באחת מקבוצות הפייסבוק פורסמה בשבוע שעבר תמונה שמצא חייל בעזה, של בית מזוזה נחושת בצורת כד שמן, בהריסות אחד המבנים בגזרת עזה.
הכותב ציין שלא ידוע מאיזו תקופה מדובר, "אבל זה מההיסטוריה היהודית של עזה, ובעתיד ומעתיד הפלא שלה".
רבים תהו, מהיכן התגלגלה אותה מזוזה לעזה?
יש לי הצעה משלי פתרון התעלומה. לפני כארבעה עשורים, כשגרתי בקיבוץ נצרים (נצרים, למי שלא יודע, היתה קיבוץ של תנועת הקיבוץ הדתי משך 8 שנים, בשנים 1984-1992), היה לנו מפעל קטן לייצור תשמישי קדושה, רובם ככולם מפליז – חנוכיות, פמוטים, בתי מזוזות ועוד.
כשראיתי את צילום הכד, עם האות ש', נזכרתי שבין המוצרים שלנו היה בית מזוזה בצורת כד. טרחתי וחיפשתי בארכיוני, ומצאתי קטלוג של המוצרים ששמרתי לי למזכרת מאותם ימים, השנים תשמ"ו-תשמ"ז, 1986-1987. מסתבר שזכרוני שמר לי אמונים: בקטלוג המוצרים, שאת כולם אני צילמתי, ישנם בתי מזוזות בצורת כד, עם האות ש' או המילה 'שדי', כפי שאתם רואים בצילום מתוך הקטלוג. אמנם לא במדוייק הכד הזה, אבל ייתכן שזה היה מוצר ראשוני שאח"כ פיתחנו ממנו דגמים אחרים.
כמה מילים על המפעל: זה היה מפעל קטן שפעל בדרום תל-אביב, שהבעלים ביקש למכור אותו. בעל המפעל, דב עופר שמו, שמח למכור אותו לקיבוץ הצעיר בחבל עזה. משיחות איתו הסתבר שאביו היה לוחם באצ"ל, והוא נקרא דב על שם דב גרונר הי"ד כיוון שנולד ביום בו דב גרונר נתלה. בנצרים נקרא המפעל בהתחלה 'חפן' (קרי: חופן) ראשי תיבות של 'חפצי נוי נצרים'. אבל כשהתחלנו לשווק מוצרים לחו"ל, הסתבר שהאנגלוסקסים למיניהם מתקשים להגות את המילה 'הופן', ושם המפעל השתנה ל'נוי נצרים'.
איך בית המזוזה מהמפעל בנצרים הגיע לעזה? טוב, לפחות המרחק הגיאוגרפי ממש לא גדול. יכול להיות שזה היה מתנה שנתנו לאחד החברים שלנו מעזה באותן שנות טרום אינתיפאדה ראשונה ואוסלו.
לפני 37 שנים פעל בקיבוץ נצרים מפעל לייצור תשמישי קדושה, שייצר בתי מזוזה דוגמת זה שנמצא בעזה בשבוע שעבר
www.inn.co.il
הנושאים החמים
