עמית סגל:
על חולצתו של לוטננט גנרל ג'יימס גלין (דרגה מקבילה לרב אלוף) לא נותר כמעט מקום: היא מעוטרת בעשרים ושלושה עיטורים שונים, מכוכב הארד דרך לב הארגמן וכל מה שבאמצע. הוא לחם בשלוש יבשות, שחרר את כוויית, תמרן קרקעית בעיראק. זה האיש ששלח הנשיא ביידן לישראל באמצע אוקטובר כדי "לעזור למפקדי צה"ל לחשוב על השאלות הקשות שלפניהם".
היום כבר אפשר לספר יותר. הגנרל הגיע יחד עם עוד שני קצינים בכירים כדי לומר שלוש מילים: אין סיכוי לתמרון.
גלין נפגש עם גנץ, איזנקוט, גלנט, הלוי ונתניהו, ושפעו אזהרות שמבוססות על ניסיונו בלחימה בעיראק. האמריקנים הציגו נתונים, ניתחו ניתוחים, סיפרו סיפורים, ומסקנתם אחת: מטרות המלחמה לא יושגו בתמרון קרקעי, שיהיה כבד ימים וכבד דמים.
ההערכה האמריקנית דיברה על עד עשרים הרוגים ליום לכוחות צה"ל. המחיר ששילמנו מאז כבד, אבל עומד בערך על עשירית מכך. האמריקנים הציעו מבצע ממוקד, עם יעדים יותר מינוריים. באחד הדיונים אמר להם גנץ: התכנית שלכם אפשרית אם היעד הוא אלפי קילומטר מהמדינה, לא כשהיעד יושב 500 מטר מאזרחים שלכם.
אבל הביטחון האמריקני, או יותר נכון: חוסר הביטחון, עשה את שלו. באותם ימים, ימי התהילה של האלוף במיל' בריק, מלאה הקריה בנביאי זעם שהזהירו את ראש הממשלה ואת קבינט המלחמה מתמרון. באקלים ההוא, שבו האמון בצה"ל עוד היה מפוזר לרסיסים בחדר הקבינט, דבריהם נפלו על אזניים קשובות.
הסוף ידוע: החמאס טרם הוכרע, אבל כבר כעת אין עוד דוגמה בלוחמה המודרנית למה שעושה צה"ל ברצועת עזה. הוא נלחם במערך מנהרות מפלצתי ומפרק אותו חתיכה אחר חתיכה, מחסל ומשתק מחצית מהכוח הלוחם היריב, כובש יעדים שנתפסו בלתי ניתנים לכיבוש. במבצע החטיבתי האחרון בצפון הרצועה לקח שעה בלבד להגיע מהגבול אל אזור בית החולים שיפא. צבאות זרים מתעניינים בשילוב אוויר-יבשה-ים שמופעל על ידי צה"ל.
בשבוע שעבר רמזו לאזהרות הזעם האמריקניות גם נתניהו וגם גנץ. "היו מי שהזהירו אותנו מלהיכנס לעזה", אמר יושב-ראש המחנה הממלכתי, "אך לוחמינו מוכיחים נחישות יוצאת דופן ויכולות פורצות דרך בלחימה מול צבא טרור שעוד יילמדו בעולם". הוא לא הגזים.