אצלנו כולם יודעים שדאון שלנו - זה מותג הכי יוקרתי,
אבל הרחוב והסביבה תמיד ישארו עם הלקסיקון והתפיסה של פעם.
היום אין מילה ''מפגר'' - יש לו מוגבלות שכלית-התפתחותית,
ועוד הרבה הגדרות עדינות.
אבל שפת העם נשארת,
הילדים קולטים דווקא את המילים הלא יפות.
סיפרה אמא אחת לתינוק מתוק, שרק בגיל חודש איבחנו לו תסמונת דאון ,
זאת אומרת, כשהוא נולד וחזר הביתה - הכל היה שמח ורגיל,
אבל עם הימים והשבועות הוא כן נהייה יותר דומה לילד עם תת'ד.
ההורים קיבלו את האבחנה, אבל האחות בכיתה א' עדיין לא ידעה כלום,
וכבר קידמו אותה החברות - לא מובן איך,
אבל השמועות הגיעו עד אליהם, והם קבעו שהאח שלה מפגר ומונגולי!
איך בכלל מילה ''מונגולי'' הגיע לילדות בנות 6?
עשרות שנים היא כבר לא קיימת בהקשר לתסמונת דאון -
בגלל שזה פוגע בעם המונגולי.
והנה עכשיו ילדות חסידיות מזמרות לחברה שהאח התינוק שלה מונגולי,
בלי שהילדה אפילו ידעה שהוא לא רגיל במשהו.
אני אישית קיבלתי עצה כן לתת לילדי חוסן למילים הלא יפות על אחותם,
כדי שלא יפגעו מהם.
כמו שהדאון אצלנו זה מילת מותג, כך אני חופשי מדברת שיש לה פיגור,
פיגור מהמם כזה. לפעמים אנשים אומרים שלא, לה אין פיגור,
ואני מוכיחה שבטח שיש פיגור, רק שאנחנו מתיחסים אליו בצורה נורמלית.
הילדים שלי לא מפחדים לשמוע שאחותם מפגרת, כי הם לא מפחדים מהפיגור של דאונים.
הפיגור של האנשים הרגילים הפוגעים - הוא יותר חמור.