נכתב ע"י אושר;349796:
נראה לי מופרך לחשוב ש"הנאה" נגזרת מבנין הפעיל כי ברור שהשורש הוא הנ"ה, לא נא"ה, ואם נשווה לפנ"ה, למשל, צ"ל בהפעיל הֶהֱנֵיתִי (על משקל הִפְנֵיתִי), הַהֲנָיָה (על משקל הַפְנָיָה
הגיוני
טוב אני חושבת שאסביר טיפה יותר.
אזהרה: אין כאן כמעט חידושים בנוסף על שנכתב קודם, רק קצת ניקוי שלחנות.
לרגע לא עלה בדעתי שה' של הפעיל הצטרפה לשרש נא''ה ויצרה איזה יצור עב''מי.
גם מבחינת משמע אין לפועל כזה בסיס - גרם לזולת להיות נאה?
יכול להיות - ושוב: יכול להיות - ששה''פ הנאה ניטה ע''ד הפעלה - מבלי שיקבל את המוסכמות של הבנין (גרם לשני ל-) וכמובן שה' אחת נפלה שם בדרך כפי שקורה בפעלים אחרים שבהם מופיעות אותיות בעייתיות מבחינת הגייה.
ולמה ללכת כל כך רחוק? מכיון שקרוב לא היה שום הסבר לצורה המסוימת הזו. שם פעולה על משקל ברכה בפיעל - קשה להניח, מכיון שבפיעל המילה ניטית במשמעות של 'גרם הנאה ל-' בפתח ודגש, אז למה שיקבל ש''פ של בנין שהוא ש''פ חריג בבנין זה, כשהמלה עצמה שייכת לבנין אחר לגמרי? קשה.
עוד סיבה? שה''פ 'הֲנָאָה' משמש לשלש הוראות שונות: ליהנות (כמו נהנה בנפעל), להנות אחרים (כמו הינה בפיעל), ו-למנוע מאחרים לעשות פעולה מסוימת (כמו הֵנִיא בהפעיל - השרש: נוא).
כיון ש'הנאה' כבר נמצאת בהפעיל - ונכון! נכון! נכון!!! בלי עגבניות!!! שהיא נמצאת שם כפועל יוצא במשמעות שונה לחלוטין - ייתכן - וזו רק השערה - שאף 'הנאה' במשמעות של ליהנות קיבלה את התצורה שכאמור כבר קיימת ממילא.
עכשו, לגבי הטענות האחרות. נניח ש'הנאה' הוא ש''פ בבנין קל. ונניח שזהו משום שנפעל (נהנה) הוא הסביל של בנין קל. מה לגבי לְהַנּוֹת בפתח ודגש - מבנין פיעל?
נטייה להִטמעות? אז אולי זה נטמע דווקא בבנין הפעיל, מכיון שקיימת כבר צורה כזו במשמע שונה? נשארנו בתיקו.
דבר נוסף. הטענה שש''פ על משקל 'פְּעָלָה' שייך לבנין פיעל, כמו ברכה, קללה. מה עם צווחה (צווח - קל)? מה עם דרשה (דרש - קל)? וכו' וכו' לא אעתיק לכאן את המילון כולו. נראה אם כן שמשקל פעלה אינו מתייחס לבנין פיעל בלבד, וגם משקל פְּעָלָה עצמו אינו ש''פ של קל דווקא כי שה''פ הטבעי של קל הוא פעילה (כמו שמירה) או פעולה (גאולה) וזה מין משקל רב תכליתי לשמות פעולה בכמה בניינים.
ולגבי המלים עצמן שמקבלות את התצורה של משקל זה - האם אמנם כולן הן שמות פעולה? כשאני מנסה להוסיף את הקידומת 'הוא ביצע פעולה של' למלה 'ברכה' מתקבל משהו קצת קשה לגריסה. ברכה היא יותר תוצאה מאשר פעולה. גם דרשה. גם הלכה. לעומת 'נהמה' או 'חנטה' למשל שזו הפעולה עצמה. במילים אחרות: האם משקל פְּעלה הוא משקל מובהק של ש''פ? לא בטוח.
ולטענה 'להיכן נעלמה הה' של השרש ''הנה''?' - ניתן לטעון מנגד כי ה' כפולה נופלת באופן טבעי - וזו הטענה שלך אושר כשהצעת ש'להנות' נגזר מ'לההנות'. בדומה לכך נמצא בבנין הפעיל את שה''פ 'הֲנָקָה' - משרש ינק. והיכן היוד השרשית? נפלה מסיבה דומה. אפילו לא הפכה ל'הונקה'.
(ואגב הפניתי את הסוגיה לאיזה מייבין, והוא טען שאכן, להנות בחטף סגול ולא בחטף פתח, כלומר ש''פ של נפעל כמו ההטיה ולא של פעל, ולכן רצוי שתחדלי מלומר הָנָתִי. ואני מצטערת על שאני גוזלת ממך את ההנאה התהומית)
מה לגבי הטענה של עפרה שהפעלים האחרים בהפעיל בתצורה זו הם על דרך ע''ו - אז טוב, אי אפשר לבדוק שרשים אחרים שמתחילים בה', כיון שאז שוב יטען הטוען שאולי זה בכלל ש''פ של בנין קל. צריך למעשה לבדוק אם קיימת בכלל אפשרות שפועל בבנין אחר - כמו במקרה שלנו בנין קל או פיעל - יכול לאמץ ש''פ בבנין אחר, למשל הפעיל. כמעט אין טעם לבדוק פעלים רגילים, שהרי איזו סיבה תהיה להם לנדוד? בדר''כ תתרחש הנדידה או לצורת המקור כלומר ש''פ בבנין קל - כדברי געוואלדיג (אם הבנתי נכון) - או שתקרה עקב צורך מיוחד, כגון בידול משמעים, או כמו במקרה שלנו - בפעלים בעלי עיצורים בעייתיים.
אז הנה: הַשְעָרָה - ש''פ בבנין הפעיל - הפועל: שִעֵר.
הלְוָיָה (ל''ע) - הפעיל. הפועל: ליווה - בפיעל. ולמה לא להסתפק במלה ליווי כש''פ טבעי של פיעל? מובן מאליו.
הכבדה של הבית (רש''י) - בנין הפעיל. הפועל: כיבד את הבית. בנין פיעל. למה לא כיבוד? אולי כדי ליצור בידול משמעים, ואולי כדי לתת עוצמה לפעולה. מי חכם וידע?
אלו דוגמאות שמצאתי במקורות. בחידושי ימינו יש המון כאלה, בדר''כ מסיבה של תוספת משמעויות. 'הַכְוָנָה' אינה סתם 'כיוון' (פיעל). 'הַעֲרָמָה' אינה סתם 'עֲרִימָה' (קל) - כמובן, במשמעות של איסוף ערימות ולא במשמעות של הונאה. ועדת 'השמה' (הפעיל) לא סתם 'שמה' (קל). ואסתפק באלו.
תגידי מה ענין הנאה לבנין הפעיל? אין לי תשובה. מה ענין הנאה לבנין פיעל? ולמה גם הנאה כפועל עומד וגם הנאה כפועל יוצא משתמשים באותו ש''פ? בקיצור הכל נותר בגדר השערות. אני מקבלת באותה מידה של הגיון את הטענה שמדובר בש''פ במשקל קל. רק רציתי לומר שעל סמך אותן הוכחות ניתן לטעון גם אחרת לגמרי. אמנם בדעתי להפנות את השאלה לאנשים נוספים - מה התפיסה המקובלת (אבן שושן למשל גורס כסברתה של עפרה שזהו ש''פ של פיעל - הִנָּה) ואם אעלה בחכתי ממצא מענין אעלה אותו לכאן.
בשביל להיות בטוח...
