הדקירה הזאת מיותרת???

[ה. בקר]

אני אתן דוגמא קטנה. לילד שלי היה דלקת באצבע
מחתך כלשהו. אני חשבתי שזה כלום, אחרי כמה ימים
שזה עדיין לא עבר אבל לא החמיר החלטתי ללכת
לרופא, הוא מיד נתן אנטיביוטיקה והפחיד אותי ממה
שיכול לקרות מזה.
אבל אני - שעקבתי אחרי ההתפתחות של הדלקת
וראיתי שזה לא מחמיר, החלטתי לא לתת לו.
הרופא כמובן לא רוצה לשמוע כאלו דברים,
הוא חייב אנטיביוטיקה!
ומה שקרה זה שאחרי יום רוב הנפיחות והדלקת
ירד ואחרי עוד יום הכל עבר כלא היה.
אם הייתי נותנת לו - זה גם היה סתם וגם
הייתי בטוחה שזה בגלל האנטיביוטיקה,
אז למה לדחוף סתם אנטי...?

כמה מעניין ששכנה שלי שהיתה חכמה כמוך, יותר מהרופא הגיעה עם הבן שלה לבית חולים ושם אמרו לה הגעת בדקה ה-99 עוד שעה שעתיים והיינו צריכים להוריד את הנמק שנטצר מהדלקת הלא מטופלת הזו.

יופי, לקחת סיכון וה' עזר לך. מי אמר שבפעם הבאה שתיקחי סיכון זב יגמר כך? אני לא מוכנה לקחת סיכון בדבר כזה. צר לי. וזה שונה מחיסון לחלוטין כי במצב זיהומי כמו שאת מתארת אז זה נכון שהגוף מרפא את עצמו אבל לפעמים הזיהום מהיר וחזק מהגוף ועד שהגוף מרפא את עצמו זה כבר יכול להיות מאוחר מדי.

יש דברים שלא לוקחים איתם סיכון. מצטערת. מצב זיהומי שמצריך אנטיביוטיקה זה לא משהו שמותר לזלזל בו....

 

[א-ירושלמית]

בדיוק בגלל זה היא עוקבת.

אני, אחרי השטות שעשיתי השנה ושנה שעברה - לא מתחסנת יותר בל"נ נגד שפעת!

כל מחלה, בין ויראלית ובין חיידקית יכולה להתפתח ולהסתבך באותה מידה שיכולה לדעוך. תלוי מאד בגוף, בחיסונים הטבעיים שיש בו כבר, ובחוזק של החיידק/וירוס. בדיוק בשביל זה צריך לעקוב.

 

[ה. בקר]

בדיוק בגלל זה היא עוקבת.


כל מחלה, בין ויראלית ובין חיידקית יכולה להתפתח ולהסתבך באותה מידה שיכולה לדעוך. תלוי מאד בגוף, בחיסונים הטבעיים שיש בו כבר, ובחוזק של החיידק/וירוס. בדיוק בשביל זה צריך לעקוב.

היא יכולה לעקוב אבל לא תמיד מה שרואים מבחוץ זה התהליך שמתרחש ברבדי העור והאפדירמיס העמוקים.

אין לי בעיה שתעשה מה שהיא רוצה יש לי בעיה עם זה שאם מישהי תעשה כמוה [כי הנה הלך לה בזה...] ולה לא ילך, מי ישא באחריות?

ובענין החיסון- שנים שלא התחסנתי וסבלתי מאוד משפעות ואשפוזים. מאז שאני מתחסנת - אני חולה לפעמים אבל בלי סיבוכים. זו המציאות. החיסונים מונעים סיבוכים ולא את המחלה "הקלה" עצמה.

 

[מליון דולר]

כל אחד שיעשה איך שהוא מרגיש ואיך שהוא מכיר את עצמו,
מי שיש לו נסיון עם דבר מסוים - הולך לפיו ובצדק.
ולפעמים זה עניין של עקרונות.

 

[sarigold5]

אני לא חיסנתי את הילדים שום חיסון.
הם עברו מחלות, קיבלו אופטלגין להורדת
חום ושיכוך כאבים (גם לא אנטיביוטיקה בהוראת הרופא)
הגוף נלחם עם המחלה, הכל עובר.
ומה הרווחנו? חיסון הכי טבעי והכי
בריא שיכול להיות.

אני אישית ככה גדלתי והיום ב"ה
לא חום ולא מחלות ושאר מרעין בישין.

האמת שאני לא מבינה למה הבאת אופטלגין, החום זה דרך של הגוף להלחם בחיידק. אם כבר טבעי אז עד הסוף...

 

[א-ירושלמית]

החיסון מחסן מעט מאד מהאוכלוסיה, והם אלו שלא סובלים מתופעות לואי. כל היתר מקבלים במתנה וירוס תוצרת מעבדה. ולכו תתמודדו עם זה...

 

[GRN]

היא יכולה לעקוב אבל לא תמיד מה שרואים מבחוץ זה התהליך שמתרחש ברבדי העור והאפדירמיס העמוקים.

אין לי בעיה שתעשה מה שהיא רוצה יש לי בעיה עם זה שאם מישהי תעשה כמוה [כי הנה הלך לה בזה...] ולה לא ילך, מי ישא באחריות?

ובענין החיסון- שנים שלא התחסנתי וסבלתי מאוד משפעות ואשפוזים. מאז שאני מתחסנת - אני חולה לפעמים אבל בלי סיבוכים. זו המציאות. החיסונים מונעים סיבוכים ולא את המחלה "הקלה" עצמה.

מבחינתי סיימתי בזאת להגיב על הנידון הזה.

א"א לחסן מסיבוכים, אפשר לחסן מהמחלה, כך שלא יגיעו למצב של סיבוכים.

 

[מליון דולר]

האמת שאני לא מבינה למה הבאת אופטלגין, החום זה דרך של הגוף להלחם בחיידק. אם כבר טבעי אז עד הסוף...

אבל אני לא בעד לתת לילד לסבול,
האופטלגין לא נלחם, האנטיביוטיקה נלחם,

ואני באמת מכירה מישהי שגם את זה לא
נותנת, היא מורידה חום עם חומץ ברגליים
או אמבטיה קרה או אלכוהול על הראש...
אני לא משתגעת וגם לא רוצה לשגע את הילד.
נותנת אופטלגין, עוקבת אם החום יורד,
לאחמ"כ בודקת מתי עלה שוב ולפי זה
מחליטה מה המצב של הילד, יש לי כבר
חוש טוב לדעת מה קורה איתו ומה המצב,
מה לעשות שהנסיון עשה לי את זה
זה לא מקובל ולכן קשה להבין את זה.

 

[Aאילה]

אני רק מציינת עובדה מהנסיון שלי:
שנתיים חיסנתי היה חורף שקט ב"ה

שנה אח"כ לא חיסנתי (כי היינו טרודים בשיפוצים)
באותה שנה כל אחד מ4 הילדים כולל אני היינו עם שפעת - חום גבוה חמישה ימים
(לא אשכח שתליתי על המקרר טבלה וסימנתי כל אחד באיזה שעה קיבל נורופן/אקמול)

מאז אני לא מוותרת על החיסון ובלי עין הרע בחסדי ה' עוברים את החורף בקלות

 

[GRN]

אבל אני לא בעד לתת לילד לסבול,
האופטלגין לא נלחם, האנטיביוטיקה נלחם,

ואני באמת מכירה מישהי שגם את זה לא
נותנת, היא מורידה חום עם חומץ ברגליים
או אמבטיה קרה או אלכוהול על הראש...
אני לא משתגעת וגם לא רוצה לשגע את הילד.
נותנת אופטלגין, עוקבת אם החום יורד,
לאחמ"כ בודקת מתי עלה שוב ולפי זה
מחליטה מה המצב של הילד, יש לי כבר
חוש טוב לדעת מה קורה איתו ומה המצב,
מה לעשות שהנסיון עשה לי את זה
זה לא מקובל ולכן קשה להבין את זה.

אל תעשי
כך אני גדלתי. כמו שלא ידענו מה אנטיביוטיקה (למעט פעם אחת דלקת ריאות) לא ידעתי מה זה אקמול (כן, כן, בד רטוב על המצח, ישיבה במים קרים ועוד עצות סבתא יעילות). אני חושבת שפעם ראשונה שלקחתי אקמול היה בסמינר. ב"ה גדלנו בריאים וחזקים, וכמעט לא היינו חולים.

גם אני ממעטת להביא לילדים שלי אקמול. אני יכולה לספור את הפעמים שנתתי אקמול על אצבעות ידיי.

 

[בראש מילה]

למה?
כבר מגיל קטן אפשר לתת, לכל אחד יש את המינון שלו.
אצלי כבר ראיתי שאין תופעות לוואי.
האופטלגין מנסיון הרבה יותר חזק ומשפיע מאשר אקמול

אופטלגין יכול לגרום לפגיעה בכדוריות הדם הלבנות. זה מופיע בעלון לתרופה. ואצלנו במשפחה כבר חווינו את התופעה הזו בצורה הגרועה ביותר.
בארה"ב אין אופטלגין בכלל, ה-FDA לא מאשר אותו לשימוש, לא לילדים ולא למבוגרים.

 

[אלה]

אל תעשי
כך אני גדלתי. כמו שלא ידענו מה אנטיביוטיקה (למעט פעם אחת דלקת ריאות) לא ידעתי מה זה אקמול (כן, כן, בד רטוב על המצח, ישיבה במים קרים ועוד עצות סבתא יעילות). אני חושבת שפעם ראשונה שלקחתי אקמול היה בסמינר. ב"ה גדלנו בריאים וחזקים, וכמעט לא היינו חולים.

גם אני ממעטת להביא לילדים שלי אקמול. אני יכולה לספור את הפעמים שנתתי אקמול על אצבעות ידיי.

מספיק פעם אחת לראות ילד מפרכס מחום, מרייר ומאבד הכרה כדי לא לעשות לא השטות הזאת ולנסות להוריד חום בדרכים אלטרנטיבות ומפוקפקות!!

 

[GRN]

מספיק פעם אחת לראות ילד מפרכס מחום, מרייר ומאבד הכרה כדי לא לעשות לא השטות הזאת ולנסות להוריד חום בדרכים אלטרנטיבות ומפוקפקות!!

כנראה שלא הבנת מה שכתבתי.

 

[GRN]

כפילות מיותרת

 

[אלה]

כנראה שלא הבנת מה שכתבתי.

יכול להיות, בשעה כזאת הקריאה שטחית ולא מעמיקה.. בפרט אם אני אמורה להבין מה שנאמר בינות למילים. בכל אופן לפני שבועיים יצא לי לראות את המחזה המבעית הזה, קרובת משפחה- מאוד קרובה שהובהלה בטיפול נמרץ.. בגלל חום שטיפס

ויש לי עוד חברות שחוו את עם הקטנים שלהם בגלל שניסו והתעקשו לא לתת אקמול.. עקרונית, את יודעת..

 

[GRN]

יכול להיות, בשעה כזאת הקריאה שטחית ולא מעמיקה.. בפרט אם אני אמורה להבין מה שנאמר בינות למילים. בכל אופן לפני שבועיים יצא לי לראות את המחזה המבעיט הזה, קרובת משפחה- מאוד קרובה שהובהלה בטיפול נמרץ.. בגלל חום שטיפס

ויש לי עוד חברות שחוו את עם הקטנים שלהם בגלל שניסו והתעקשו לא לתת אקמול.. עקרונית, את יודעת..

מסכימה איתך לגמרי שאסור למות בגלל עקרונות כאלו.
אם תקראי בעיון מה שכתבתי, נתתי אקמול מספר פעמים, כשהיה נראה לי שמוכרחים ואין ברירה אחרת, אבל בעיקרון אני מעדיפה לנסות קודם כל בלי, וזה באמת עובד!

 

[chick]

למשל אם נושמים פיח הגוף מוציא את הזהמה ע"י עיטוש. לו לא היינו משתעלים כל הפיח היה נכנס פנימה.

 

[שירי12]

ברור שיש מישהו שמרויח מהחיסונים. ברור שיש אינטרסים.
אף אחד לא מתענין בכם אישית ובבריאות שלכם.
אבל מה, גם ממכונות כביסה וממזגנים יש מישו שמרויח, אז אולי אכבס ביד ואזיל פלגי מים כדי שלא ירויחו על הגב שלי?
שכל אחד יבדוק עם גורם רפואי מוסמך שהוא סומך עליו (לא שכנות בגינה ולא ניקים מפרוג) האם מומלץ לתת את החיסון, ולמי.
אני התיעצתי עם רופא קרוב משפחה שאני יודעת שאכפת לו ממני ולא מהרווחים של קופת החולים, הוא המליץ לחסן, חיסנתי. ב"ה עבר בשלום.

ולכל המתנגדים לאנטיביוטיקה ודוגלים ביכולת הפלאית של הגוף לרפא את עצמו: שאלו נא את הסבתא רבא שלכם (אם היא עדיין חיה), כמה אנשים מתו בעבר מדלקת ריאות שהיום עוברת יחסית בקלות לרוב האנשים. מענין למה אז הגוף לא תמיד ריפא את עצמו.

 

[מקופלת]

אני לא חיסנתי את הילדים שום חיסון.
הם עברו מחלות, קיבלו אופטלגין להורדת
חום ושיכוך כאבים (גם לא אנטיביוטיקה בהוראת הרופא)
הגוף נלחם עם המחלה, הכל עובר.
ומה הרווחנו? חיסון הכי טבעי והכי
בריא שיכול להיות.

אני אישית ככה גדלתי והיום ב"ה
לא חום ולא מחלות ושאר מרעין בישין.

ומה יקרה אם יום אחד תחליטו ליסוע לקברי צדיקים באוקראינה וכדו'?
שם אין 70% שמחוסנים...
ולאחרונה היה ילד שלא חוסן ונפטר כשחזר משם, בעקבות הידבקות בחמלה שפה כבר לא קיימת ב"ה!

 

[Ruty Kepler]

אל תעשי
כך אני גדלתי. כמו שלא ידענו מה אנטיביוטיקה (למעט פעם אחת דלקת ריאות) לא ידעתי מה זה אקמול (כן, כן, בד רטוב על המצח, ישיבה במים קרים ועוד עצות סבתא יעילות). אני חושבת שפעם ראשונה שלקחתי אקמול היה בסמינר. ב"ה גדלנו בריאים וחזקים, וכמעט לא היינו חולים.

גם אני ממעטת להביא לילדים שלי אקמול. אני יכולה לספור את הפעמים שנתתי אקמול על אצבעות ידיי.

היא הנותנת, בגלל שהייתם חזקים ובריאים, לא הגעתם למצבים שמחייבים נורופן ואנטיביוטיקות.

מעולם לא הכרתם, כנראה, מצב של תינוק חלשלוש, ששוב ושוב מטפס לו החום אל מעבר ל-40 בגלל וירוסים שונים ומשונים. לא הכרתם דלקות אוזניים חריפות שתוקפות שוב ושוב ואין שום דרך להיפטר מהן חוץ מאנטיביוטיקה. והילדה שלכם לא התחילה לפרכס לכם בידיים מחום גבוה, ולא נהייתה אפאטית.
אז תגידו תודה לה' שברא אתכם בריאים וחזקים. ותבינו שיש אחרים שחייבים את התרופות. אף אחת מאיתנו לא נותנת לילד נורופן סתם כי בא לה ומוקסיפן בשביל הכיף.