chani miller
משתמש צעיר
יש בזה.אני חושבת שהקושי של נחמי קשור מאוד בזה שהיא חסידית (מסוג מסוים), זה לא רק שבעלה הרבה שעות לא בבית, אלא שיש פחות קשר ביניהם (ואל תקפצו עלי) - רק כשהיו להם שני ילדים הוא קנה לה מתנה לחג בפעם הראשונה...
ההתפתחות בספר בעיני היתה לא רק בירידה מהפרפקציוניזם שלה, אלא גם בבניה של הזוגיות.
תסלחו לי, אבל חסידיות זה לא פחות זוגיות, כמו שהיה נשמע כאן מכמה. זה קשר עמוק ונסתר יותר שבא לידי ביטוי בצורה שונה. ולכן הבניה יותר איטית ואחרת, ויש נשים שקשה להן עם זה בהתחלה.
וזה כבר עוד נקודה, לא חושבת שרותי התכוונה אליה.
אישית, לא חושבת שיש מה להתמקד כ"כ בליטאי, חסידי, כן נסע לאדמו"ר, לא מספיק מאופיין - הספר לא אמור לשקף את המציאות המדויקת שנחשפת אליה, וספר טוב משליך להרבה יותר תחומים מאשר ההתמודדות הספציפית שנכתב אודותיה.
אני, לדוגמה, מחליפה בקלות את נחמי, אשת הלמדן הרחפן [לא נדיר בכלל! מכירה מקרוב, וכן לוקח להם זמן להתקרקע וללמוד לעזור! זה כן קורה!] באברך חסידי קיצוני בחסידות - נוסע המון ומשאיר אותה לבד, ועוד הנהגות חסידיות קיצוניות אישיות שלא כאן המקום לפרט. המסר נשאר אותו מסר, ההתמודדות איתה התמודדות [כמובן שאני מדברת מנקודת מוצא של משפחה חסידית, כן? כי יש אצל הליטאים התורה היא בראש סולם הערכים, ואצל חסידים - גם בשביל החסידות יש את המקום של הקרבה של האישה].
האם היא מקריבה מספיק? האם יש גבול?
אגב, אשמח אם יכתבו על זה ספר, [רותי, אולי את?] יש הרבה מה להעמיק!
חושבת שרק מישהי חסידית יכולה לדייק בנושאים הללו. בטח תגידו: השאלה אם יש עניין, זאת אומרת: מילא, בשביל תורה אבל בשביל חסידות ככה??? ואז יפתחו פה דיונים אינסופיים.
לא מוכרחים להיצמד למקור! תנו לספר להוביל אתכם...
אף אחת לא מתחתנת עם אברך, מתארסים עם בחור בד"כ מתוך כוונה שישב וילמד, גם בחינוך החסידי,2. אכן, להתחתן עם אברך זה דבר שאינו מובן מאליו כלל.
בהמשך אם יצא לעבוד או לא - זה כבר תלוי בהרבה מאד דברים משתנים, וכן, גם במגזר.
אהבתי מאד את חיה, איך יכול להיות שאף פעם לא כתבו על שכמותה?
זה כ"כ מציאותי שבת איכותית! תרצה מישהו אחר מהחלום של הוריה בשבילה[!], ולא תעז לומר מילה.
ב 99.9% מהמקרים היא תתארס עם המישהו הזה ותשתוק כל הדרך לחופה.
זה לא חייב להיות דווקא בקטע של עובד או לא, לומד או לא אלא במובן רחב יותר.
הקטע עם הרב דווקא פחות נחרט בי כמו הבחירה שלה והדרך שהיא עשתה - אפילו מידי מהר, הייתי אומרת.
הזוי שצעירים נכנסים לחיי נישואין בלי להבין את המחויבות וההשלכות על החיים. איך אמר גדליה: חייבים לחתן את חיה מהר!
יחד עם זאת לא חושבת שהייתי נותנת לכל בת לקרוא את זה, כי יש כאלו שעדיף שלא תתחלנה לחשוב, את לא יכולה לדעת איך זה יגמר
באופן כללי, מעריכה אנשים חושבים ובוחרים מכאלו שמתארסות כי כולן, ויולדות כי כולן, ו...
נקודה נוספת היא המקרה הספציפי של שוע מול דודי - כן, לא רק בני עשרה יכולים להסתכל על אנשים פתוחים או שטחיים יותר ולהגיד: מה רע בזה? חייבים להיות קיצוניים? גם הם שומ"צ! אהבתי.
מה שפחות מצא חן בעיני זה חלק מהמושגים שמביא העולם של דודי ויפהלה, בהחלט.
הספר בפרוש פתוח הן מבחינת פתיחות = מושגים לא דווקא מהעולם המצומצם שלנו, והן מבחינת פתיחות מחשבה = להרשות לעצמינו לחשוב, להרגיש, לבחור את מה שאנחנו. מבינה שאנשים כמו גדליה לדוגמה, יבקרו.
נערך לאחרונה ב: