אז מה עדיף? לשבת בשקט איש תחת תאנתו עד שיהיה להם את הפצצה גרעינית וישגרו אלינו?
הרי ברור לכולם שמה שהם האיראנים ושות' לא רוצים מלחמה גדולה עכשיו זה כי הם מחכים לפצצה שתוכל (ח"וווו) להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ושללם להתאדות.
אם תהיה עכשיו מלחמה אז למה נחזור לאותה נקודת פתיחה? בעז"ה נגיע לנקודה שאין להם פצצה גרעינית גם לא בדרך "עוד שנה / שלושה חודשים / שתי שנים"
וכמובן שהכל בדרך הטבע בלבד! ב"ה יש לנו אבא בשמים ששומר עלינו מלמעלה "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" מי שטיפה חושב (אני על כל פנים) על הנס אתמול בתל אביב שמצטרף לכל השרשרת ניסים הארוכה במלחמה הזו, אני לפחות כבר כמעט לא מפחד ממלחמה (כמובן תפילה והשתדלות והכל, אבל בתוספת מחשבה והבנה בחוש ש"כי בי - בעם ישראל - חשק ויפלטהו"!) כל פעם שאני חושב על הנס הזה אני מבין בחוש מחדש שיש לי ולכולנו פה שמירה והשגחה פרטית עליונה כל הזמן
המחיר של השקט המדומה, (תמורת התעצמות האויבים) גדול פי הרבה......
לא בקשתי שנשב רגל על רגל ונחכה לפקודות.
אבל אם יש מישהו שחושב שאם ישראל תפציץ את הכור הגרעיני באיראן יבוא שלום לעולם הוא טועה ובענק.
המצב לא כזה פשוט כמו שזה נראה, לא משחקים פה בדמקה.
לא בקשתי שיפסיקו את הלחימה בדרום או בצפון, למרות המחיר הקשה והכבד מנשוא.
(ולצערי לא מזמן טעמנו מזה קצת, ורק מי שיודע מבין..)
כן דעתי הקטנה אומרת שלצאת למשהו רחב היקף שברור כמעט לכל חייל זותר שמדובר במשהו שמדינת ישראל לא התמודדה איתו אף פעם (גם לא במלחמת 6 הימים) זהו סיכון ענק שתמהני אם בכלל יהיה בכך איזה יתרון כלשהו.
כי שלום ורתיעה וודאי זה לא יביא.
אנשים ידעו לנפנף שנים ברתיעה שיש בצפון,
היום מבינים שעוד ''רתיעה'' אחת שכזו ואבדנו. מה שהם הספיקו לעשות... ואיזה תאבון פתחנו להם. רק ה' יעזור.
* התקשורת (יוצרת מצב שככה זה נראה.)
* גם הצייד בג'ונגל עייף מלצוד כל יום כדי שיהיה לו מה לאכול והוא ישרוד.
אם הוא יפסיק לצוד, מה יקרה?
את זה יכול לכתוב אחד מהשניים:
* אדם שיושב ספון באחת מהערים החרדיות, נזון מתקשורת בלבד ולא מכיר ולא לוחם/משפחתו מקרוב.
*אדם שבטוח שאנחנו באחד מהחלקים שלה הסדרה הכי טובה שהייתה אי פעם בשוק.
אילו חיים.
של מיליונים.
ילדים שבאמירה כזו גוזרים עליהם יתמות.
משפחות שלמות שעלולות לסיים את חיים באינטרס הזה של הגבורה הישראלית, ומי בכלל יסתכל עליהם אח''כ.
בזמנו, אני זוכרת מצוין שביבי נתניהו היה נכנס על כל שאלה הכי קטנה אל הרב עובדיה יוסף,
(מי שזוכר את התקופה של אלי ישי כשר) והוא היה דן בזה לעומק ולא פוסק בכזו קלות ראש. אילו דיני נפשות ממש!
חבל שהיום הדברים לא מתנהלים ככה.
אבל לפחות בוא נבין שאנחנו ממש לא הכתובת לענות על שאלה כזו.