תודהאיזה כיף זה פרק חדש שעוד לא קראת!
ואיזה רחמים זה על הגיבורה אחרי שקראת...
עצוב יותר מדי?
מנסה לאזן גם כשהמציאות פחות...
תודהאיזה כיף זה פרק חדש שעוד לא קראת!
ואיזה רחמים זה על הגיבורה אחרי שקראת...
לא חושבת שיותר מדי, אבל המציאות שלה בהחלט לא מלבבת...עצוב יותר מדי?
תודהלא חושבת שיותר מדי, אבל המציאות שלה בהחלט לא מלבבת...
ה"חופש" שלה כל כך שברירי, וההתנפצויות כל כך תדירות, שפשוט כואב הלב. אבל עדיין בטווח תקין, לטעמי.
והמציאות באמת לא מלבבת, שברירית ונפיצה
תודה רבה!אנחנו קוראים עם הרבה הפסקות אז זה לא כ"כ מדד,
אבל בגדול נראה שאת מצליחה להביא את זה הכי פוטוגני שאפשר....
כל הכבוד!!
תודה
בעיניי, מכשיר פלא שמעלים את כל בעיותיהם של בני האדם, הוא בהחלט לא טוב. כי אז אין כל משמעות לכל הקושי הקודם.תודה
תגדירי טוב...
אם הכוונה להפי אנד - זה לא בהכרח יקרה... פחות מתחברת להפיכת עולמות בצורה לא טבעית והגיונית כדי לסמן וי על כך.
יותר מתחברת לתהליכים טובים שקורים, לא בהכרח הכי פוטוגניים שיש. אבל עושים עבודה טובה ושווה.
מסכימה איתך לגמריבעיניי, מכשיר פלא שמעלים את כל בעיותיהם של בני האדם, הוא בהחלט לא טוב. כי אז אין כל משמעות לכל הקושי הקודם.
אבל תהליכים טובים שעוברים, במיוחד אלו שאינם פוטוגניים, מעניקים משמעות לכל הסבל.
ובעיניי, זה סוף טוב.
סוף שבו יש משמעות לכל הדמעות, שהגיבור אינו אותו אחד שהיה, אלא גדול יותר, בוגר יותר ויהודי יותר - זה סוף טוב.
ואם להשתמש בלשונו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש: "אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
מתואר כאב חד, סוג של התפכחות, המספרת דואגת לעתיד. זה לא מרגיש לי דפרסיה. המחשבות מידי חדות, מידי מהירות, הכאב מידי חי וחותך. הייתי מצפה לקהות, אדישות, שממון, ריקנות, תגובה איטית, מחשבה מצומצמת. אבחנה בין החיים שעד הרגע הגורלי והחיים שאחריו היא אבחנה ספרותית יפה נוגעת ללב, אבל מידי חדה בשביל מספרת שכרגע מחשבותיה מצטמצמות לכאן ועכשיו (אם בכלל היא מצליחה לחשוב ולהתרכז) עקב הדכאון.מחשבות אכזריות הטריפו אותי. הכול פעל כנגדי.
הפרופסור הבטוח מדי, האבחנה הקשה. המציאות האכזרית הכתה בי בכל הכוח.
ידעתי שהרגע הזה הוא הרגע הגורלי שיחצה את חיי לשניים.
שלום לך גיל עשרה רגוע ומקסים. שלום לך פסגה נחשקת, כמעט והיית שלי, רק כמעט.
שלום לכם חיים רגועים נטולי דאגות משמעותיות.
לצערי אני נפרדת מכם.
מסלול חיי סוטה בחדות לדרך חשוכה וקודרת, מלווה בתרופות שיחזיקו אותי שפויה. בליווי פסיכיאטרי ופסיכולוגי תמידי.
אני, שתמיד לעגתי בסתר לבי לאומללים שנזקקו לשירותי הרפואה. שקראתי את עלוני 'בית חם' בשקיקה, סקרנית לגלות עולם מלא, כל כך אחר. נושמת בהקלה שברוך השם זה כל כך רחוק ממני.
אני שכבשתי פסגות, אפופת הילה. מלווה בהערצה ויוקרה. מוצאת את עצמי מובלת אחר כבוד לתא המעצר. מתבוננת בעיניים כלות בחופשיים המאושרים, שאזיק התרופות והסטיגמה הנוראית פסח עליהם.
בדרך, נכנסנו לסופר פארם. מצטיידים עם כמות לא מעטה של כדורים, מלווי החדשים מעתה.
המיטה הנאמנה קבלה אותי באהבה. הכול כל כך רגיל לכאורה, אך כל כך שונה ואכזרי.
הבית החמים, חדרי האהוב, כל המוכר לי הצטמק מול קרירותו המצמררת של התא הזה, תא המעצר החוצץ בשקט, בצורה כמעט בלתי נראית. אך כל כך צורבת.
התכוונתי לכתוב סוגריים ונקודותיים ויצא אימוג'י.
תודה על המשובבעז"ה
סיפור יפה, כתוב טוב. בתחילת הסיפור הרגשתי פחות הזדהות עם התהליכים שהיא עוברת, אבל אני חושבת שהרמת את זה גבוה מאד במהלך הכתיבה. מוגש בצורה ריאלית אבל גם עם הרבה רגש.
אבל מה קורה בהווה? יכול להיות שפספסתי במהלך הסיפור, אבל זה נראה שבעבר יש כמה עלילות-על מעבר למצב הנפשי של הגיבורה. האם גם בהווה יש איזה עוגן עלילתי מעבר למאניה ולדיפרסיה וליום יום?
עוגן עלילתי (אירוע חיצוני חד פעמי או מתמשך שמשפיע על חיי הגיבורה) יכול לשבור כמה מגבלות שהגיבורה לא יכולה להשתחרר מהן בעצמה.
שוב, יכול להיות שפספסתי, וגם יכול להיות שאין צורך. הסיפור באמת סוחף ומתקדם טוב. נהנית לקרוא!
תודה על התגובה המפורטת והמקיפה.אני מעביר תגובה שנמסרה ע"י מישהי שאינה רשומה באתר וקראה רק היום את הסיפור (יש לה הבנה בנושא זה של מאניה-דיפרסיה
ראשית אציין, שהסיפור מעלה נושא חשוב ונוגע בכמה וכמה זוויות חשובות.
יש הרבה משפטים יפים ומקוריים, כמו שכבר ציינו מגיבים אחרים. משפטים חזקים ומעוררים מחשבה.
עם זאת, בפרקים הראשונים היה לי קשה להאמין למספרת שהיא דו קוטבית, החוויה שהיא העבירה לא הייתה חוויה דו קוטבית- ואסביר:
המניה דפרסיה משפיעה באופן קיצוני על אופן החוויה הפנימי של האדם את העולם, על אופן התפיסה והחשיבה שלו, על קצב התנועה, הדיבור והחשיבה. כל חוויה שמתוארת בגוף ראשון אמורה להיות "צבועה" בקוטב בו האדם נמצא. בפרקים הראשונים של הסיפור זה היה לי חסר, המספרת לא נתנה לי תחושה של חולה במאניה דפרסיה.
למשל בפרק י כשניתנת האבחנה:
מתואר כאב חד, סוג של התפכחות, המספרת דואגת לעתיד. זה לא מרגיש לי דפרסיה. המחשבות מידי חדות, מידי מהירות, הכאב מידי חי וחותך. הייתי מצפה לקהות, אדישות, שממון, ריקנות, תגובה איטית, מחשבה מצומצמת. אבחנה בין החיים שעד הרגע הגורלי והחיים שאחריו היא אבחנה ספרותית יפה נוגעת ללב, אבל מידי חדה בשביל מספרת שכרגע מחשבותיה מצטמצמות לכאן ועכשיו (אם בכלל היא מצליחה לחשוב ולהתרכז) עקב הדכאון.
הכאב תואר בצורה ציורית ומטאפורית נוגעת ללב, אולם הוא היה נראה לי יותר כמו תגובה של מישהו בריא נפשית שהתבשר בבשורת מחלה פיזית חשוכת מרפא או של בן משפחה שהתבשר שמישהו קרוב ויקר חלה במאניה דפרסיה.
לעומת זאת, אילו האבחנה הייתה מגיעה בזמן של מאניה - היה מצופה מהמספרת להכחיש אותה, לחשוב שאף אחד לא מבין כמה טוב לה, ומה פתאום להכניס אותה לקטלוג של אבחנה, להתנגד לכדורים (כמו שמתואר מאוד יפה בפרקים האחרונים), להרגיש שהיא מבינה יותר טוב מכולם ואולי גם לכעוס על כל מי שמפריע לה ועומד בדרכה ורוצה לקחת ממנה את החיים היפים.
נקודה זאת משתפרת בפרקים האחרונים. ההתעוררות באמצע הלילה, ההשכמה לסמינר, חוסר ההבנה לבקורת הסביבתית וכעס על הסביבה, הנסיעות לת"א, צבועים בצבעי האופוריה וההיי של המספרת ולכן מרגישים אמינים. יתכן שאפשר למהר עוד קצת את הקצב של המחשבות, הדבורים והמעשים. לאידך גם התאורים של ההתחפרות במיטה מאפיינים את הדפרסיה. גם כאן - יתכן שכדאי להעמיק את המועקה, את תחושת הריקנות, הבור.
אהבתי שהבאת את הקול המבטא את הגישה של הסביבה (בעיקר רותי) שמנסה להכחיש את החולי, להגיד לה: תתגברי בלי כדורים, מה קרה לך, בואי נעזור לך "ונתקן" את הבעיה (או המורה: "תקחי את עצמך בידיים") - זה אמין בעיניי ומשקף את חוסר ההבנה של הסביבה לטיבה של מחלת נפש. הצגת הפער בין מילים כאלו אל מול תחושת חוסר האונים או חוסר העניין של המספרת הוא חשוב.
אני חושבת שההורים מקבלים את המצב קצת מידי בקלות. הייתי מצפה לטלטלה עמוקה, לתחושת שבר וכשלון דווקא אצלם. גם אם כלפי חוץ הם ינסו לשדר חוסן למען הבת/הבנות, הייתי מצפה שלפחות בין השורות יבצבצו סדקים.
דמות הבעל נעה מהרצון האידיאלי לתמוך ולתת כתף לבין מקומות בה הוא נופל ו"נשבר". זה אמין בעיניי, והמתח הניגודי בין 2 קצוות אלו מייפה את הדמות, בעיניי, ועושה אותה מציאותית.
מוכרחה לציין את התפעלותי מהתהליך, מהרצון והנכונות ללמוד ולקבל משוב, ו... כן, גם מהכתיבה שנעשית יותר אמינה ומשובחת.
אוקי, אני יודעת שאני מגיבה מ מ ש באיחור, פשוט רק עכשיו קראתי את זה, והסיפור מדהים! מרגש ממש.ספרי על זה. ואם יש לך טיפים להעניק זה יהיה ממש בונוס.
והדמות תמיד צפויה?אוקי, אני יודעת שאני מגיבה מ מ ש באיחור, פשוט רק עכשיו קראתי את זה, והסיפור מדהים! מרגש ממש.
לאפיון דמויות יש שני שלבים.
דבר ראשון - לכתוב על הדמות: מראה חיצוני, (כולל נקודת חן קטנטנה, ריסים גדולות, הכול. לרדת לפרטים ממש קטנים), מה הדמות הכי אוהבת\ שונאת: לאכול, לשחק, להתלבש... ויש עוד אינספור רעיונות.
תחביבים: מה היא אוהבת לקרוא? ז'אנר פעולה? רגש כזה? היא אוהבת מונופול, משחקי חברה? אוהבת מוזיקה?
ורק אז:
סגנון דיבור, סלנגים.
ומה שחשוב זה לכתוב בדקויות הכי קטנות. כשאני כותבת אפיון על גיבורים אני אוהבת לעשות מבחני אישיות (סגנון דוקטור פיל וכדו,) ולראות אם אני יודעת מה התשובה. הוא ישן על הגב, הכי אוהב את הבוקר... ולראות אם התוצאה מדויקת.
לעשות את זה - מתכון בטוח לדמויות שונות, מעניינות, ומתאימות בול למקום שלהם בסיפור.
בנוגע לשלב השני - אם בא לכם המשך תגיבו...
לא ממש ברור לי למה התכוונת.והדמות תמיד צפויה?
כתיבת אפיון זה מכסה את כל הסיטואציות שיכולות להיות בשביל הדמות? הוא צפוי איך יגיב בהם תמיד?למה הכוונה?
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכד
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יי שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: