הנושאים החמים
הנושאים החמים
הי
בעקבות האשכול הזה בעיקר הסוף שלו
רציתי לשתף אתכם במה שעברתי בנושא שפחות מדובר בציבור שלנו
ואנשים פחות יודעים איך להתנהג עם זה, אני יודעת שאני חוספת את עצמי
אבל כדי שפעם הבאה שתחוו בסביבה שלכם או אפילו בסביבה הרחוקה תדעו איך להגיב
מה לעשות, איך להתנהג
לפני 3 חודשים עברתי לידה שקטה בשבוע 40 כשאומרים לידה שקטה זה ככ מגמד את מה שזה.
זה לא רק לידה שקטה זה 9 חודשים שהתחברת למשהו שהיה בתוכך , אהבת אותו חיכית לו , רצית אותו , דמיינת אותו
חיכית כבר להחזיק אותו בידיים , ללטף, לנשק וכל זה נגמר כשהרופא אומר לך לצערי אין דופק
אבל זה העניין שזה לא נגמר זה לא מתקפל בשניות שאחרי הלידה זה הרגשת כאב וגעגוע שממשיכה ללוות גם חודשים אחכ
והנה הגענו אליכם
אל תתעלמו, גם אם לא נעים לכם לדבר או שאתם לא יודעים מה לאמר , תשלחו משהו עם מכתב אכפתי או אפילו תצנתקו בפלאפון
תראו שאתם יודעים שאתם חושבים שאכפת לכם.
כשאתם פוגשים אותה ברחוב אל תדברו כאלו לא קרה כלום, אם אתם יודעים שקרה משהו תתיחסו לזה בעדינות ובטקט
תדעו שזה אבדן גדול ואל תסתכלו על זה כמשהו שהיה ונגמר
הייתה לי חברה שאמרה לי מה קרה כולה היית בהריון היה ונגמר. זה כ"כ לא ככה זה ממש כמו אבדן ילד.
הכי חשוב שתבינו שאתם לא יכולים להבין את הכאב שהשני עובר
ואל תהיו לחוצים אם היא חזרה לעצמה זה תהליך שלוקח זמן כל אחד והזמן שהוא צריך
אבל תהיו ערניים להיות אכפתיים אבל לא לוחצים
אני מקווה שזה בסדר שככה חשפתי את עצמי אבל הרגשתי שאין לזה מודעות בציבור שלנו, לא מדברים על זה ולא נותנים לזה את הבמה שנצרכת לזה. אז אני כאן פותחת את הנושא לכל אלו שחוו את הדממה שככ צועקת ולכל אלו שיחוו אותה לצערי
ושזה יקרה למשהו מהסביבה הקרובה או הרחוקה שלכם רק תהיו שם בשבילו כמה שיותר לתת לפנק והכי חשוב להבין שאתם לא יכולים להבין
ואם אני כבר כותבת כאן אני ממש רוצה להקים איזה מערך תמיכה ראשוני אם יש כאן משהי שתרצה להצטרף אלי אשמח לשמוע
בעקבות האשכול הזה בעיקר הסוף שלו
רציתי לשתף אתכם במה שעברתי בנושא שפחות מדובר בציבור שלנו
ואנשים פחות יודעים איך להתנהג עם זה, אני יודעת שאני חוספת את עצמי
אבל כדי שפעם הבאה שתחוו בסביבה שלכם או אפילו בסביבה הרחוקה תדעו איך להגיב
מה לעשות, איך להתנהג
לפני 3 חודשים עברתי לידה שקטה בשבוע 40 כשאומרים לידה שקטה זה ככ מגמד את מה שזה.
זה לא רק לידה שקטה זה 9 חודשים שהתחברת למשהו שהיה בתוכך , אהבת אותו חיכית לו , רצית אותו , דמיינת אותו
חיכית כבר להחזיק אותו בידיים , ללטף, לנשק וכל זה נגמר כשהרופא אומר לך לצערי אין דופק
אבל זה העניין שזה לא נגמר זה לא מתקפל בשניות שאחרי הלידה זה הרגשת כאב וגעגוע שממשיכה ללוות גם חודשים אחכ
והנה הגענו אליכם
אל תתעלמו, גם אם לא נעים לכם לדבר או שאתם לא יודעים מה לאמר , תשלחו משהו עם מכתב אכפתי או אפילו תצנתקו בפלאפון
תראו שאתם יודעים שאתם חושבים שאכפת לכם.
כשאתם פוגשים אותה ברחוב אל תדברו כאלו לא קרה כלום, אם אתם יודעים שקרה משהו תתיחסו לזה בעדינות ובטקט
תדעו שזה אבדן גדול ואל תסתכלו על זה כמשהו שהיה ונגמר
הייתה לי חברה שאמרה לי מה קרה כולה היית בהריון היה ונגמר. זה כ"כ לא ככה זה ממש כמו אבדן ילד.
הכי חשוב שתבינו שאתם לא יכולים להבין את הכאב שהשני עובר
ואל תהיו לחוצים אם היא חזרה לעצמה זה תהליך שלוקח זמן כל אחד והזמן שהוא צריך
אבל תהיו ערניים להיות אכפתיים אבל לא לוחצים
אני מקווה שזה בסדר שככה חשפתי את עצמי אבל הרגשתי שאין לזה מודעות בציבור שלנו, לא מדברים על זה ולא נותנים לזה את הבמה שנצרכת לזה. אז אני כאן פותחת את הנושא לכל אלו שחוו את הדממה שככ צועקת ולכל אלו שיחוו אותה לצערי
ושזה יקרה למשהו מהסביבה הקרובה או הרחוקה שלכם רק תהיו שם בשבילו כמה שיותר לתת לפנק והכי חשוב להבין שאתם לא יכולים להבין
ואם אני כבר כותבת כאן אני ממש רוצה להקים איזה מערך תמיכה ראשוני אם יש כאן משהי שתרצה להצטרף אלי אשמח לשמוע
נערך לאחרונה ב:
.
