בענין שדובר כאן, אני מצטט 3 פסוקים מספר איוב (פרק ב') שלמדתי מהם מוסר השכל גדול.
{יא} וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ: {יב} וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה: {יג} וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד:
השאלה היא: הרי כתוב בפסוק שהם הגיעו 'לנחמו', אז מדוע במשך שבוע שלם לא דיברו חברי איוב אליו דבר, וכי חסר מה להגיד ולנחם? 'הכל לטובה' 'כפרת עוונות' 'יסורים של אהבה' וכו' וכו' וכו'?
התשובה היא: כשחברי איוב הגיעו וראו מה עבר עליו, הם הבינו שאיוב לא צריך עכשיו שום דיבורים, מה שהוא צריך זה שיהיה מישהו שישב ויבכה איתו ביחד, וזה מה שהם עשו. זה הזדהות והשתתפות אמיתית.
{יא} וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ: {יב} וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה: {יג} וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד:
השאלה היא: הרי כתוב בפסוק שהם הגיעו 'לנחמו', אז מדוע במשך שבוע שלם לא דיברו חברי איוב אליו דבר, וכי חסר מה להגיד ולנחם? 'הכל לטובה' 'כפרת עוונות' 'יסורים של אהבה' וכו' וכו' וכו'?
התשובה היא: כשחברי איוב הגיעו וראו מה עבר עליו, הם הבינו שאיוב לא צריך עכשיו שום דיבורים, מה שהוא צריך זה שיהיה מישהו שישב ויבכה איתו ביחד, וזה מה שהם עשו. זה הזדהות והשתתפות אמיתית.