הסיפור שזכה במקום הראשון בתחרות הסיפורים של כנס נקודת מפנה

[ארבע]

מכירה אנשים שהיו בעצמם במצב המתואר(או במצבים אחרים) והם אלופי התגובות נטולות הטאקט.

איני חושבת שאנשים שוגים ב-99% מהמקרים.

אחוז האנשים המאד מאד טקטיים משתווה בערך לכמות חסרי הטאקט המופלגים. באמצע ישנם כל האנשים הנורמליים, שוחרי הטוב, שיכולים לפעמים לשגות שגיאות, ואפילו גסות, אבל איני חושבת שהם ישגו ברוב הפעמים.

 

[אקורד]

זהו שלפעמים אחת שהתנסתה בעבר במצב מסוים,
בטוחה שהיא יכולה ללמד אמונה את כל הסובבים
את אלו שרוצים לשמוע ואת אלו שלא פנויים לשמוע כאחד,
ובטוחה שהסגולה שעזרה לה,
היא סגולת המחץ שעוזרת לכל עם ישראל,
איזון - זה שם המשחק,
ותפילה - שלא נצער ונדע מה לומר ואיך...

 

[Ruty Kepler]

לא אהבתי את הטרגדיות העצומה + התכנון של הסלולרי תחת המצבה...

לדעתי מכיוון שכל הקטע נכתב מנקודת מבטה הסובייקטיבית של יעל בעצמה. זה מתקבל.
לא שכולם היו כ"כ גרועים, אלא כמו שקורה הרבה פעמים במשפחות גדולות הקשר עם האחים לא זהה והיה להם את החיבור והקליק ביניהם. הבינו אחד את השני בלי מילים. ייתכן מאד שבגלל החיבור הזה יוסי אכן תמך יותר מאחרים והיא אפשרה לו לתמוך בה..
אחרים יכלו להתנהג בדיוק כמו יוסי ומבחינתה זה נחשב להתערבות גסה וחסרת טאקט.

מצויין, אבל חבל שזה אפילו לא נרמז בסיפור.
כדי שאנשים אחרים במצב דומה יבינו שהעובדה שהם לא 'יוסי' - אינה באשמתם, אלא רק כי נוצר מצב שלאחות יותר נוח איתו. לא כי הם גרועים או חסרי טקט.
(וכדי שיפסיקו להתאמץ לחינם ולהתאכזב מהדחיה שלה. שישלימו עם זה שהם עומדים כרגע מהצד, ולא יכולים לתמוך או להיות מעורבים)

 

[efrat1]

מה זה כנס נקודת מפנה?

 

[קריאייטיבית]

מה זה כנס נקודת מפנה?

האמת היא שגם אני שואלת את אותה שאלה
קיבלתי במייל כמה וכמה פעמים , אך לא ברור ממי התחיל השרשור

אם למישהו יש אינפורמציה, נשמח לשמוע

 

[ארבע]

פרטים על הכנס האחרון:

כנס נקודת מפנה נועד לכותבים להוצאה, לכותבים למגרה ולכותבים לנשמה.
לכנס מגיעים כותבים מכל הז'אנרים ומכל הגילים, מבני נוער ועד פנסיונרים.
פרט לכותבים ולמשוררים, מגיעים לכנס גם עיתונאים, בלוגריות, עורכים, מוציאים לאור,
גרפיקאים, מנחי סדנאות ועוד.

בכנס נדבר על כותבים ועל כתיבה, על תבניות ועל טכניקות,
על המקום האישי של כל אחד מאתנו בתוך כל זה, ועוד.
זה המקום להעשיר את ארגז הכלים, להכיר כותבים נוספים שמתמודדים עם אותן שאלות,
ולהחליף ליום אחד את הבדידות שבכתיבה בלמידה, בשיתוף ובהעצמה.

הכנס מופק זו השנה השלישית על ידי רחלי לביא,
יזמית 'עברי' - עורך הלשון האוטומטי, כותבת, עורכת ומתרגמת,
שמלווה כותבים וכתבים זה 16 שנה, משלב הרעיון ועד לחנויות,
ומאמינה בכל לבה שכישרון הוא רק נקודת ההתחלה, ושלמידה וניסיון חשובים ממנו לאין שיעור.
ושהכול אפשרי.

http://ivri.ravpage.co.il/

 

[מלפפון]

פעם ראשונה שאני שומעת על זה.
ואחרי שנכנסתי לקישור, הבנתי גם למה.
הוא לא ממש מיועד לסופרת חרדית.
כך ממבט ראשון.

 

[אפכא מסתברא]

פעם ראשונה שאני שומעת על זה.
ואחרי שנכנסתי לקישור, הבנתי גם למה.
הוא לא ממש מיועד לסופרת חרדית.
כך ממבט ראשון.

קיבלתי התוכחה...

 

[efrat1]

כל הכבוד

 

[פדואלה]

לו יהי.
במציאות, כל מי שלא היה בעצמו במצב המתואר, יגיב ב99% מהמקרים בצורה טיפשית / גסה / מתעלמת / פוגעת / מכאיבה / מקטינה וכו'
גם אם באופיו הוא אדם טוב לב, עדין נפש ובעל הליכות.

זה לא מגיע מרוע או מאטימות
זה מגיע בעיקר מחוסר הבנה של המצב ומחוסר מחשבה.

רק חבל שהיוסאלאך הללו חסרים בגלובוס.

גם אנשים שהיו בדיוק באותו המצב, מגיבים אחרת לאותן התגובות מאותם האנשים...
מנסיון בקבוצת תמיכה של מתמודדות, היה על זה דיון עד השעות הקטנות של הלילה, והתובנות מאלפות!!

 

[מריומה~]

מצויין, אבל חבל שזה אפילו לא נרמז בסיפור.
כדי שאנשים אחרים במצב דומה יבינו שהעובדה שהם לא 'יוסי' - אינה באשמתם, אלא רק כי נוצר מצב שלאחות יותר נוח איתו. לא כי הם גרועים או חסרי טקט.
(וכדי שיפסיקו להתאמץ לחינם ולהתאכזב מהדחיה שלה. שישלימו עם זה שהם עומדים כרגע מהצד, ולא יכולים לתמוך או להיות מעורבים)

ואולי אם יש בסיפור מודל לחיקוי עושה רק טוב לאנושות.
ברור לי שלרמת קשר כזה של הבנה ללא מילים היא חד פעמית.
אי אפשר להגיע עם כל הסובב אותנו ,וגם לא כולם רוצים את זה מכולם.
אבל לשאוף ולהכיר לדעתי כן.
מענין איך הסיפור היה ממשיך לו יוסי היה נפטר והיא לא היתה זוכה לפרי בטן עדיין.
איך היתה מתמודדת הלאה.

 

[yochi000]

סיפורים מהסוג הזה מעידים בעצמם על האמן שכתב אותם...
אבל עדיין הקרדיט חשוב.

מקסים מאד.

מה שלי הפריע זה ההאדרה וההאללה של יוסי, מול ההקטנה של כל היתר.
כאילו: כולם כל הזמן רק פוגעים בזוג האומלל, ויוסי כל הזמן רק עושה להם טוב.
יש בזה איזה יופי ספרותי, אבל במציאות זה לרוב לא כך.
במציאות, רוב האנשים עדינים ומתחשבים ומשתדלים, גם אם פה ושם אומרים מילה לא במקום.
וגם ה'יוסי'ים מעצבנים לפעמים, ואינם מלאכי מרום כמתואר.

אבל כל זה לא גורע מקסמו של הסיפור היפהפה.

לא. החברה לא יודעת להכיל מצבים חריגים. חד משמעית לא.
נכון שכולם מתחשבים, ולרוב האנשים יש טקט. לרובם יש עודף טקט וכתוצאה מכך הרבה מאוד מתהלכים על ביצים. אבל הרוב המוחלט לא יודע להכיל מצבים חריגים.

 

[Ruty Kepler]

לא. החברה לא יודעת להכיל מצבים חריגים. חד משמעית לא.
נכון שכולם מתחשבים, ולרוב האנשים יש טקט. לרובם יש עודף טקט וכתוצאה מכך הרבה מאוד מתהלכים על ביצים. אבל הרוב המוחלט לא יודע להכיל מצבים חריגים.

הם לא יודעים להכיל מצבים חריגים, זה נכון. אבל עדיין - רובם המוחלט עדינים ומתחשבים.
כלומר, מה שכתבת לא סותר את מה שאני כתבתי.

 

[אפכא מסתברא]

אכן, כשיש שלושה-ארבעה-חמישה שאומרים/עושים מה שמצער אותנו, אנו שוכחים את כל המאה שלא הרגשנו אותם, כי הם היו בסדר...

 

[פלמוניה]

סתם זה הזכיר לי...
הספור הקצר בעולם- "למכירה: נעלי תינוק. מעולם לא ננעלו."
ספור בן 6 מילים של ארנסט המינגוויי,
המינגוויי ישב פעם עם חברים במסעדה. ומהלך ויכוח האם אפשר לספר ספור טוב בן מילים בודדות, נערך הימור בינהם על סכום של 10 דולרים
הוא שלף עט מכיסו וכתב את המילים הנ"ל על מפית מזדמנת
המניגוויי זכה בעשרת הדולרים.

 

[brod]

במציאות, כל מי שלא היה בעצמו במצב המתואר, יגיב ב99% מהמקרים בצורה טיפשית / גסה / מתעלמת / פוגעת / מכאיבה / מקטינה וכו'
גם אם באופיו הוא אדם טוב לב, עדין נפש ובעל הליכות.

זה לא מגיע מרוע או מאטימות
זה מגיע בעיקר מחוסר הבנה של המצב ומחוסר מחשבה.

זה שאדם חווה נסיון מסוים לא בהכרח הופך אותו לטקטי, חכם או רגיש יותר מאשר לפני.
הרבה פעמים עצם הידיעה שאנשים חולקים גורל משותף מאפשרת להם להתערב, להביע דעה או להתענין בחופשיות, בלי לפחד שהם פוגעים.
גם הצד השני משתף פעולה ומחליק יותר מהר מקרים של חוסר טקט או אמירה לא מוצלחת. הרי גם אתה איתי באותה סירה.

כמו שy&m כתבה: השאלה אם המתמודד מאפשר לתמוך בו או לא.

 

[שולה]

זה שאדם חווה נסיון מסוים לא בהכרח הופך אותו לטקטי, חכם או רגיש יותר מאשר לפני.
הרבה פעמים עצם הידיעה שאנשים חולקים גורל משותף מאפשרת להם להתערב, להביע דעה או להתענין בחופשיות, בלי לפחד שהם פוגעים.
גם הצד השני משתף פעולה ומחליק יותר מהר מקרים של חוסר טקט או אמירה לא מוצלחת. הרי גם אתה איתי באותה סירה.

כמו שy&m כתבה: השאלה אם המתמודד מאפשר לתמוך בו או לא.

צודקת ב100%.
הלוואי והיתה איזו נוסחאת קסמים שגם אם תהיה קשה וכואבת, לפחות תותיר לנו את הבן אדם רגיש וטקטי בלי אפשרות לטעות לעולם בתגובותיו.
רק שלבנתיים אין את זה
וכמו כל הדברים בעולם, יש מי שעבר את הנסיון שלו ויצא משם רגיש ויש מי שיצא אדיש ולמטה מכך...

האמירה שלי לא היתה בכלל לגבי הנ"ל. אלא יש כבר אדם שמתמודד - איך הסביבה מתיחסת אליו כרגע במצבו הנתון. ולצערה של האנושות כולה, 99% מהאנשים לא יודעים איך להגיב נכון לקושי, לשונות, לחסר
ואם הנושא כרגע הוא עזרה לחשוכי הילדים - כמעט כל תגובה המכילה בתוכה סגולה / עזרה / יעוץ / הפניה / תמיכה היסטרית / תגובה קרירה של 'אז מה' וחברותיה / תאור של הקושי בגידול ילדים / "פרגון" על החיים הנעימים שיש לזוג כרגע ואני יכולה להמשיך את הרשימה לעוד אלפי סוגי תגובות,

99% מהתגובות הללו יהיו לא לעניין עד פוגעות אלא אם כן אותו אדם הצליח להכנס לאותו אחוז בודד של שילוב האמירה שלו בצורה רגישה, בזמן מתאים, בתנאי שטח סטריליים ממאזינים טיפשים ועוד כמה פרמטרים נוספים.

וזה קשה עד בלתי אפשרי, אני יודעת.

 

[סטודיו פלאש]

מענין לדעת, איזה סוג דיבור נח לאשה שמחכה לילדים
אולי יש כאן ניק אנונימי שיתן לנו, אנשים שרוצים לא לפגוע ורוצים להיות בעלי טקט
את ההבנה איך להתנהג, זה מאוד כדאי
לעניות דעתי הסופר לא צודק בגישה שלו, אולי אני טועה, אבל כשאני מנסה להעמיד את עצמי במקום של הגברת , לא הייתי רוצה את היחס של יוסי...

 

[חוי ג]

מענין לדעת, איזה סוג דיבור נח לאשה שמחכה לילדים
אולי יש כאן ניק אנונימי שיתן לנו, אנשים שרוצים לא לפגוע ורוצים להיות בעלי טקט
את ההבנה איך להתנהג, זה מאוד כדאי
לעניות דעתי הסופר לא צודק בגישה שלו, אולי אני טועה, אבל כשאני מנסה להעמיד את עצמי במקום של הגברת , לא הייתי רוצה את היחס של יוסי...

לא תוכלי לשמוע מניק שאין לו ילדים איזה דיבור נוח לו, כי זה כ"כ משתנה מאחד לשני, ולדעתי גם בבן אדם עצמו משתנה לפי המצב רוח.
שמעתי בזמן האחרון הרצאה מאישה בעלת מוגבלות, והיא הזכירה ככ הרבה סוגי תגובות שפגעו בה, שאח"כ כשהיא נתנה מקום לשאלות פחדתי לשאול כדי שלא תזכיר אחר כך בהרצאה הבאה את השאלה שלי בתור משהו פוגע...
זה באמת נושא רגיש

 

[שירי12]

יפה שמוישה גוטמן זכה שם במקום ראשון.
ואחרי שראיתי את הקישור הבנתי איך נכנס ה'דיר-באלכ' לסיפור כל כך הרבה פעמים