הנושאים החמים
הנושאים החמים
בלי הקדמות ובלי מבוא, מוזמנים לחפש את האבידה לבד.. כל השאר בס"ד בוא יבוא
יותר מאשמח לשמוע ביקורת בונה אם ישנה (על הכל! בשביל זה הצטרפתי לקהילה)
פרק א'
שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה
רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית.
רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית דו קומתי מהודר, די אופייני בשכונה של עשירים.
הנהג בחור צעיר שזה עתה חוזר ממקום בילוי, החנה את הרכב סמוך לבית הוריו, דומם את המנוע ויצא לכיוון הבית בפסיעות חרישיות,
בלאט סגר אחריו את הדלת ושמר על שקט דממה, נזהר לא להפריע למנוחת בני הבית שזה מכבר עלו על יצועם,
ובתכלס גם לא באמת נעים לו שידעו באיזו שעה מאוחרת הוא שב הביתה מעוד בילוי ריקני,
העומד בניגוד לעקרונות שחונך בבית הוריו החמים,
הוריו, משפחה מיוחסת בקהילת שומרי תורה ומצוות, ראו בעיניים כלות איך בנם מדרדר, וביתר שאת מעת פטירתו של הסבא האהוב על גבריאל,
הסבא שעד ליום פטירתו כיהן כרב קהילה, והיה אהוב על המקום ועל הבריות, דמות מופת לאנשיו שנכבשו בקיסמו האישי,
אבל למגנת לבם הוא נפל למשכב ממנו לא קם, ובאחד הימים הם בכו על לכתו, רחוקים משמירת תומ"צ כקרובים.
גם הנכד גבריאל שהיה קשור אליו בעבותות אהבה ומינקותו הסתופף בצלו, בכה באותו יום בכי תמרורים ומאז מצבו הרוחני רק התדרדר עד למחוזות הביבים, מחוזות שבחור מבית טוב לא אמור להגיע, והוא בהחלט הגיע כאשר הוא מגייס לעזרתו גם את האמרה "הפילוסופית" 'חיים רק פעם אחת',
ובניסיון לטרוף את החיים שרף לילות וימים על בילויים ארוכים בכל מרחבי העיר,
אבל כל פעם התאכזב לגלות מחדש שהחיים לא נטרפים, ודרוש לו מזון חדש להזין את נשמתו הרעבה, רק שברגע האמת המיר אותו בבילוי נוסף, בפורקן הגוף, גם לשכוח את החיים.. וגם להשכיח מלבו את פטירת הסבא היקר לו כל כך.
כל תחנוני הוריו הכאובים שיחזור בו מסורו, נפלו על אזנים ערלות, הוא עמד על שלו בכל תוקף,
'בדרך זו בחרתי ואין חזרה, אם תרצו קבלו אותי כמו שאני ואם לא אחפש מקום אחר בשבילי' היה מחציף לעומתם בהתרסה.
ולמרות זאת הם החליטו לא לסלקו מביתם ולהמשיך להעריף עליו אהבה בתקווה שעוד יחזור למוטב
התגלגלו הדברים עד שהכיר מיודענו בחורה מקומית, גויה.
בתחילה הוא חשב להסתיר זאת מהוריו, אך לאחר תקופת מה כשגמר אומר להתחתן איתה, הוא כבר לא מצא טעם להסתיר זאת מהוריו, ובאחד הלילות הטיל בפניהם פצצה וחשף את רצונו להינשא בקרוב ל'בחורה מקומית' שהכיר.
הוריו נחרדו עד עמקי נשמתם. "וכי אין נערה יהודייה כלילת מעלות ממשפחות הקהילה שתוכל להקים איתה בית בישראל"? זעקו לעברו בכאב, אבל הוא אטם את אזניו משמוע, וסירב להרהר שנית בדבר,
ואביו שעד לאותו זמן התנהג עמו בכפפות של משי, כסבור שבחלוף הימים ימצא הבן את דרכו חזרה,
כעת בעקבות החלטת בנו לנתק עצמו משולשלת עם הנצח, גמר בלבו לנקוט בצעד כואב וקשוח,
לתת לו להחליט סופית אם רצונו להמשיך לדור בביתם, להיות חלק ממשפחתם, אזי עליו לנתק כל קשר עם הבת נכר..
ולא! יאולץ לעזוב את בית נעוריו.
כשהאב הציב את התנאי בפני בנו, העדיף הלה לנטוש את בית נעוריו, יצרו גבר עליו "קורא לו והוא בא".. אלא שכאן הוא צעד לעבר פי התהום..
ובלי להשתהות לרגע נטל את מטלטליו, התניע את רכבו והשאיר מאחור את בית ילדותו, נזהר לא להפנות את עיניו לעבר מבטם של אמו ואחיו שצפו עליו מהחלון בדמעות.
יותר מאשמח לשמוע ביקורת בונה אם ישנה (על הכל! בשביל זה הצטרפתי לקהילה)
פרק א'
שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה
רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית.
רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית דו קומתי מהודר, די אופייני בשכונה של עשירים.
הנהג בחור צעיר שזה עתה חוזר ממקום בילוי, החנה את הרכב סמוך לבית הוריו, דומם את המנוע ויצא לכיוון הבית בפסיעות חרישיות,
בלאט סגר אחריו את הדלת ושמר על שקט דממה, נזהר לא להפריע למנוחת בני הבית שזה מכבר עלו על יצועם,
ובתכלס גם לא באמת נעים לו שידעו באיזו שעה מאוחרת הוא שב הביתה מעוד בילוי ריקני,
העומד בניגוד לעקרונות שחונך בבית הוריו החמים,
הוריו, משפחה מיוחסת בקהילת שומרי תורה ומצוות, ראו בעיניים כלות איך בנם מדרדר, וביתר שאת מעת פטירתו של הסבא האהוב על גבריאל,
הסבא שעד ליום פטירתו כיהן כרב קהילה, והיה אהוב על המקום ועל הבריות, דמות מופת לאנשיו שנכבשו בקיסמו האישי,
אבל למגנת לבם הוא נפל למשכב ממנו לא קם, ובאחד הימים הם בכו על לכתו, רחוקים משמירת תומ"צ כקרובים.
גם הנכד גבריאל שהיה קשור אליו בעבותות אהבה ומינקותו הסתופף בצלו, בכה באותו יום בכי תמרורים ומאז מצבו הרוחני רק התדרדר עד למחוזות הביבים, מחוזות שבחור מבית טוב לא אמור להגיע, והוא בהחלט הגיע כאשר הוא מגייס לעזרתו גם את האמרה "הפילוסופית" 'חיים רק פעם אחת',
ובניסיון לטרוף את החיים שרף לילות וימים על בילויים ארוכים בכל מרחבי העיר,
אבל כל פעם התאכזב לגלות מחדש שהחיים לא נטרפים, ודרוש לו מזון חדש להזין את נשמתו הרעבה, רק שברגע האמת המיר אותו בבילוי נוסף, בפורקן הגוף, גם לשכוח את החיים.. וגם להשכיח מלבו את פטירת הסבא היקר לו כל כך.
כל תחנוני הוריו הכאובים שיחזור בו מסורו, נפלו על אזנים ערלות, הוא עמד על שלו בכל תוקף,
'בדרך זו בחרתי ואין חזרה, אם תרצו קבלו אותי כמו שאני ואם לא אחפש מקום אחר בשבילי' היה מחציף לעומתם בהתרסה.
ולמרות זאת הם החליטו לא לסלקו מביתם ולהמשיך להעריף עליו אהבה בתקווה שעוד יחזור למוטב
התגלגלו הדברים עד שהכיר מיודענו בחורה מקומית, גויה.
בתחילה הוא חשב להסתיר זאת מהוריו, אך לאחר תקופת מה כשגמר אומר להתחתן איתה, הוא כבר לא מצא טעם להסתיר זאת מהוריו, ובאחד הלילות הטיל בפניהם פצצה וחשף את רצונו להינשא בקרוב ל'בחורה מקומית' שהכיר.
הוריו נחרדו עד עמקי נשמתם. "וכי אין נערה יהודייה כלילת מעלות ממשפחות הקהילה שתוכל להקים איתה בית בישראל"? זעקו לעברו בכאב, אבל הוא אטם את אזניו משמוע, וסירב להרהר שנית בדבר,
ואביו שעד לאותו זמן התנהג עמו בכפפות של משי, כסבור שבחלוף הימים ימצא הבן את דרכו חזרה,
כעת בעקבות החלטת בנו לנתק עצמו משולשלת עם הנצח, גמר בלבו לנקוט בצעד כואב וקשוח,
לתת לו להחליט סופית אם רצונו להמשיך לדור בביתם, להיות חלק ממשפחתם, אזי עליו לנתק כל קשר עם הבת נכר..
ולא! יאולץ לעזוב את בית נעוריו.
כשהאב הציב את התנאי בפני בנו, העדיף הלה לנטוש את בית נעוריו, יצרו גבר עליו "קורא לו והוא בא".. אלא שכאן הוא צעד לעבר פי התהום..
ובלי להשתהות לרגע נטל את מטלטליו, התניע את רכבו והשאיר מאחור את בית ילדותו, נזהר לא להפנות את עיניו לעבר מבטם של אמו ואחיו שצפו עליו מהחלון בדמעות.
