סיפור בהמשכים בקבוקי השאול

[הדוויג]

פרק א - נזכור ולא נאכל

כששפרה הייתה זכה, לא היו יותר משני ציפורים במרחב המרוקאי כולו. האלפחורס עוד היה מלא בריבת תאנים ומי שהיה עשוי לגלוש במעלה הכיכר, היה מוצא את עצמו ללא כל זכר לערפל שבקע מתעודת הסיום.
שופטי הצי, ידועים היו במבע פניהם התכלכל. גם לפילה עצמה היו לא מעט מגנומטרים שרכשה בחממות של דבלין.
מדעי מצב הרוח יללו בחוצות כנקניקי דבר. רבים ביד הלשון, נתמכים על ידי ממשל פרו כורסאות נודדות.

לפתע זה קרה. יהונדב החל לשתות את עצי הפיקוס. נזכור ולא נאכל, זו הייתה הסיסמה. שמורה בקובץ כלונסאות זועפים.
"אם תתנו לי כוס חרבות ואהיה שוקד על דג", זעק יהונדב ונדם.
"ג'ימייל כבר עולה" - אמר מי שאמר. והיה העולם.

לא כל מי שיכול לרצות אקדח, יכול לשחות בדנובה. זו אקסיומה חצוית חיים, עוד לא נולדה הצפרדע שלא בלעה זאת. מכות מתחת לפנס עלולות להיות רגישות לחלבון.

ההורים שלהם ידעו היטב שבשביל לחכות עד בוש יש להתאזר בכבישי מבצר רבים מספור. אך כל זה לא הועיל כאשר אוניברסיטת הבייגלך איבדה את היו אס בי.
"אפשר להבין למה הקול של?" הכריז האגמון.
"לא בוכים על חלב של נחש..." התעקלו בהבהוב.
"העולבים ואינם יורדים, שומעים שעונם ובאים אל הכמעט". ציטט את עגלת הרוכל.
"ובל נשכח, בקבוקי השאול יבשילו בטרם עלות הכורת". אמר בנימה מבשרת לחות.
"הו, בהחלט".

כשבעיר נודעו תוצאות האקורד, כבר לא היה מי שישב. אפר חשבונית אדומה חרך את מחלקת הגביה.
נזכור ולא נאכל.

המשך ירון...

 

[פירי]

?

 

[I.Q]

לקח לי דקה להבין.... כהשהבנתי....

 

[מנוחה כהן]

כל מילה בסלע.

 

[הני ר.]

פרק א - נזכור ולא נאכל

כששפרה הייתה זכה, לא היו יותר משני ציפורים במרחב המרוקאי כולו. האלפחורס עוד היה מלא בריבת תאנים ומי שהיה עשוי לגלוש במעלה הכיכר, היה מוצא את עצמו ללא כל זכר לערפל שבקע מתעודת הסיום.
שופטי הצי, ידועים היו במבע פניהם התכלכל. גם לפילה עצמה היו לא מעט מגנומטרים שרכשה בחממות של דבלין.
מדעי מצב הרוח יללו בחוצות כנקניקי דבר. רבים ביד הלשון, נתמכים על ידי ממשל פרו כורסאות נודדות.

לפתע זה קרה. יהונדב החל לשתות את עצי הפיקוס. נזכור ולא נאכל, זו הייתה הסיסמה. שמורה בקובץ כלונסאות זועפים.
"אם תתנו לי כוס חרבות ואהיה שוקד על דג", זעק יהונדב ונדם.
"ג'ימייל כבר עולה" - אמר מי שאמר. והיה העולם.

לא כל מי שיכול לרצות אקדח, יכול לשחות בדנובה. זו אקסיומה חצוית חיים, עוד לא נולדה הצפרדע שלא בלעה זאת. מכות מתחת לפנס עלולות להיות רגישות לחלבון.

ההורים שלהם ידעו היטב שבשביל לחכות עד בוש יש להתאזר בכבישי מבצר רבים מספור. אך כל זה לא הועיל כאשר אוניברסיטת הבייגלך איבדה את היו אס בי.
"אפשר להבין למה הקול של?" הכריז האגמון.
"לא בוכים על חלב של נחש..." התעקלו בהבהוב.
"העולבים ואינם יורדים, שומעים שעונם ובאים אל הכמעט". ציטט את עגלת הרוכל.
"ובל נשכח, בקבוקי השאול יבשילו בטרם עלות הכורת". אמר בנימה מבשרת לחות.
"הו, בהחלט".

כשבעיר נודעו תוצאות האקורד, כבר לא היה מי שישב. אפר חשבונית אדומה חרך את מחלקת הגביה.
נזכור ולא נאכל.

המשך ירון...

לייק סתם כי זה כתוב יפה.
לא הבנתי מילה.

 

[@Simcha]

לקח לי דקה להבין.... כהשהבנתי....

לקח לי יותר..

כל מילה בסלע.

שתיקה בתרי..

לייק סתם כי זה כתוב יפה.
לא הבנתי מילה.

הרעיון מקורי, הביצוע יכול להיות יפה ומשעשע אך נראה כי מתוך היצמדות עיקשת לרעיון התפספסה פה קמעא חווית הקריאה וההתענגות עליה.
אולי יש מקום לאזן בין הפתגמים ומשחקי המילים למילות הקישור המתווכות בין משפט לרעהו.

 

[דוכסוסטוס]

מרד הקלישאות 2

 

[הדוויג]

פרק ב - לשווא התאבכו קרטיבים

הפגישה נקבעה לשעת השי"ן ומחצית חיים שכאלה.
בתחילה הגיע הפגוש, טורק את הקצפת במשב אופייני. הוא התיישב על חייו ונשם קלישאתית.
לאחר שנים ספורות התאספו ובאו שאר הטילונים. כל אחד הוציא את ארנקו, ושלה מתוכו גבעה של משוכנעים.
לחישות תלתלים רעמו בחשאי.
"ברשותכם, אפתח את הנעילה", אמר דודו, וגירד במעלית.
מחיאות כפיים השתבללו בתחתית כוס הקפה.
"כידוע לכם, מגיפת טירמיסו משתוללת בחוות השרתים כבר מתחילת כיתה א'".
נהמות של שביעות רצון כעוסה נקשו על פתח הצוואר.
"אני יודע גם יודע שחלקכם מתייסרים מחוסר פלטפורמה צפונית, אל תתנו לעובדה זו לשבש את חלקת ההלם. איך הייתה אומרת סבתי ההיפוגריפית בכל עת ששתתה תה קלחי געגוע? מוטב לו לאדם ללחוץ על הקלאץ' לפני שישמע את שירת השחוטים".
הקהל היה מהופנט סימולטנית. שלושה גושי טבק ללעיסה הסתובבו אל קלשונם באופן אקראי.
"ולכן רבותי! אבקש מכם בזאת! שכל אחד ושלושה מכם, יתגייסו אל פתחי האוורור, וייתנו לגדרות לתקוע סוף סוף בניו המפשייר".
הידד! האח! פסטרמה! בראבו! יוג'ין קנדל! נוקיה קורולה!

אך שמחתם הייתה מורדמת. הם לא ידעו, שבאותו זמן ממש, בעמוד אחר לגמרי, הסתתר חצוצרן מסחרי מאחורי קיצור דרך. הוא חילק את בואו עם ילקוט קרבי נוחר. ותכנן את צעדיו הבאים על ירח הנקם.
נורמנדי החליקה שוב על גבי אקווריום ישנוני, ואילולא הכורך שהפציע, הם היו נותרים במורשתם ללא ספק. ספונסרים עלובים של תרבות הלניסטית שקופה, חסרת איגיון.

רק הדוויג אחד קרא בקול גוסס "נגמרה לי המכסה השבועית, קחו את זה מכאן הלאה".

המשך יגור...

 

[קופי 100]

כביר @הדוויג ! כביר עד פיצוטי שלכת ונהמת שבבים.
עקבות נטולי כל עכבה לא ישפרו את יעדי הסף והמישורים לא יהפכו לעקובים נוטפי דם ומורשת.
גם המכסה השבועית תמצא סיר מבעבע עד גדות וקנים וסוף בלתי פתור.
אתה לא יכול באמת להשאיר אותנו כך בפיות פעורים לרווחה, ניבים חרוצים ומשוננים עתירי עששת פוליאטורית ושכבות גיאולוגיות מסתירות נתח היסטורי מתקופות שלא ישובו ריקם.
אם בארזיך נפלה שלכת מה יאמרו ומה ידברו אזובים וירוקת רכה כמשי, מלטפת נוגעת לא נוגעת, פוצעת לב וכבד על הלב כל כך. נגיעה קלה בכנף שפורס העוף הדורס והמאיים והצל שמטיל על חיינו בערבו של יום לא חולף ביעף.
אין זאת כי אם יום חדש שבוקע ונוקע רגל צלועה ומסרכת דרכים עקלקלות. זריחת היתושים ועוקץ הגבורה והנחמה לא מכהים את הכאב העתיק שמתעורר ברגעים של לחש.
פחד. זו המילה ממנה הוא ירא ורך לבב. אימה ונחת שלווה ופחת ותצבורת מלאכים רעים ואהובים. מגלדת עייפה וטקטונים רועשים ובועטים. זה כל מה שיש בו בגוש החלמיש הצהבהב שמונח כמו יודע דבר מה בכף יד גרומה ושחומה.
בין בשר לחלב וכליות ויותרת הכבד הוא ממתין שש שעות ואז פורס פרוסת חיים עבה ומתפוררת אל קערת המחשבות הבלתי פתורות.
זה לא חלום וגם לא מציאות. זו הפרדיגמה הניאו פלורוסנטית שמהבהבת לו במח. מציקה ויוצקת הבלחי אור כמו ברק רוצץ נוצץ ומתפוצץ בנשמה.

 

[עטרה ד]

עבר בקריאה שניה ושלישית.
מדהים.
חייבים עוד כאלה לרענן את הדטה בייס...

 

[מנוחה כהן]

איך כותבים דבר כזה? זה נראה שכתבתם ביטוי ראשון ואז פשוט זרמתם עם אסוציאציות שעלו לכם
אדיר.

 

[פירי]

אתם באמת קוראים את זה? כל מילה?
ומה מבינים?
לא מצליחה...

 

[מנוחה כהן]

לא מבינים, אבל זה מה שמצחיק. אין פה שום דבר מאחורי הטקסט. סתם, לצחוק.

 

[פירי]

לא מבינים, אבל זה מה שמצחיק. אין פה שום דבר מאחורי הטקסט. סתם, לצחוק.

אהה.
אני פשוט לא מצליחה לקרוא. אז וודאי לא לצחוק.
אבל בסדר. מבינה שזה תלוי בסגנון.

 

[וי שלוק]

נשמע כמו המלך הוא ערום.

שכל אחד מרגיש טיפש לומר שאינו רואה...

או שזה נסיון של נאמנות עם...

 

[קופי 100]

איך כותבים דבר כזה? זה נראה שכתבתם ביטוי ראשון ואז פשוט זרמתם עם אסוציאציות שעלו לכם
אדיר.

לא מנסה לגעת בשולי גלימתו של הדוויג. אבל רק יכול להמליץ לכם לנסות. זה כיף לא נורמלי הכתיבה הזאת.

 

[וי שלוק]

זה כיף לא נורמלי הכתיבה הזאת.

הכיף הוא - הגאונות לכתוב כזה דבר, ולא יעיק על הקורא, אדרבה יענג ויתחבב.

 

[קופי 100]

הכיף הוא - הגאונות לכתוב כזה דבר, ולא יעיק על הקורא, אדרבה יענג ויתחבב.

לא חושב שזה קשור. הכיף הוא הכתיבה. אם אתה גאון מה שנכון בהקשר של פותח האשכול, אזי גם הקוראים מתמוגגים. אם לא, אתה נשאר להתמוגג עם עצמך..

 

[הדוויג]

לא מנסה לגעת בשולי גלימתו של הדוויג. אבל רק יכול להמליץ לכם לנסות. זה כיף לא נורמלי הכתיבה הזאת.

לגמרי.
זה פשוט תענוג לקחת את השפה, ללוש אותה כהוגן, לאפות בחום נמוך, לשבור לחתיכות קטנות, ולערבב מחדש בלי שום התחייבויות קודמות .

נשמע כמו המלך הוא ערום.
שכל אחד מרגיש טיפש לומר שאינו רואה...

לא ולא.
אין פה שום טענה לחכמה נסתרת ושום יומרה לתבונה חבויה.
הטקסט הוא 'איגיון'.

ספוילר: הנה מה שיש למכלול לומר על זה

"איגיון או אִי-גָיוֹן (הלחם בסיסים של אי-היגיון, באנגלית: nonsense - נוֹנְסֵנְס) הוא התבטאות בכתב או בעל-פה, בשפה שלכאורה היא מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות ומוזרויות. יצירת איגיון יכולה להיות ציור, מילה, משפט, שיר, בדיחה, סיפור או סרט. הרובד האיגיוני יכול להיות שימוש במילים מומצאות (כאלה שאין להן משמעות ולא קיימות בשפה), בצירוף של מילים חסרות משמעות למשפטים חסרי משמעות, בבניית משפטים חסרי משמעות ממילים קיימות (המילים קיימות אך המשפטים אינם הגיוניים), או באוסף של משפטים, דימויים חזותיים או אירועים הגיוניים שמצטרפים להתרחשות בלתי הגיונית. במקרים רבים האיגיון משתמש בחרוזים, שהם דרך להוסיף יופי מבני ומנגינה שמהווים מסגרת לתוכן האיגיוני. האיגיון, כמו המטאפורה מחברים שני דימויים או יותר, מילוליים או חזותיים. המטאפורה שעצם החיבור בין האלמנטים יוצר ערך מוסף למשמעות של כל אחד מהם, משמעות שלא הייתה שם קודם. לעומתה, האיגיון הוא חיבור של שני אלמנטים שיוצר ריק. הריק מביך את השומע או הצופה ולכן הוא יוצר את התדהמה או הצחוק. החיבור מפחית מהמשמעויות של כל אחד מהשלמים שחוברו. השימוש באיגיון הוא בדרך כלל לצורכי שעשוע, וקיימות יצירות ספרותיות שלמות שהן איגיוניות מתחילתן ועד סופן, כל אחת בדרכה. חיבור איגיוני שונה מג'יבריש, שכן הוא אינו אוסף סתמי של צלילים דמויי-שפה אלא משתמש בתחביר ובדקדוק חוקיים כדי להעביר מסר שאין בו כל משמעות או היגיון. יצירה איגיונית איננה קשקוש אקראי - על המחבר ליצור שילוב שמצד אחד נדמה כבעל משמעות, ומצד שני מכיל מספיק סתירות פנימיות וחיצוניות כך שניתן יהיה לזהות את האיגיון ללא מאמץ". עכ"ל.

​

באופן מוזר כלשהו, צריכים לדעת לכתוב היטב בשביל ליצור פיסות 'איגיון' שכאלה.
כמו ההבדל בין אדריכל בחודש א' ללימודים שמשרטט בניין עם קירות עקומים ונטול צנרת, לבין אמן שמתכנן את המבנים העקומים בגאוניות של רמות פולין.
כמו ההבדל בין ילדה ששופכת חומרים אקראיים לתוך קערה, לבין שף מנוסה שבקיא באנטומיה ובכימיה של חומרי הגלם, ויודע ליצור דיסוננסים מפתיעים שייצרו טוויסט בחיכו של הטועם האנין.
כמו ההבדל בין ילד שלא יודע לנגן ומקיש באופן אקראי על קלידי הפסנתר, לבין נגן ג'אז שכל הסולמות והארפז'ים נהירים לפניו כשבילי ניו אורלינס, והוא מלהטט בהם בוירטואוזיות ששובה את קהל המוזיקאים ומבריחה את הקהל היישר לזרועותיו של איתמר שטיין.
טוב, די. הבנו.

 

[פירי]

זה בהחלט נראה חוויה לכתוב דבר כזה, וגם מצריך מיומנות.
אבל לא מבינה את מי שקורא....