הם ויתרו מראש כי אין בררה
כי הרב אמר שלא ללכת לממ"ד
ומשרות בעיריה כמעט ואין, וגם מה שיש זה לא יותר מידי טוב...
השאלה אם העובד שהסכים מראש כי אנסו אותו לעשות כן, זה תופס הלכתית?
ונניח שכן, זה מוסרי? אנושי?
בעיניי אני לא רואה מינימום של דרך ארץ
זה לקחת כסף לנשים שבד"כ הם מפרנס יחיד...
מבחינה הלכתית גרדא- הבנתי שיש פוסקים שאומרים שזה כן תקין. לא בקיאה מספיק בנושא, ייתכן שאני טועה.
אבל אין ספק שאני לחלוטין מתנגדת לפרקטיקה הזאת.
לא סתם יש מושג של "נבל ברשות התורה".
מצד שני, יש גם מקרים בודדים שבהם זאת בחירה של העובד. אני אישית עבדתי בהוראה במקום שלא שילם לגמרי לפי משרד החינוך (אבל כן את התנאים הסוציאלים הבסיסיים), מתוך מראש של הדברים. במקרה שלי היתה לי ברירה אחרת- לרבנים על פיהם אני הולכת אין בעיה עם הוראה בממ"ד, ובכל זאת בחרתי לעבוד באותו מקום כי היו לו יתרונות שלא היו במקומות אחרים.
אני לא חושבת שבמקרה הזה בית הספר היה בעייתי. גם לא מבחינה מוסרית.
הבעיה מתחילה כשאין לעובדים יותר מדי ברירות, כמו מה שקורה עם הגננות- כשיש גננת שרבותיה מתנגדים לעבודה בממ"ד, והמצב המשפחתי שלה לא בדיוק מאפשר לה הסבת מקצוע, זה באמת ניצול מכוער של המצוקה שלה.
וזה מעבר לזה שבסופו של דבר הילדים החרדים נפגעים, כי מי שרבותיה מתירים תלך לממ"ד, ומי שלא- כנראה שכבר לא תלמד גננות, כך שבטווח הארוך יהיה מחסור רציני בגננות.