לצערי זה קשור.
אני רוצה לספר לך שלא מזמן עמדתי ליד דלת של חדר מורות בסמינר ושמעתי את המורות מרכלות על מישהי שהתגרשה. עמדתי מאחורי דלת, הלב שלי התרסק לשמוע את המילים שגלשו משם.
זה בסה"כ הייתה עוד שיחה מלאה בהומור, אותי היא חנקה מבפנים.
יש המון מה ללמוד מהחברה החרדית החל מהתנדבויות של מד"א, זק"א, תרומות, יד שרה - אין קץ לחסד של הציבור החרדי. אבל בנושא של רכילות, כבוד לזולת ולשה"ר מרגיש לי שיש עוד מה להתקדם.
אני כותבת את זה מהמקום הכי כואב בלב שלי. זה שורט אותי כל פעם מחדש לשמוע את העקיצות האלה,
הדיבורים מאחורי הגב. הלגלול והזלזול.
כל הנשמות נחצבו מכסא הכבוד. אלוקים חס על הכבוד של כל אחד מהילדים שלו.
לנו אין רשות להתנהג בצורה לא מכבדת לאף אחד, גם לא מאחורי הגב.
מי אמר שלברך ברכת המזון מברכון חשוב יותר מרכילות, מי אמר שללכת עם חצאית אמצע חשוב יותר
מכבוד הזולת. כמובן שאפשר גם וגם. אבל שאני שומעת שמדברים על ההיא שלא מתפללת בכוונה וזו שלא הולכת
בצניעות. זה כואב לי. שורט לי מבפנים.
רכילות היא מחלה!!!
לצערנו זו אחת מהמחלות שציבור החרדי לוקה בה
אבל משום כיוון לא יותר מהציבור הכללי
הציבור שלנו יותר חי עם סטיגמות
וזה מבורך
זה מה ששומר על הרבה דברים
סטיגמות הם ב99% מהמצבים מבוססים על אמת
והבעיה איתם שהם מנפחים אותה
אבל כמאט כל סטיגמה שנשברה
הביאה לתוצאות יותר חמורות
ההשוואה של מצווה אחת לשנייה היא בעייתית
זה לא רק עניין של אפשר גם וגם זה יותר עניין שבדרך כלל התוצאה היא זלזול ולא הוקרה
המעלות העיקריות של הציבור זה לא רק החסד
זה בעיקר האמונה והדבקות בהשם שגם מביאים את החסד
אבל עוד דברים חשובים לא פחות
החסד הוא חשוב אבל אם הוא מגיע כדי להראות כמה אנחנו יפים
אז זה לא חסד
וכשמדברים על פלוני זה חמור!!
אבל זה לא מוריד את הבעייתיות של מי שלא מתנהג כראוי