סיפור בהמשכים דרגש עץ

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
"לאילה היקרה, מחנה.

אני כותבת לך כשאני בוכה.

שמעתי משרי את מה שהיה היום בסמינר, ואת בן אדם טוב מידי. טוב מידי בשבילי.

אני בחקירות דברתי ישר. רק מהפחד מהכאב. ואת?! גם כשהכאב תוקף אותך במלוא עוזו את שותקת?!

אין לי מושג מאיפה הכוח שלך. ואני כל כך מצטערת, אילה...

אולי את לא יודעת, אבל אני גרמתי לשרי לחשוד בך יותר. אמרתי לה שאת הלשנת...

אני כל כך מצטערת, אילה. אני לא התכוונתי. מבטיחה לך שלא. פשוט פחדתי שהחברות ישנאו אותי, אז הפלתי את התיק עליך...

אני רעה. אני יודעת את זה. לא רק שאני סחפתי אחרי את הבנות לארגון הזה, אני גם הולכת להעיד נגדן בבית משפט...

אני שונאת את עצמי. כל כך צבועה וכל כך רעה.

הלוואי שגם לי תוכלי לסלוח אי פעם על מה שגרמתי לך. על זה שבגללי נעצרת, ועל זה שגם גרמתי לכיתה לשנוא אותך.

סליחה, אילה. באמת סליחה...."



חנה מרימה עיניים לחות מהדף. בכי עז פורץ ממנה. היסטרי.

הלוואי שיום יבוא, והיא תעז להביא את המכתב הזה לאילה. היא תרגיש אז כל כך טוב. בטוח.

הלוואי...

סוף.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שמחה ועצב מעורבבים בי עכשיו.

למה נגמר כזה מהר הסיפור?

למה סוף תקוותי, ולא הפי-הנד ברור?

אבל אין מה לעשות, החיים האמתיים הם לא הפי-אנד.

צריך להיאבק, לשרוד, לקום, להמשיך לקרוא סיפורים בהמשכים עם חקירות (אני לא רומז פה על שום דבר... ;)).

אבל בינתיים שכוייח עצום נשלח על הסיפור המעולה, ונחכה להבא בתור בתקווה שמהר יעלה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה