שבוע טוב לכל חברי הקהילה!
תודה למנהלות הפורום שבחרו בי
להעלות את הנושא השבועי
איזון בין בית לעבודה
אסתי ויוסי רבים בינהם על הבימבה, שמואלי מושך אותי בחצאית, ולקוחה פוטנציאלית בטלפון, מתעניינת בשירות שלי, אני מרגישה שאני לא עונה לעניין, מתאפקת מלצעוק על הילדים שיפסיקו לריב כבר. הצרחות מגיעות עד לב השמים, ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי.
אוף!
למה בכלל הרמתי את הטלפון, מה אנשים לא מבינים שבשעה שש לא מתקשרים, כי אני אמורה להיות עם הילדים שלי.
אני ממשיכה בחוסר אנרגיה מוחלט, לכיוון המחשב, אני חייבת לגמור תכניות עבודה, כי הבטחתי ללקוח שהוא מקבל אותם עוד במהלך הלילה.
אויש! אני לא מצליחה אפילו להתרכז.
ראיתי שאני לא מצליחה אפילו לתת מידות, שזה פעולה פשוטה שחשבתי שאני יכולה לעשות אפילו בלי מחשבה.
ואז אני מקבלת מייל נזעם מלקוח שהוא מחפש אותי כמה פעמים בנייד ואני לא מתייחסת אליו.
עזבתי את המחשב ביאוש מוחלט, חשבתי לעצמי לפחות אהיה אמא טובה ונרד קצת עם הילדים למטה לשחק.
ירדתי לגינה עם כל הילדודס, תשושה ועייפה, חסרת אנרגיה, בגינה אני פוגשת קולגה, מחייכת ורעננה, שתינו מפטפטות בניחותא על דא ועל הא, והילדים משתובבים להנאתם.
ואז בנחמדות מעצבנת, מתיישבת בינינו שכנה, איזה כיף לתפוס שתי ציפורים במכה, בדיוק חזרתי מהמתווך, יש לי פה שתי תכניות של דירות בפרויקט חדש, אני נורא מתלבטת בין השתיים, אולי רק תציצו רגע על התכניות, ותעזרו לי להחליט איזה דירה מתאימה לי יותר, חברתי, הקולגה שלי עונה בנעימות: אשמח לקבל אותך בשעות העבודה אצלי במשרד, קחי את המספר טלפון שלי, תתקשרי אלי מחר בבוקר, ונתאם זמן לפגישה מסודרת, בה אוכל לשמוע את כל החלומות שלך, ולעזור לך להחליט בין שתי הדירות.
השכנה ראתה שעל הקולגה שלי היא לא תוכל, אז היא פנתה אלי, אוי באמת, את בטח לא סנובית כמוה, תציצי רק כמה שניות, ואני באמת לא נעים, לוקחת את התכניות, מעיינת בעיון רב, והיא מתחילה לשאול שאלות, מה את אומרת על זה ועל זה וכו', השעה מתאחרת, והילדים מתחילים לנדנד שהם רוצים כבר ללכת הביתה, והיא לא מבינה את הרמז, ושואלת ושואלת, ואני מרגישה ממש לא נעים לי, ומתפוצצת בתוכי, אוף! למה אני כזאת פרייארית, ואני ממש כועסת על השכנה.
הקולגה שלי נעלמה בנתיים, פרשה לביתה עם ילדיה, ואני עדיין מתקשקשת עם השכנה, ולא יודעת איך לצאת מהסיטואציה המעצבנת הזאת.
בערב, אחרי שסוף סוף כל הילדים נרדמו, ושקט מבורך ירד על הבית, הרמתי טלפון לקולגה שלי, איך? איך את עושה את זה? שאלתי בתסכול. ואני פורקת לה את תלאות היום שעבר. אני מרגישה כזאת סמרטוט, בבוקר לא הספקתי כלום, התחלתי לעבוד והמכונת כביסה צפצפה, אז רק הוצאתי את הכביסה מהמייבש קיפלתי ושמתי במקום, כדי שאוכל להפעיל את המכונה שנגמרה עכשיו. אני חוזרת למחשב, בדרך החלטתי להכין לעצמי כוס קפה, ואז נזכרתי שעוד לא שטפתי כלים מארוחת הערב של אתמול. וכמובן מתחילה לשטוף את הכלים.
חוזרת שוב למחשב, ואז אני מקבלת טלפון, עם שינויים בתכנית שצריכים דחוף לעכשיו. וכשסוף סוף מתחילה לעבוד, הילדים כבר חוזרים, ומוציאים אותי לגמרי מהשוונג, וכבר נגמר היום ולא הספקתי כלום.
איך את עושה את זה? שאלתי מתוך יאוש ותסכול.
מזדהה עם הסיפור???
נשמח לשמוע אם גם לך יש חוויות דומות
או רעיונות להתמודדות עם התסכולים
בסוף השבוע
אעלה סיכום עם רעיונות לדרכי פעולה אפקטיביות
למי שלא יודעת אני מלווה עיסקית לאדריכליות ומעצבות
אדריכלית ומעצבת בעצמי ואמא ל11 ילדים
אני אשתף אתכם בסודות שלי
איך אני מאזנת בין בית לעבודה
ומנהלת סדר יום אפקטיבי
תודה למנהלות הפורום שבחרו בי
להעלות את הנושא השבועי
איזון בין בית לעבודה
אסתי ויוסי רבים בינהם על הבימבה, שמואלי מושך אותי בחצאית, ולקוחה פוטנציאלית בטלפון, מתעניינת בשירות שלי, אני מרגישה שאני לא עונה לעניין, מתאפקת מלצעוק על הילדים שיפסיקו לריב כבר. הצרחות מגיעות עד לב השמים, ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי.
אוף!
למה בכלל הרמתי את הטלפון, מה אנשים לא מבינים שבשעה שש לא מתקשרים, כי אני אמורה להיות עם הילדים שלי.
אני ממשיכה בחוסר אנרגיה מוחלט, לכיוון המחשב, אני חייבת לגמור תכניות עבודה, כי הבטחתי ללקוח שהוא מקבל אותם עוד במהלך הלילה.
אויש! אני לא מצליחה אפילו להתרכז.
ראיתי שאני לא מצליחה אפילו לתת מידות, שזה פעולה פשוטה שחשבתי שאני יכולה לעשות אפילו בלי מחשבה.
ואז אני מקבלת מייל נזעם מלקוח שהוא מחפש אותי כמה פעמים בנייד ואני לא מתייחסת אליו.
עזבתי את המחשב ביאוש מוחלט, חשבתי לעצמי לפחות אהיה אמא טובה ונרד קצת עם הילדים למטה לשחק.
ירדתי לגינה עם כל הילדודס, תשושה ועייפה, חסרת אנרגיה, בגינה אני פוגשת קולגה, מחייכת ורעננה, שתינו מפטפטות בניחותא על דא ועל הא, והילדים משתובבים להנאתם.
ואז בנחמדות מעצבנת, מתיישבת בינינו שכנה, איזה כיף לתפוס שתי ציפורים במכה, בדיוק חזרתי מהמתווך, יש לי פה שתי תכניות של דירות בפרויקט חדש, אני נורא מתלבטת בין השתיים, אולי רק תציצו רגע על התכניות, ותעזרו לי להחליט איזה דירה מתאימה לי יותר, חברתי, הקולגה שלי עונה בנעימות: אשמח לקבל אותך בשעות העבודה אצלי במשרד, קחי את המספר טלפון שלי, תתקשרי אלי מחר בבוקר, ונתאם זמן לפגישה מסודרת, בה אוכל לשמוע את כל החלומות שלך, ולעזור לך להחליט בין שתי הדירות.
השכנה ראתה שעל הקולגה שלי היא לא תוכל, אז היא פנתה אלי, אוי באמת, את בטח לא סנובית כמוה, תציצי רק כמה שניות, ואני באמת לא נעים, לוקחת את התכניות, מעיינת בעיון רב, והיא מתחילה לשאול שאלות, מה את אומרת על זה ועל זה וכו', השעה מתאחרת, והילדים מתחילים לנדנד שהם רוצים כבר ללכת הביתה, והיא לא מבינה את הרמז, ושואלת ושואלת, ואני מרגישה ממש לא נעים לי, ומתפוצצת בתוכי, אוף! למה אני כזאת פרייארית, ואני ממש כועסת על השכנה.
הקולגה שלי נעלמה בנתיים, פרשה לביתה עם ילדיה, ואני עדיין מתקשקשת עם השכנה, ולא יודעת איך לצאת מהסיטואציה המעצבנת הזאת.
בערב, אחרי שסוף סוף כל הילדים נרדמו, ושקט מבורך ירד על הבית, הרמתי טלפון לקולגה שלי, איך? איך את עושה את זה? שאלתי בתסכול. ואני פורקת לה את תלאות היום שעבר. אני מרגישה כזאת סמרטוט, בבוקר לא הספקתי כלום, התחלתי לעבוד והמכונת כביסה צפצפה, אז רק הוצאתי את הכביסה מהמייבש קיפלתי ושמתי במקום, כדי שאוכל להפעיל את המכונה שנגמרה עכשיו. אני חוזרת למחשב, בדרך החלטתי להכין לעצמי כוס קפה, ואז נזכרתי שעוד לא שטפתי כלים מארוחת הערב של אתמול. וכמובן מתחילה לשטוף את הכלים.
חוזרת שוב למחשב, ואז אני מקבלת טלפון, עם שינויים בתכנית שצריכים דחוף לעכשיו. וכשסוף סוף מתחילה לעבוד, הילדים כבר חוזרים, ומוציאים אותי לגמרי מהשוונג, וכבר נגמר היום ולא הספקתי כלום.
איך את עושה את זה? שאלתי מתוך יאוש ותסכול.
מזדהה עם הסיפור???
נשמח לשמוע אם גם לך יש חוויות דומות
או רעיונות להתמודדות עם התסכולים
בסוף השבוע
אעלה סיכום עם רעיונות לדרכי פעולה אפקטיביות
למי שלא יודעת אני מלווה עיסקית לאדריכליות ומעצבות
אדריכלית ומעצבת בעצמי ואמא ל11 ילדים
אני אשתף אתכם בסודות שלי
איך אני מאזנת בין בית לעבודה
ומנהלת סדר יום אפקטיבי