המשכורות בכוללים, יוקר המחיה, יציאה לעבודה, ועוד

[HILEL1]

כותבים פה הרבה על זה שאברכי כולל הם אילה שמסוגלים לחיות בצמצום בשביל חיי תורה
וזה ענין של עדיפות של חיי עוני בשביל התורה סליחה אבל יש הרבה דיבורים בעלמא
מה אם כל אילה שחיים על חובות וגמחים כי לא באמת מסוגלים לחיות במינימום או שהמינימום באמת גדול עליהם כי יש משפחה ברוכת ילדים ולא תמיד האשה יכולה לפרנס (לא חסר סיבות) או יכולה לפרנס מעט מאד

אלה שחיים בקביעות על גמחי"ם זה באמת לא בסדר ולא רצון ה'
אבל זה לא מוריד מההערכה לאלה שגומרים את החודש בדוחק ובצמצום ומוותרים על הרבה דברים בשביל להיות אברכים.
וגם בעלך שיצא לפרנס ראוי להערכה גדולה מאד מאד.
יש מספיק הערכה וכבוד בשביל כולם - אל דאגה.

 

[אננסית]

קראתי את האשכול לאורכו לרוחבו
לדעתי לא ממש משמעותי לדיון כמה מרוויחה מורה/פקידה- גם אם ,ונניח ש..
היא מרוויחה 12K נטו עדיין אין הקומץ משביע את הארי, בפרט במשפחות ברוכות,
ובטח לא מספיק כדי לחתן ילדים ולעזור בדירות.
ועובדה מוכחת שהרבה עשו כך- (בעל אברך ואישה עובדת) ועלתה בידם!
איך? תשאלו את הדור שמחתן- הרבה יענו שזה לא ניתן להסבר!
אשרינו שזכינו להיות יושבים באהלה של תורה.
כמובן שיש לסייג שמי שלא מספיק לו/לא מסוגל/ לא עלתה בידו
יעשה שאלת חכם ספציפית וירווח לו, בעז"ה רוחנית וגשמית.

אין ספק כי המקום השמור ביותר הוא בבתי המדרש. ולשם עיננו מייחלות (גם כאשר עובדים)

 

[S.g]

אלה שחיים בקביעות על גמחי"ם זה באמת לא בסדר ולא רצון ה'
אבל זה לא מוריד מההערכה לאלה שגומרים את החודש בדוחק ובצמצום ומוותרים על הרבה דברים בשביל להיות אברכים.
וגם בעלך שיצא לפרנס ראוי להערכה גדולה מאד מאד.
יש מספיק הערכה וכבוד בשביל כולם - אל דאגה.

בפירוש הדגשתי שמי שיכול לשבת וללמוד ללא חובות ומוותר על הרבה דברים בשביל זה אשריו ואשרי חלקו
לא עליהם אני מדברת ובעלי לא מחפש הערכה הוא פשוט רוצה לעשות את רצון בוראו אבל לפעמים הסביבה נותנת הרגשה של זלזול כלפי מי שעושה השתדלות ומביא פרנסה הביתה כשרבים מהם היו רוצים לשבת גם בכולל לא כולם יוצאים לעבוד כי מחפשים יותר גשמיות אלא כי כדי להצליח להביא את המינימום הם צריכים לצאת לעבוד אז שימו ליבכם לזה

 

[S.g]

כתב אישום חמור מאד.
נגד כל האברכים "הרשעים" שלוקחים לך את השלווה.
מתנצלת בשמם

אף אחד לא לוקח לי את השלווה והוצאת את דבריי מהקשרם

 

[גולש בנט]

לא קראתי את כל האשכול, אבל התחזקתי במה שגדלתי עליו ומשתדלת לגדל הלאה את ילדינו היקרים שחלקם כבר נשואים ב"ה.
היוקר והעושר לא קשורים לתורה הקדושה אל למה שנגזר על האדם לפני הולדתו אם יהיה עשיר או עני. ללמוד כל היום ושהתורה תהיה העיקר - זו בחירה וזכות גדולה ומי שרוצה - זוכה!, נכון, לא כל אחד יכול ולא לכל אחד זה מתאים. והתורה יכולה להיות עיקר גם אצל כאלה שיוצאים כדי לפרנס - זה הכל סולם עדיפויות. וההוכחה הגדולה שזה נכון היא העובדה שגם מי שיוצא לעבוד לא תמיד עשיר ולא גומר את החודש ולא קל לו לשלם יותר משכנתא כזו או אחרת והרבה פעמים הבית משלם מחיר גבוה ואפילו עצוב על הרמה הרוחנית של הדור החדש שנכנסת בו מהר יותר. לכל דבר שיקול לכאן ולכאן. דבר אחד ברור - תמיד יהיו כאלה שישבו וילמדו כי הם רוצים ואוהבים והלוואי ונזכה אנחנו להמשיך להיות כמו בני לוי (אפילו שאנחנו רק ישראלים...) לשאת את משא ד' בשמחה למרות ולא בגלל.

כמה שאת צודקת.
בתור עצמאי שמרוויח יפה ואשתי שכירה ומרוויחה שכר סביר,
אלא שההוצאות גדלו מאוד מאז שעזבתי את הכולל.
קניית רכב היא חובה בשל העבודה שלי, רמת החיים גבוהה יותר וכו'.

 

[גולש בנט]

גם אלו שעובדים במשרה מלאה נ-ק-ר-ע-י-ם! אלא שאלו שעובדים בדר"כ מבזבזים יותר על בילויים וכו' אבל תכלס כולם רודפים אחרי החודש.....

מסכים, כך זה אצלי.

 

[גולש בנט]

כידוע לכולם שיוקר המחיה מתרגש עלינו בכל יום ומבקש להעמידינו בניסיונות חדשים.
עם או בלי קשר (נתון לשיקול דעתו של כל אחד) לתוצאות הבחירות והאם נראה שינוי בעניין חשוב לי להעלות לדיון את הנושא לדיון.
שהרי אם נביט במשכורות (יש שיאמרו מלגות) שמקבלים האברכים בכוללים נראה דבר מאד ''מעניין''.
לפני שני עשורים (ואולי גם קודם לזה) היו המלגות בכוללים 1800 - 2000 ₪ (כמובן שאז כמו היום היו יוצאים מהכלל לכאן ולכאן)
היום, עשרים שנה אחרי וראו איזה פלא, משכורות הבסיס נשארו כמעט זהות למה שהיה אז, עם אפשרות לתוספת במשכורת ע''י מסירת חבורות, תענ''ד, מבחנים, שמירת סדרים, ועוד מכל הטוב הזה, וגם אז מדובר בתוספות של מאות מקס' אלף ₪ בחודש.
עכשיו מה, אין לי ולנו כל זכות להתאונן ולהתלונן על ראשי הכוללים שליט''א וזצ''ל שעושים לילות כימים על מנת לספק את מה שהם כן מצליחים לספק, מה גם שברור שאם היה באפשרותם הם היו מעלים לכולם.
אבל ומאחר שזאת המציאות שהמשכורות בכוללים נמצאות בשיתוק, בעוד המחיר סל הקניות סובל מעודף מוטביציה, (רק לסבר את האוזן, פעם משכורת של 2000₪ הספיקה לשכירות+קניות (כאלו ואחרות) והיום? למה זה מספיק?). האם היום לדרוש מאדם באשר הוא אדם בעל משפחה ללמוד בכולל יום שלם זה דבר מציאותי והגיוני, או שהחלום שכל עם ישראל או הרוב המכריע ישב וילמד הולך ומתרחק מאיתנו??
(נ. ב. פעמים נכתב ''משכורות'' ופעמים ''מלגות'' ט.ל.ח.)

את/ה צודק/ת במאה אחוז
רק אעיר, שגם כשני בני הזוג עובדים, יוקר המחייה גורם לכך שכמעט ולא ניתן לחסוך כסף ובכל מקרה אין היום שום סיכוי לחתן ילדים ולתת דירות, למחצה לשליש ואף לרביע. מה שבעבר היה סביר וריאלי מאוד.

 

[Sara led]

אף אחד לא לוקח לי את השלווה והוצאת את דבריי מהקשרם

תקראי שוב את מה שכתבת ואולי תשימי לב פתאום לצורה השיפוטית והלא הוגנת כלפי האברכים.

עריכה:
זה מדהים איך בפורום הזה יש מצד אחד הרגשה שכאן זה מקום שמור ממש (לדוגמה האשכול של הווצפ. מרגיש שם שזה דבר נורא ואיום וכו)
אבל כשזה מגיע לאברכים פתאום הדעות פה מתהפכות. ואברכים נשמעים כאן כאנשים שלא עומדים במה שהתחייבו בכתובה. "לווה רשע ולא ישלם" ועוד פנינים שאני כבר לא זוכרת מההודעה הקודמת שלך.

 

[S.g]

ממש לא הגיע ממקום שיפוטי אני מעריכה ממש את אילה שיושבים ולומדים כי אוהבים ללמוד ויש כמובן מי שעוזר להם בזה כמו העזר כנגדו שיכולה לפרנס ומוכנים להצטמצם למינימום ולא מעריכה כלל את אילה שלומדים כדי להיקרא אברכי כולל או סיבות צדדיות נוספות וחיים על גמחים וקונים מותרות הרבה יותר מאילה שעובדים רק כי אין להם ברירה וצריכים להאכיל את ילדיהם ולא כי מחפשים לחיות ברמה גבוהה
זה כל מה שניסיתי להסביר שיש חלק מאברכי כולל שנשארים בכולל ולא ראויים להערכה על כך ויש כאילה שדווקא יצאו וראויים להערכה ענקית וכמובן אילה שיושבים בכולל באמת מתוך הדחק ומוותרים על המון דברים הכי ראויים להערכה ומי כמוני מעריכה אותם
זה הכל רק ניסיתי להסביר שלא הכל שחור לבן לא כל מי שיושב בכולל מוותר על מותרות למיניהם וחי בדוחק למען התורה אלא יש כאלה שרוצים להרוויח גם שם טוב וגם חיים טובים ויפים ולא כל מי שיוצא לעבוד יוצא כי רוצה לחיות חיים של רווחה כלכלית אלא כי זה צורך השעה.

 

[מעניינת]

עצומה - דיור בר השגה

בסד זעקת הדיור אנחנו החתומים מטה מבקשים להזכיר לחברי הכנסת היקרים שלוחי דרבנן ושלוחי דידן, את המצוקה הנוראה בה אנחנו שר...

www.atzuma.co.il

 

[S.g]

עצומה - דיור בר השגה

בסד זעקת הדיור אנחנו החתומים מטה מבקשים להזכיר לחברי הכנסת היקרים שלוחי דרבנן ושלוחי דידן, את המצוקה הנוראה בה אנחנו שר...

www.atzuma.co.il

באתי למלא את העצומה אך נעצרתי
האם באמת מצוקת הדיור הכי צריכה להיות על הפרק?
(לא לדאוג אני בעצמי ללא דירה) לא יותר חשוב קודם יוקר המחיה?
הגענו למצב שלחם וחלב עולים הרבה אז למה לא לטפל בבסיס היום יומי ואחר כך גם מצוקת הדיור
אם לילדים שלנו לא יהיו דברים בסיסיים כמו אוכל מינימלי וביגוד אז מה יעזור לנו דירה משלנו?

 

[ההדר שבהדר]

ממש לא הגיע ממקום שיפוטי אני מעריכה ממש את אילה שיושבים ולומדים כי אוהבים ללמוד ויש כמובן מי שעוזר להם בזה כמו העזר כנגדו שיכולה לפרנס ומוכנים להצטמצם למינימום ולא מעריכה כלל את אילה שלומדים כדי להיקרא אברכי כולל או סיבות צדדיות נוספות וחיים על גמחים וקונים מותרות הרבה יותר מאילה שעובדים רק כי אין להם ברירה וצריכים להאכיל את ילדיהם ולא כי מחפשים לחיות ברמה גבוהה
זה כל מה שניסיתי להסביר שיש חלק מאברכי כולל שנשארים בכולל ולא ראויים להערכה על כך ויש כאילה שדווקא יצאו וראויים להערכה ענקית וכמובן אילה שיושבים בכולל באמת מתוך הדחק ומוותרים על המון דברים הכי ראויים להערכה ומי כמוני מעריכה אותם
זה הכל רק ניסיתי להסביר שלא הכל שחור לבן לא כל מי שיושב בכולל מוותר על מותרות למיניהם וחי בדוחק למען התורה אלא יש כאלה שרוצים להרוויח גם שם טוב וגם חיים טובים ויפים ולא כל מי שיוצא לעבוד יוצא כי רוצה לחיות חיים של רווחה כלכלית אלא כי זה צורך השעה.

בואו נדבר על איזה מותרות אתם מדברים? ולאן אתם שואפים? שלילד של האברך לא יהיה וופלה ולא יטעם טעם פיצה בחייו? בדורינו אנו לוותר על המון דברים זה לא לוותר על קצת ממתקים לילדים שזה מינימום היום אם בכל גן ובכל חיידר ובכל בית ספר מקבלים את הדבר הזה והמון על כל דבר.
הויתורים של אברכים זה על נופשים מפנקים (וכן גם אם הם נוסעים זה בתדירות הרבה יותר נמוכה), על תחרות הרכבים שקיימת לא בקהילת האברכים, זה לא לקנות סטים בתחילת עונה אם אין אפשרות אלא לקנות אותם רק ב"מלבושי כבוד", זה לעמוד בחלוקות בצורה מביישת כדי להביא קצת פינוקים לחגים הביתה.

 

[ההדר שבהדר]

באתי למלא את העצומה אך נעצרתי
האם באמת מצוקת הדיור הכי צריכה להיות על הפרק?
(לא לדאוג אני בעצמי ללא דירה) לא יותר חשוב קודם יוקר המחיה?
הגענו למצב שלחם וחלב עולים הרבה אז למה לא לטפל בבסיס היום יומי ואחר כך גם מצוקת הדיור
אם לילדים שלנו לא יהיו דברים בסיסיים כמו אוכל מינימלי וביגוד אז מה יעזור לנו דירה משלנו?

אם היום אנשים משלמים על דיור בחודש יותר כסף ממה שמשלמים על מחיה אז כן זה הדבר הכי חשוב!!!!

 

[S.g]

בואו נדבר על איזה מותרות אתם מדברים? ולאן אתם שואפים? שלילד של האברך לא יהיה וופלה ולא יטעם טעם פיצה בחייו? בדורינו אנו לוותר על המון דברים זה לא לוותר על קצת ממתקים לילדים שזה מינימום היום אם בכל גן ובכל חיידר ובכל בית ספר מקבלים את הדבר הזה והמון על כל דבר.
הויתורים של אברכים זה על נופשים מפנקים (וכן גם אם הם נוסעים זה בתדירות הרבה יותר נמוכה), על תחרות הרכבים שקיימת לא בקהילת האברכים, זה לא לקנות סטים בתחילת עונה אם אין אפשרות אלא לקנות אותם רק ב"מלבושי כבוד", זה לעמוד בחלוקות בצורה מביישת כדי להביא קצת פינוקים לחגים הביתה.

אולי כתבתי על הדברים הקטנים אבל אני מדברת בכלליות
אני גרה באזור שרובו אברכים והרבה נוסעים לנופש בתדירות לא נמוכה כלל (מפרגנת מכל הלב)
וקונים בגדים לא בסוף עונה ולא רק במלבושי כבוד שאגב ניתן רק לאברכים בשעה שמשפחות ברוכות ילדים שהאבא עושה את ההשתדלות ויוצא לפרנס את ביתו לא ראוי חס וחלילה לקבל את התמיכה הזאת רק כי עשה את רצון בוראו ממנו והוא מצטמצם לא פחות מאברכים המסוימים האלה
ושלא תהיה שוב אי הבנה לא מכלילה את כולם זה לא שחור לבן וכשכתבתי את דברי זה היה מתוך כאב ולא מתוך התרסה חלילה אבל כן מנסה להבין למה לאנשים שעושים את כל ההשתדלות לעזור לעצמם לא מגיע תמיכה כמו לפחות כמו אברך שנהנה מזיו השכינה בלומדו את התורה הקדושה ועדיין אנשי ביתו חיים ונהנים גם מחיי העולם הזה ובואו נהיה אמיתיים גם אם קשה לנו להודות בזה שלא כל אברכי הכולל חיים חיי הסתפקות במועט.

 

[S.g]

אם היום אנשים משלמים על דיור בחודש יותר כסף ממה שמשלמים על מחיה אז כן זה הדבר הכי חשוב!!!!

ממלאת את העצומה
אם זה נראה למישהו פה שזה יכול לעזור אשמח להיות לעזר
אבל תלחמו גם ביוקר המחיה ולא רק במצוקת הדיור

 

[ההדר שבהדר]

אולי כתבתי על הדברים הקטנים אבל אני מדברת בכלליות
אני גרה באזור שרובו אברכים והרבה נוסעים לנופש בתדירות לא נמוכה כלל (מפרגנת מכל הלב)
וקונים בגדים לא בסוף עונה ולא רק במלבושי כבוד שאגב ניתן רק לאברכים בשעה שמשפחות ברוכות ילדים שהאבא עושה את ההשתדלות ויוצא לפרנס את ביתו לא ראוי חס וחלילה לקבל את התמיכה הזאת רק כי עשה את רצון בוראו ממנו והוא מצטמצם לא פחות מאברכים המסוימים האלה
ושלא תהיה שוב אי הבנה לא מכלילה את כולם זה לא שחור לבן וכשכתבתי את דברי זה היה מתוך כאב ולא מתוך התרסה חלילה אבל כן מנסה להבין למה לאנשים שעושים את כל ההשתדלות לעזור לעצמם לא מגיע תמיכה כמו לפחות כמו אברך שנהנה מזיו השכינה בלומדו את התורה הקדושה ועדיין אנשי ביתו חיים ונהנים גם מחיי העולם הזה ובואו נהיה אמיתיים גם אם קשה לנו להודות בזה שלא כל אברכי הכולל חיים חיי הסתפקות במועט.

עם כל הטענות שאני לא מסכים איתם.
התמיכה צריכה להיות קודם כל לאברכים, כי הם מחזיקים אותנו הם מקיימים את העולם ובזכותם העולם קיים אז כל העולם כדאי להם.

 

[עטי טסלר]

בואו- דוגמא מהשטח.
אבא שלי דבר איתי באחד הימים ואמר לי- תראי מה זה, אני מרוויח 50 אש"ח בחודש ואני קורע את עצמי לחתן את הילדים... ותראי את כל השכנים שלנו, אברכים, קונים דירות לכל ילד וילד...
כמובן איני יודעת מהם החובות של השכנים, ומסתבר שיש להם, אבל הם מאושרים, הילדים מתחתנים בפשטות, המשפחה חיה בפשטות, אבל הם מאושרים!! כי משהו אחר מביא להם את האושר.
ואצלינו?
ילד קבל ארטיק מגנום על כל פיפס, והיה שמח עם פרצוף... לעומת ילד של אברך שרוקד ברחוב עם איגלו...
ילד אצלינו היה חיב להתחתן במינימום כתר הרימון- כי זה החברה, זה הרבה... וילד של אברך מתחתן בוולף ומאושר עד הגג.
הכל ענין של יחסיות בחיים.
אם האבא אברך והאמא מורה והילדים כל החיים מרגישים את החנק והקושי- כל כך חבל, הפסדתם חצי מהרווח.
הכל תלוי בהורים, מה המסר שהם נותנים לילדים.
אגב, המסר מההורים שלי היה רק ללמוד תורה, וזה המצב כרגע, החודש נסגר על השקל,
ומבטיחה שהילדים שלי מאושרים עד הגג! בצער אני אומרת- מרגישים יותר עשירים ממה שאני הרגשתי בתור ילדה...

ככל שההכנסה גדלה- בדר"כ רמת החיים גדלה, וזכרו- האושר לא גדל עם רמת החיים!! אושר זה משהו פנימי- תלוי בכל אחד ואחת מאתנו!!
מילה נוספת- עבודה של היום זה לא עבודה של פעם.
הסכנות היום הם אדירות,
יציאה לעבודה אין המשמעות- עזיבת אוהלה של תורה,
המשמעות היא- עזיבה של מסגרת שומרת ויציאה לעולם מסוכן!!!!
לפעמים צריך לחשוב ולעשות שיקול מה עדיף...
אבל כמובן, שמי שהחליט לצאת לעבוד שידע ש"בית של תורה" הוא לא בית רק של אברך... הוא בית של מעריכי תורה!! וזה בידיים של כל אחד...

 

[ברבור1]

בואו- דוגמא מהשטח.
אבא שלי דבר איתי באחד הימים ואמר לי- תראי מה זה, אני מרוויח 50 אש"ח בחודש ואני קורע את עצמי לחתן את הילדים... ותראי את כל השכנים שלנו, אברכים, קונים דירות לכל ילד וילד...
כמובן איני יודעת מהם החובות של השכנים, ומסתבר שיש להם, אבל הם מאושרים, הילדים מתחתנים בפשטות, המשפחה חיה בפשטות, אבל הם מאושרים!! כי משהו אחר מביא להם את האושר.
ואצלינו?
ילד קבל ארטיק מגנום על כל פיפס, והיה שמח עם פרצוף... לעומת ילד של אברך שרוקד ברחוב עם איגלו...
ילד אצלינו היה חיב להתחתן במינימום כתר הרימון- כי זה החברה, זה הרבה... וילד של אברך מתחתן בוולף ומאושר עד הגג.
הכל ענין של יחסיות בחיים.
אם האבא אברך והאמא מורה והילדים כל החיים מרגישים את החנק והקושי- כל כך חבל, הפסדתם חצי מהרווח.
הכל תלוי בהורים, מה המסר שהם נותנים לילדים.
אגב, המסר מההורים שלי היה רק ללמוד תורה, וזה המצב כרגע, החודש נסגר על השקל,
ומבטיחה שהילדים שלי מאושרים עד הגג! בצער אני אומרת- מרגישים יותר עשירים ממה שאני הרגשתי בתור ילדה...

ככל שההכנסה גדלה- בדר"כ רמת החיים גדלה, וזכרו- האושר לא גדל עם רמת החיים!! אושר זה משהו פנימי- תלוי בכל אחד ואחת מאתנו!!
מילה נוספת- עבודה של היום זה לא עבודה של פעם.
הסכנות היום הם אדירות,
יציאה לעבודה אין המשמעות- עזיבת אוהלה של תורה,
המשמעות היא- עזיבה של מסגרת שומרת ויציאה לעולם מסוכן!!!!
לפעמים צריך לחשוב ולעשות שיקול מה עדיף...
אבל כמובן, שמי שהחליט לצאת לעבוד שידע ש"בית של תורה" הוא לא בית רק של אברך... הוא בית של מעריכי תורה!! וזה בידיים של כל אחד...

כל מילה פנינה!

 

[TYPE:{programmer}]

אני לא חושב שאברך שעמל חודש שלם בתורה,
ואשתו עובדת קשה כל היום כדי להכניס כסף,
וזה לא מספיק להם בשביל לגמור חודש-
יוציא כ"כ מהר כסף על חופשות....
וגם אם יוציא- הוא לא יבקש את הכסף הזה מאף אחד....
וחוץ מזה- רק גברים שעובדים מכיע להם חופש?!?
הוא עמל כל השנה, ורק מן הראוי שב"בין הזמנים" יהיה לו הנחה באטרקציה....
זו דעתי!
עליו העולם עומד,
ובזכותו כולנו כאן...!!!!!!! אשריו!!!!!!!

 

[.Shira G]

בואו- דוגמא מהשטח.
אבא שלי דבר איתי באחד הימים ואמר לי- תראי מה זה, אני מרוויח 50 אש"ח בחודש ואני קורע את עצמי לחתן את הילדים... ותראי את כל השכנים שלנו, אברכים, קונים דירות לכל ילד וילד...
כמובן איני יודעת מהם החובות של השכנים, ומסתבר שיש להם, אבל הם מאושרים, הילדים מתחתנים בפשטות, המשפחה חיה בפשטות, אבל הם מאושרים!! כי משהו אחר מביא להם את האושר.
ואצלינו?
ילד קבל ארטיק מגנום על כל פיפס, והיה שמח עם פרצוף... לעומת ילד של אברך שרוקד ברחוב עם איגלו...
ילד אצלינו היה חיב להתחתן במינימום כתר הרימון- כי זה החברה, זה הרבה... וילד של אברך מתחתן בוולף ומאושר עד הגג.
הכל ענין של יחסיות בחיים.
אם האבא אברך והאמא מורה והילדים כל החיים מרגישים את החנק והקושי- כל כך חבל, הפסדתם חצי מהרווח.
הכל תלוי בהורים, מה המסר שהם נותנים לילדים.
אגב, המסר מההורים שלי היה רק ללמוד תורה, וזה המצב כרגע, החודש נסגר על השקל,
ומבטיחה שהילדים שלי מאושרים עד הגג! בצער אני אומרת- מרגישים יותר עשירים ממה שאני הרגשתי בתור ילדה...

ככל שההכנסה גדלה- בדר"כ רמת החיים גדלה, וזכרו- האושר לא גדל עם רמת החיים!! אושר זה משהו פנימי- תלוי בכל אחד ואחת מאתנו!!
מילה נוספת- עבודה של היום זה לא עבודה של פעם.
הסכנות היום הם אדירות,
יציאה לעבודה אין המשמעות- עזיבת אוהלה של תורה,
המשמעות היא- עזיבה של מסגרת שומרת ויציאה לעולם מסוכן!!!!
לפעמים צריך לחשוב ולעשות שיקול מה עדיף...
אבל כמובן, שמי שהחליט לצאת לעבוד שידע ש"בית של תורה" הוא לא בית רק של אברך... הוא בית של מעריכי תורה!! וזה בידיים של כל אחד...

וואו! קראתי כמה פעמים!
כ"כ מרגש ומחזק!!!
לפעמים אנשים מתבלבלים בתוך "גן המבוכה" ושוכחים מה עיקר ומה טפל
הפוסט הזה כ"כ ברור ומאיר את הנושא מזווית אמתית
מחדד את הזכות שלנו לבנות בתים של תורה
טוב לך לעוה"ב - אבל גם אשריך בעוה"ז!!!!!