בואו- דוגמא מהשטח.
אבא שלי דבר איתי באחד הימים ואמר לי- תראי מה זה, אני מרוויח 50 אש"ח בחודש ואני קורע את עצמי לחתן את הילדים... ותראי את כל השכנים שלנו, אברכים, קונים דירות לכל ילד וילד...
כמובן איני יודעת מהם החובות של השכנים, ומסתבר שיש להם, אבל הם מאושרים, הילדים מתחתנים בפשטות, המשפחה חיה בפשטות, אבל הם מאושרים!! כי משהו אחר מביא להם את האושר.
ואצלינו?
ילד קבל ארטיק מגנום על כל פיפס, והיה שמח עם פרצוף... לעומת ילד של אברך שרוקד ברחוב עם איגלו...
ילד אצלינו היה חיב להתחתן במינימום כתר הרימון- כי זה החברה, זה הרבה... וילד של אברך מתחתן בוולף ומאושר עד הגג.
הכל ענין של יחסיות בחיים.
אם האבא אברך והאמא מורה והילדים כל החיים מרגישים את החנק והקושי- כל כך חבל, הפסדתם חצי מהרווח.
הכל תלוי בהורים, מה המסר שהם נותנים לילדים.
אגב, המסר מההורים שלי היה רק ללמוד תורה, וזה המצב כרגע, החודש נסגר על השקל,
ומבטיחה שהילדים שלי מאושרים עד הגג! בצער אני אומרת- מרגישים יותר עשירים ממה שאני הרגשתי בתור ילדה...
ככל שההכנסה גדלה- בדר"כ רמת החיים גדלה, וזכרו- האושר לא גדל עם רמת החיים!! אושר זה משהו פנימי- תלוי בכל אחד ואחת מאתנו!!
מילה נוספת- עבודה של היום זה לא עבודה של פעם.
הסכנות היום הם אדירות,
יציאה לעבודה אין המשמעות- עזיבת אוהלה של תורה,
המשמעות היא- עזיבה של מסגרת שומרת ויציאה לעולם מסוכן!!!!
לפעמים צריך לחשוב ולעשות שיקול מה עדיף...
אבל כמובן, שמי שהחליט לצאת לעבוד שידע ש"בית של תורה" הוא לא בית רק של אברך... הוא בית של מעריכי תורה!! וזה בידיים של כל אחד...