומתם בהתרסה.
ולמרות זאת הם החליטו לא לסלקו מביתם ולהמשיך להעריף עליו אהבה בתקווה שעוד יחזור למוטב

התגלגלו הדברים עד שהכיר מיודענו בחורה מקומית, גויה.
בתחילה הוא חשב להסתיר זאת מהוריו, אך לאחר תקופת מה כשגמר אומר להתחתן איתה, הוא כבר לא מצא טעם להסתיר זאת מהוריו, ובאחד הלילות הטיל בפניהם פצצה וחשף את רצונו להינשא בקרוב ל'בחורה מקומית' שהכיר.

הוריו נחרדו עד עמקי נשמתם. "וכי אין נערה יהודייה כלילת מעלות ממשפחות הקהילה שתוכל להקים איתה בית בישראל"? זעקו לעברו בכאב, אבל הוא אטם את אזניו משמוע, וסירב להרהר שנית בדבר,

ואביו שעד לאותו זמן התנהג עמו בכפפות של משי, כסבור שבחלוף הימים ימצא הבן את דרכו חזרה,
כעת בעקבות החלטת בנו לנתק עצמו משולשלת עם הנצח, גמר בלבו לנקוט בצעד כואב וקשוח,
לתת לו להחליט סופית אם רצונו להמשיך לדור בביתם, להיות חלק ממשפחתם, אזי עליו לנתק כל קשר עם הבת נכר..
ולא! יאולץ לעזוב את בית נעוריו.

כשהאב הציב את התנאי בפני בנו, העדיף הלה לנטוש את בית נעוריו, יצרו גבר עליו "קורא לו והוא בא".. אלא שכאן הוא צעד לעבר פי התהום..
ובלי להשתהות לרגע נטל את מטלטליו, התניע את רכבו והשאיר מאחור את בית ילדותו, נזהר לא להפנות את עיניו לעבר מבטם של אמו ואחיו שצפו עליו מהחלון בדמעות.
משהו לא ברור לי בסיפור
הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית
ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה
סה"כ מסקרן מאוד ההמשך
נראה סיפור מלפני 100-200 שנה
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
משהו לא ברור לי בסיפור
הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית
ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה
סה"כ מסקרן מאוד ההמשך
נראה סיפור מלפני 100-200 שנה
תודה על המשוב!
אשמח לקבל ביקורת יותר ממוקדת, באיזה קטע לדעתכם זה נהיה קשה לקריאה
והאמת שלא הבנתי מש"כ 'אבל הכתיבה ספרותית', כתיבה ספרותית לא טוב? אשמח להבין מה כוונתכם, שאשפר
סיפור בן זמנינו מלפני עשרים שנה בערך+-
בכ"מ מעוניין לשמוע גם משאר חברי הקהילה אם מסכימים/לא מסכימים, כמו גם על התרשמותם באופן כללי
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
פרק ב'

ניו יורק ברוקלין, שבועיים קודם

ר' נפתלי איש עסקים חרדי אמיד, התרווח בכורסת העור במשרדו המפואר אל מול הררי מסמכים שתפסו כל פינה בשולחן המהודר, גלגל סיגריה ושלח לאוויר שרשרות עשן דחוס,

ראשו היה תפוס במחשבות על עסקיו המסועפים, וקבלת החלטות שעומדות על הפרק.

נקישה קלה בדלת קטעה באחת את הרהוריו, 'ג'ורדון שלח לך הזמנה', הייתה זו המזכירה שבאה למסור לידו מעטפה הדורה,

נפתלי הודה לה בנימוס, ונפנה לברר מה יש בתוכה. משפתח מצא בתוכה הזמנה לבר מצוה של בן ידידו ג'ורדון,

האירוע יתקיים בעוד שבועיים באחת הארצות בדרום אמריקה,

וברפרוף קל ביומן גילה שבאותו יום נקבעה לו פגישת עסקים חשובה.

אבל הוא חייב להשתתף באירוע, למרות הטיסה הארוכה מניו יורק עד לשם ועוד יומיים לשהות במקום,
מדובר בשותפו לעסקים ולהעדר לא בא בחשבון הרהר לעצמו

שבועיים לאחר מכן נפתלי כבר היה ישוב על המטוס,
לקראת סוף הטיסה הוא שלף את ההזמנה מכיס חולצתו כדי לברר במדויק את כתובת האולם,

'אדוני תרצה לשתות מים או מיץ?' שאלה דיילת נחמדה ודחפה לעברו עגלת משקאות,

נפתלי נבהל לרגע, תחב את ההזמנה בתיקו האישי שהכיל לא יותר מאשר תפילין ואישר שברצונו לשתות כוס מים.

הטיסה חלפה ביעף וכעבור שעה קלה נפתלי כבר עמד בפתח היציאה מהטרמינל,
השמחה תערך רק לקראת הערב, ובשעות הנותרות חשב לנצל את זמנו להתרעננות במלון הסמוך לקהילה היהודית,

אחראי התחזוקה והניקיון באותו מלון היה ברנש בשם ג'קסון, איש נמרץ וחרוץ בעבודתו, שהקפיד לנקות כל פיסת לכלוך ושביב של טינוף מבלי לפספס שום קרן זווית, ואכן בעלי המלון היו מרוצים ממנו.

רק מה שהם לא ידעו, שבחריצותו הרבה הוא לא הסתפק רק בזה, אלא גם בתיקי האורחים המכובדים בפרט של תיירים תמימים, 'דאג לטפל ולנקות' מתכולתם היקרה, כמסורת אביו ג'ק הגדול זל"ע (זכרונו לא עדן..) שדמות מופת היה בחריצותו לנקות מכל הבא ליד, וממנו קיבל בירושה את מתכון העבודה.. בקיצר גנב בן גנב..

לאחר מנוחה קצרה נפתלי ירד ללובי המלון לחלץ קצת עצמות ולשבור את רעבונו באחת החנויות הסמוכות לקהילה היהודית, שהרי אין נקודה בגלובוס בלי הקב"ה, יהודי, ואוכל...

ובעוד הוא עושה את דרכו לכיוון היציאה, הפועל "החרוץ" שקלט אותו בזווית עינו עוזב את המלון, השאיר בצד את כלי הניקיון וחיש מהר רץ לבצע את 'ניקיון זממו',

כך הוא פעל באופן קבוע, היה ממתין לרגע שהאורחים האמידים יצאו מהמלון, ותיכף ומיד מתפרץ לחדרם באמצעות מפתח שהיה זמין ברשותו מתוקף עבודתו,
ומכאן והלאה היה נוטל על עצמו את האחריות לשמור על רכושם, ולא סתם אחריות, אלא 'אחריות של שומר שכר', כי היה גובה הרבה שכר מהאורחים האומללים, ואת כל כספם ורכושם שהותירו במלון העמיד לרשותו בקנין משיכה..

משפרץ לחדר ונעל אחריו, התחיל לנבור במזוודתו הגדולה של נפתלי, שהרי 'כלי הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'..
אך לאחר חיטוט מעמיק גילה לאכזבתו כי פרט לבדים מוזרים שחוטים משתלשלים מצדיהם.. ועוד אי אלו פרטים חסרי תועלת, אין לו באמת על מה "לשמור".. אז הניח לה לא לפני שווידא שהסדר שב על כנו..
ומיד עבר להתעסק עם התיק הקטן, ולהפתעתו הרבה גילה שם מעטפה מהודרת מבצבצת מבין אחד התאים,

עיניו כמעט ויצאו מחוריהן, מדמיין למול עיניו עשרות שטרות של מאות דולרים אמריקאים שממתינים לו במעטפה, 'היהודים העשירים חולשים על כלכלת העולם' הרהר לעצמו וסינן חיוך מרושע מבין שפמו,

קולות חרישיים שעלו מכיוון המסדרון קטעו באחת את דמיונו המתוק,

לרגע הוא קיווה שמדובר באורח מהחדרים הסמוכים, אך משגברו הקולות הוא החל לחשוש שמדובר בתייר היהודי 'זה עם התוספת שיער בצדדיו, הכובע המשונה והחוטים המשתלשלים'...

וברקע נשמעים צעדים הולכים ומתקרבים, ולרגע הוא שומע צליל מפתחות,
הוא התחיל להרגיש כמו עכבר במלכודת, 'איך "אנקה" את עצמי בלי שהאורח ירגיש שמאן דהו ביקר בחדרו'?
להתחמק דרך הפתח מאוחר מדי הרהר בעצבנות,

היה ברור לו מה ההשלכות אם ייתפס כשהוא עוסק 'בעבודת כפיים',
מאסר מיידי ומכאן והלאה יפגע שמו כאדם נקי כפים...

וברגע האחרון כשהתיק הקטן בידיו,
החליט להשתלשל מחלון החדר לקומה שמתחת ולעזוב בלי להשאיר עקבות במקום...

אשמח לקבל הארות והערות תודה
 

תמרוז

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק ב'

ניו יורק ברוקלין, שבועיים קודם

ר' נפתלי איש עסקים חרדי אמיד, התרווח בכורסת העור במשרדו המפואר אל מול הררי מסמכים שתפסו כל פינה בשולחן המהודר, גלגל סיגריה ושלח לאוויר שרשרות עשן דחוס,

ראשו היה תפוס במחשבות על עסקיו המסועפים, וקבלת החלטות שעומדות על הפרק.

נקישה קלה בדלת קטעה באחת את הרהוריו, 'ג'ורדון שלח לך הזמנה', הייתה זו המזכירה שבאה למסור לידו מעטפה הדורה,

נפתלי הודה לה בנימוס, ונפנה לברר מה יש בתוכה. משפתח מצא בתוכה הזמנה לבר מצוה של בן ידידו ג'ורדון,

האירוע יתקיים בעוד שבועיים באחת הארצות בדרום אמריקה,

וברפרוף קל ביומן גילה שבאותו יום נקבעה לו פגישת עסקים חשובה.

אבל הוא חייב להשתתף באירוע, למרות הטיסה הארוכה מניו יורק עד לשם ועוד יומיים לשהות במקום,
מדובר בשותפו לעסקים ולהעדר לא בא בחשבון הרהר לעצמו

שבועיים לאחר מכן נפתלי כבר היה ישוב על המטוס,
לקראת סוף הטיסה הוא שלף את ההזמנה מכיס חולצתו כדי לברר במדויק את כתובת האולם,

'אדוני תרצה לשתות מים או מיץ?' שאלה דיילת נחמדה ודחפה לעברו עגלת משקאות,

נפתלי נבהל לרגע, תחב את ההזמנה בתיקו האישי שהכיל לא יותר מאשר תפילין ואישר שברצונו לשתות כוס מים.

הטיסה חלפה ביעף וכעבור שעה קלה נפתלי כבר עמד בפתח היציאה מהטרמינל,
השמחה תערך רק לקראת הערב, ובשעות הנותרות חשב לנצל את זמנו להתרעננות במלון הסמוך לקהילה היהודית,

אחראי התחזוקה והניקיון באותו מלון היה ברנש בשם ג'קסון, איש נמרץ וחרוץ בעבודתו, שהקפיד לנקות כל פיסת לכלוך ושביב של טינוף מבלי לפספס שום קרן זווית, ואכן בעלי המלון היו מרוצים ממנו.

רק מה שהם לא ידעו, שבחריצותו הרבה הוא לא הסתפק רק בזה, אלא גם בתיקי האורחים המכובדים בפרט של תיירים תמימים, 'דאג לטפל ולנקות' מתכולתם היקרה, כמסורת אביו ג'ק הגדול זל"ע (זכרונו לא עדן..) שדמות מופת היה בחריצותו לנקות מכל הבא ליד, וממנו קיבל בירושה את מתכון העבודה.. בקיצר גנב בן גנב..

לאחר מנוחה קצרה נפתלי ירד ללובי המלון לחלץ קצת עצמות ולשבור את רעבונו באחת החנויות הסמוכות לקהילה היהודית, שהרי אין נקודה בגלובוס בלי הקב"ה, יהודי, ואוכל...

ובעוד הוא עושה את דרכו לכיוון היציאה, הפועל "החרוץ" שקלט אותו בזווית עינו עוזב את המלון, השאיר בצד את כלי הניקיון וחיש מהר רץ לבצע את 'ניקיון זממו',

כך הוא פעל באופן קבוע, היה ממתין לרגע שהאורחים האמידים יצאו מהמלון, ותיכף ומיד מתפרץ לחדרם באמצעות מפתח שהיה זמין ברשותו מתוקף עבודתו,
ומכאן והלאה היה נוטל על עצמו את האחריות לשמור על רכושם, ולא סתם אחריות, אלא 'אחריות של שומר שכר', כי היה גובה הרבה שכר מהאורחים האומללים, ואת כל כספם ורכושם שהותירו במלון העמיד לרשותו בקנין משיכה..

משפרץ לחדר ונעל אחריו, התחיל לנבור במזוודתו הגדולה של נפתלי, שהרי 'כלי הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'..
אך לאחר חיטוט מעמיק גילה לאכזבתו כי פרט לבדים מוזרים שחוטים משתלשלים מצדיהם.. ועוד אי אלו פרטים חסרי תועלת, אין לו באמת על מה "לשמור".. אז הניח לה לא לפני שווידא שהסדר שב על כנו..
ומיד עבר להתעסק עם התיק הקטן, ולהפתעתו הרבה גילה שם מעטפה מהודרת מבצבצת מבין אחד התאים,

עיניו כמעט ויצאו מחוריהן, מדמיין למול עיניו עשרות שטרות של מאות דולרים אמריקאים שממתינים לו במעטפה, 'היהודים העשירים חולשים על כלכלת העולם' הרהר לעצמו וסינן חיוך מרושע מבין שפמו,

קולות חרישיים שעלו מכיוון המסדרון קטעו באחת את דמיונו המתוק,

לרגע הוא קיווה שמדובר באורח מהחדרים הסמוכים, אך משגברו הקולות הוא החל לחשוש שמדובר בתייר היהודי 'זה עם התוספת שיער בצדדיו, הכובע המשונה והחוטים המשתלשלים'...

וברקע נשמעים צעדים הולכים ומתקרבים, ולרגע הוא שומע צליל מפתחות,
הוא התחיל להרגיש כמו עכבר במלכודת, 'איך "אנקה" את עצמי בלי שהאורח ירגיש שמאן דהו ביקר בחדרו'?
להתחמק דרך הפתח מאוחר מדי הרהר בעצבנות,

היה ברור לו מה ההשלכות אם ייתפס כשהוא עוסק 'בעבודת כפיים',
מאסר מיידי ומכאן והלאה יפגע שמו כאדם נקי כפים...

וברגע האחרון כשהתיק הקטן בידיו,
החליט להשתלשל מחלון החדר לקומה שמתחת ולעזוב בלי להשאיר עקבות במקום...

אשמח לקבל הארות והערות תודה
ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו.
איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה. (אני מבינה שאני מתווכחת עם מציאות, כי אמרת שזה אמיתי. אבל בכל זאת.)
אני במתח. מחכה להמשך.
(כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות)
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו.
איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה. (אני מבינה שאני מתווכחת עם מציאות, כי אמרת שזה אמיתי. אבל בכל זאת.)
אני במתח. מחכה להמשך.
(כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות)
ממש כיף לקרוא את המחמאות שלכם תודה רבה!
והערה בהחלט במקומה, ובאמת לקחתי בחשבון שיעוררו אותה,
ולצורך כך אף כתבתי קטע על דמות נוספת שמנסה להלבין את הערה הזו,
אך זו נשמטה ברגע האחרון מכמה סיבות (אחת מהם כי זה כבר איבד את הטעם הטוב ונתן תחושה של סיפור מדומיין לגמרי)

איך שלא יהיה כמו שכבר כתבתי (ואדייק עוד קצת) הסיפור מבוסס על סיפור אמתי ששמעתי מכלי שני,
אם כי מטבע הדברים הוספתי לו נופך, דמויות משנה ועיבוד ספרותי - שישרת את העלילה.
ושוב תודה גדולה!
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הכתיבה יפה וקולחת, אם ככה נראה הסיפור הראשון, זה אומר שיש למה לצפות.

בפרק הראשון הפריעה לי בעיית קצב, אי אפשר להחליף רזולוציה באמצע פרק. הפרק התחיל בהילוך איטי, עם תיאור כל פסיעה ורחש, ואז במעבר חד ממיקרו למאקרו, מתחיל תיאור מהיר של תקופה ממושכת.
בפרק השני זה תוקן.
שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור, תכל'ס ובקיצר. זה כמובן לא מקובל וגם לא מתאים לרמת הכתיבה של שאר הסיפור.
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
הכתיבה יפה וקולחת, אם ככה נראה הסיפור הראשון, זה אומר שיש למה לצפות.

בפרק הראשון הפריעה לי בעיית קצב, אי אפשר להחליף רזולוציה באמצע פרק. הפרק התחיל בהילוך איטי, עם תיאור כל פסיעה ורחש, ואז במעבר חד ממיקרו למאקרו, מתחיל תיאור מהיר של תקופה ממושכת.
בפרק השני זה תוקן.
שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור, תכל'ס ובקיצר. זה כמובן לא מקובל וגם לא מתאים לרמת הכתיבה של שאר הסיפור.
תודה רבה. אין הרבה מה לצפות כי מדובר בעלילה קצרה

הקטע הראשון הוא פתיח לסיפור ומשכך בא התיאור בפרוטרוט. אבל מעניין לשמוע מה דעת שאר החברים.

לגבי הסלנגים שומע, רציתי להקליל קצת את הסיפור. אשמח לשמוע מחברים נוספים מה דעתם על כך

בכ"מ תודה גדולה!
 

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הקטע הראשון הוא פתיח לסיפור ומשכך בא התיאור בפרוטרוט.
לא כ"כ ברור שזה פתיח,
הקורא מצפה להמשך של הסצנה באישון ליל, אבל הסיפור עובר לאקספוזיציה ופתאום מתברר שהצעיר הנ"ל כבר בכלל לא גר בבית הוריו...
מה הוא עושה שם באמת?
יש המשך כלשהו לסצנה הזאת, או שהיא רק תיאור רקע?
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
לא כ"כ ברור שזה פתיח,
הקורא מצפה להמשך של הסצנה באישון ליל, אבל הסיפור עובר לאקספוזיציה ופתאום מתברר שהצעיר הנ"ל כבר בכלל לא גר בבית הוריו...
מה הוא עושה שם באמת?
יש המשך כלשהו לסצנה הזאת, או שהיא רק תיאור רקע?
אה.. נכון,
זו הערה שהעירו לי (אשתי) ולא כ"כ התייחסתי אבל כעת שהערתם שוב הבנתי מה הבעיה,
וחשבתי לשלב את זה בצורה הבאה (בערך) לקראת סוף הפרק הדגשתי את ההוספה

כשהאב הציב את התנאי בפני בנו, העדיף הלה לנטוש את בית נעוריו, יצרו גבר עליו "קורא לו והוא בא".. אלא שכאן הוא צעד לעבר פי התהום..
ולמרות זאת האב נתן לו אורכה עד סוף השבוע לקבל החלטה סופית,
אבל גבריאל כבר החליט, וכעת הוא חוזר שוב ממסע בילוי, וכמוהו גם בלילה שלמחרת,
סוף השבוע הגיע, וגבריאל מ
בלי להשתהות לרגע נטל את מטלטליו, התניע את רכבו והשאיר מאחור את בית ילדותו, נזהר לא להפנות את עיניו לעבר מבטם של אמו ואחיו שצפו עליו מהחלון בדמעות

איך זה?
 

אליש:)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הוספה ברורה יותר ומתארת את המצב בצורה בהירה ומובנת.
ולמרות זאת האב נתן לו אורכה עד סוף השבוע לקבל החלטה סופית,
אבל גבריאל כבר החליט, וכעת הוא חוזר שוב ממסע בילוי, וכמוהו גם בלילה שלמחרת,
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
הוספה ברורה יותר ומתארת את המצב בצורה בהירה ומובנת.
בה"א הידיעה? שאם לא, אני חושב שכל קורא יקשר את זה לפתיח
אשמח לשמוע מעוד חברים אם ההוספה קולעת למטרה..
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
הוספה ברורה יותר ומתארת את המצב בצורה בהירה ומובנת.
פעמיים הערתם על הסיפור, אבל כשמנסים לברר מה כוונתכם אתם לא טורחים להסביר
ואדרבה אני אוהב לשמוע ביקורת ממוקדת כפי שכתבו כאן 3 מחברי הקהילה
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
לא כ"כ ברור שזה פתיח,
הקורא מצפה להמשך של הסצנה באישון ליל, אבל הסיפור עובר לאקספוזיציה ופתאום מתברר שהצעיר הנ"ל כבר בכלל לא גר בבית הוריו...
מה הוא עושה שם באמת?
יש המשך כלשהו לסצנה הזאת, או שהיא רק תיאור רקע?
כעת הנקודה הזו בפרק הראשון ברורה? ואם לא אם אפשר לפרט בקצרה למה? תודה רבה
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
שאלה לחברי הקהילה
בסוף הפרק הקודם סופר על התיק שנגנב מר' נפתלי רגע לפני שהוא פותח את הדלת
כעת בפרק ג' הסיפור עובר לתאר את הסצנה האחרונה, ליבת הסיפור
זה קריטי אם לא אשלב בפרק ג' את ההתייחסות של נפתלי לגבי הגניבה, או שאפשר להתעלם מזה
מה אומרים?
@תמרוז @דוכסוסטוס וכל מי שקרא את הסיפור
תודה!
 

תמרוז

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שאלה לחברי הקהילה
בסוף הפרק הקודם סופר על התיק שנגנב מר' נפתלי רגע לפני שהוא פותח את הדלת
כעת בפרק ג' הסיפור עובר לתאר את הסצנה האחרונה, ליבת הסיפור
זה קריטי אם לא אשלב בפרק ג' את ההתייחסות של נפתלי לגבי הגניבה, או שאפשר להתעלם מזה
מה אומרים?
@תמרוז @דוכסוסטוס וכל מי שקרא את הסיפור
תודה!
אני הייתי כותבת, אולי בקצרה.
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
פרק ג'

ר' נפתלי נכנס לחדר, סקר במבט חטוף את תכולתו הציץ בשעונו ונלחץ לרגע,
שעות ספורות נותרו עד לתחילת האירוע ונסיעה למקום תארך כמחצית השעה, משכך הזדרז להתארגן ליציאה
ובעוד הוא אורז את בגדיו ומארגן את מזוודתו שם לב שהתיק עם התפילין נעלם,
'שמא הנחתי אותו באחד הארונות' הרהר לעצמו, אבל מלבד קולב שבור לא היה זכר לתיק

כשסיפר זאת לפקידי המלון האדישים, ניסו לשכנעו.. שמירב הסיכויים שהתיק לא הגיע אתו למלון,
'אפילו סיכה לא הייתה עושה דרכה החוצה מבלי שנרגיש', אמר לו הפקיד השמנמן ורק בקושי הסתיר חיוך סורר מתחת לשפמו... וחברו הרזה שהנהן בראשו לאות הסכמה, הציע לו ליצור קשר תיכף ומיד עם שדה התעופה, לברר מולם אולי התיק ממתין לו אי שם

אבל למרבה אכזבתו זה התברר כחסר תועלת,
הפקיד בשדה התעופה ביקש ממנו להמתין על הקו עד שיבדוק מה עלה בגורל התיק..
ולאחר דקות ספורות עדכן אותו שהוא לא נמצא במחלקת האבדות,
'אולי זה נמצא באיזו פינה ולא התגלה עד כה לאנשי האבטחה' ניסה ר' נפתלי להציע כיוון נוסף,
אבל הפקיד האפור פתח בהסבר ארוך וטרחני על נהלי הבטיחות הקפדניים שמפעילים בשדה השמור ביותר בעולם...
ומשכך סיכם ביובש 'אין מצב שהתיק נמצא בשדה ואנשי הביטחון המנוסים לא גילו אותו'..
'תואיל למסור לידי את הטלפון של מחלקת האבדות שאברר ישירות מולם' החליט ר' נפתלי להתעקש,
'אדוני' רטן הפקיד, 'חבל לך על הזמן, המלצתי שתחפש במקום אחר' הציע לו בגאונות.. וחתם את השיחה

'כל בואי לכאן כדי להשתתף בשמחת בר מצוה של בן ידידי ולמה זה מגיע לי'?!,
נגנבה לראשו מחשבת פסול כשסיים את השיחה, אלא שתיכף סלק את המחשבה הסוררת.

באותו הזמן שר' נפתלי גילה לראשונה על אבדן התפילין, מנקה דנן זרח מאושר למראה השלל הרב שידיו אוחזות בו,
הוא האיץ בעצמו להתרחק כמה שיותר מהמלון למנוע צל של חשד, ופנה לעבר כביש צדדי העובר בקרבת מקום ומתפתל לו אי שם.
רחוק מעיינים בולשות שלף את המעטפה ולתדהמתו גילה שאין בתוכה לא כסף ולא דולרים, אלא הזמנה לאירוע ובראשה מתנוסס כוכב בעל שישה קודקודים (מגן דוד),
בפשפוש נוסף בתכולת התיק גילה זוג קוביות מרובעות עם חוטים שחורים משתלשלים.. וספרון עם טקסט בשפה מוזרה..
בחמת זעם השליך את התיק לצדי הכביש וחזר לאחוריו כלעומת שבא.

נפתלי שהגיע זה עתה לאולם האירועים, בחן בקפידה את בר המאכלים המגוון וחכך בדעתו עם מה להתחיל,
באולם הכריזו שבדקות הקרובות ייגש חתן הבר מצוה לשאת את הדרשה,
רגע מכונן הוא בחייו של נער מתבגר בגיל י"ג להרצות את דרשתו בפני אולם מלא באנשים נכבדים, כלומר אנשים שזוללים בכבדות מכל הבא לפה..
אבל ר' נפתלי לא היה כזה, הוא הסיט את הצלחת וכרה אוזן לשמוע את הדרשה

בשמחת נעורים הרצה הינוקא את דבריו התורניים כיאה לנער יהודי שנכנס תחת עול המצוות..
ור' נפתלי שכל אותו העת ניסה להתרכז בשמיעת הדרשה, אבל דעתו הייתה מוסחת בעקבות אובדן התפילין,
צער גדול מילא את לבו ובראשו התרוצצו אלף סימני שאלה איפה בדיוק נעלמו התפילין וכעת היכן הם, והאם יש סיכוי שימצא אותם אי פעם, ומה רומזים לו בכך מהשמים,
אך לו ידע ר' נפתלי מה גלגלו באמצעותו ממש באותו רגע, בטח היה סבור אחרת..


ב"ה בימים הקרובים אעלה את פרק ד' פרק הסיום
אשמח לשמוע ביקורת
וכוליה....
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
אני הייתי כותבת, אולי בקצרה.
בסופו של דבר שלבתי את זה בארוכה בפרק ג' (שהועלה לפני שעות בודדות)
ומה עם מה שכתבתי: "שלבתי את זה בקצרה"? זה היה בהתחלה..
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה