ברכי, איזו ביקורת אלופה! הרשיתי לעצמי לקרוא אותה רק אחרי שקראתי את הספר.
ספר מעולה! פנטזיה שייחלתי לה שנים, כבר מאז שהתחלתי לקרוא את הארי פוטר והפסקתי כי הבנתי שהוא לא מתאים. הפנטזיה לא סותרת את היהדות- שזו גאונות! מורכבת ומעניינת.
לכל השואלים:
ממש לא חיקוי של הארי פוטר. העלילה מאד שונה, כל הרקע והבסיס הפנטזי- שונים לחלוטין.
שני הדברים המשותפים:
1. שזו פנטזיה,
2. שהגיבור הוא בחור שירש את הכח שלו (בספר הזה את השייכות למסדר, בספר ההוא משהו אחר) מאמו.
נהניתי מאד מכל אורך הקריאה. אם כי, בתור אחת שלא קראה את סדרת: "מרגל להשכרה" ודומיה מכיוון שאינה מחבבת עד סולדת ממתח ללא רגש ו/או הערת (מלשון: להעיר, לקום בבוקר) מחשבה בכלל ומאלימות- בפרט, היה לי קצת קשה עם כל הקטעים האלימים, ולא היה חסר... אבל בלעתי את המתח והאלימות מרב אהבה לפנטזיה
@יונה ספיר , את אלופה! ספר שחיכיתי לו, כתוב ובנוי טוב. רואים כמה מחשבה ומאמץ השקעת בביסוס הספר מבחינה יהודית אמיתית, מעריצה אותך על זה.
נ. ב. איך הצלחת, למען ה', למחוק שלושה ספרים שלמים?! בתור אחת שלא זורקת אפילו חצי שיר שכתבה אי פעם בתקופת יובש, מעריצה אותך גם על זה!
@brachy 100 , נראה לי שיש לי תשובות לכמה מהשאלות שלך:
למה לא ברור? הוא איש טוב שדואג לדני, ומפני שיודע כמה דברים עליו, שגם המאסטר לא יודע להסביר אותם, מוכן לסבול בשבילו. למה הוא יודע דברים שגם המאסטר לא יודע להסביר אותם? כי כבר ראינו שאין עודף תקשורת בין כל חברי המסדר. ומסתבר שהוא לא טרח לשתף את המאסטר בכל מיני ידיעות שלו. המאסטר חושד בו, שיהיה. במצב הנוכחי שם כולם חושדים בכולם, ובצדק.
מאמינה שיפורט יותר בהמשך הסידרה מה בדיוק קרה שם. (נראה לי, אם אני זוכרת נכון מלפני כמה שעות, שהייתה איזושהי שיחה בין קייזר או מקסימיליאן לדני בה הוא שואל אותו ברטוריות אם הוא הבין פעם מה בדיוק קרה שם, דני מודה שלו, והוא לא מפרט. כניראה יבוא בהמשך).
כבר ראינו כמה מתוחכם זירו, מאמינה שנופתע עוד בהמשך.
צודקת, גם לי הפריע. אבל בהתחשב בכך שהלן רצתה לשמור על בעלה מפגיעה אנושה בפרטיות וסכנה למוות, וגם אמרה לו את זה, זה נשמע יותר בסדר.
נראה לי שמזה שהוא הקפיא את הזאב, ואז היא החליטה לחכות לבוקר כדי לראות- והוא אכן לא זכר כלום.
שאלת השאלות על כל ספרי העתיד. אנחנו מאמינים בני מאמינים בכל יום שיבוא. וכל העלילה של הספר בנויה רק על אם חס וחלילה חס ושלום...
משהו קטן שלי הפריע: אני מאד אוהבת ציניות וחדות לשון. מול זירו זה היה ממש טוב, גם את האומץ מול בכירי המסדר ממש אהבתי. בין האחים זה אולי אפילו מתבקש, אבל ממש ממש הפריעו לי כל הפעמים שהוא פגע ככה בדיוויד. בהתחלה זה היה חמוד, מדי פעם לסנוט ו"לרדת", זה מקובל ומתבקש בין חברים. אבל כל ההעלבות האלה: "נמושה", "לחשוב זה למעלה מכוחך" וכד'- ככה לא מדבר בחור חרדי אל חבריו. רק לי הפריע?