הנושאים החמים
הנושאים החמים
לגבי הדיון על בעיית ההיגיון בטכנולוגית אודיו ובתמלול, בפורום כתיבה - כשקראתי את הספר יצאתי מנקודת הנחה ששמיעה היתה בעבר הרחוק נפוצה אך אבדה דורות רבים לפני הסיפור, וכך נותרו לאנושות שפה ואופני תמלול למרות שהיא אינה מכירה את משמעותם המקורית.
הרעיון עדיין לא מספק בשביל הטכנולוגיה, שגם אם היתה קיימת אינה יכולה להיות מתאימה למכשור המתקדם של הדור הנוכחי... (למשל אם היתה אפשרות לרשום קול על גבי תקליט, הרי הוא אמור להיות פריט ארכיאולוגי שאופן השימוש בו לא ידוע, ולא אמור להיות מפותח אודיו או רשם קול לקובץ אלקטרוני שלא היה קיים בעבר הרחוק)
הייתי שמחה לקרוא פרולוג ברעיון כזה שיפתור את הספקות...
----
מנצלת את הקפצת האשכול לתגובה על ביקורת ל"עולם נכה":
www.prog.co.il
עולם נכה מבחינתי "מפצה" על חוסר ההכרה של הסביבה ב"עולם חרש".
אמנם גם כאן, כמובן שיש כל כך הרבה פעולות אפשריות לאדם "תחושתי" שחסרות לרעהו המוגבל, שהיו אמורות לפתוח את הסיפור מלכתחילה במבט של יתרון... אבל לא זאת המטרה, ואם היתרון וגם המטרה הושגו בסופו של דבר, לדעתי זה מספק.
נהניתי מאד מבניית הסביבה, חסרת המדרגות והכסאות וכל יתר הפרטים שמאתגרים את הדמיון. ההמצאה של כסאות מתונים מצאה חן בעיני מאד...
מוצאת לנכון להעיר לגבי החלק הזה בביקורת:
כן אמור להיות, ואכן יש, שינוי באופי ואפיון הדמויות. דווקא נקודה זו בעיני ראויה לציון, לדעתי זו דוגמה לאפיון טוב מאד של דמויות בעלות אופי ומגדר שונים. (בסיפורים רבים מידי, גם של סופרים מוכשרים מאד, דמויות מגיבות בצורה שאינה מתאימה לאפיון שלהם, אלא לאופי של הסופר. בעיקר דמויות גבריות בספורים של סופרות, אבל לא רק)
אם כבר, קצת הפריע לי אחד ההבדלים בין בני הזוג: בעוד שבי חושבת כל העת על בעלה ועל הזוגיות ביניהם, צבי רואה את אשתו במבט טכני מאד...
שתי נקודות קטנות שהפריעו לי בהיגיון הפנימי של עולם נכה:
דבר ראשון - הנעליים. אמנם הן מונחות יפה על המדף. אבל, למה, למעשה הן קיימות בכלל? הייתי מצפה שלא יהיה פריט מיותר ומסורבל כזה בעולם של נכים. (גם לילדים - הרי בחוץ לא הולכים, בתוך הבית אין צורך בנעליים)
דבר נוסף, הבתים צריכים להיות מתוכננים כמרחב פתוח, עם תאים לשינה בעלי דלתות רחבות מאד או רעיון דומה. אין הגיון לחדרים ומסדרונות שצריך לתכנן בהם את מסלולי הנסיעה...
באופן כללי, בשני הספרים, (שמתאימים מאד לבעלי דמיון מפותח) נהניתי מהפנטזיה. יש עוד לאן לשאוף, אבל אני בהחלט מחכה לעולמות נוספים חדשים ומרתקים.
הרעיון עדיין לא מספק בשביל הטכנולוגיה, שגם אם היתה קיימת אינה יכולה להיות מתאימה למכשור המתקדם של הדור הנוכחי... (למשל אם היתה אפשרות לרשום קול על גבי תקליט, הרי הוא אמור להיות פריט ארכיאולוגי שאופן השימוש בו לא ידוע, ולא אמור להיות מפותח אודיו או רשם קול לקובץ אלקטרוני שלא היה קיים בעבר הרחוק)
הייתי שמחה לקרוא פרולוג ברעיון כזה שיפתור את הספקות...
----
מנצלת את הקפצת האשכול לתגובה על ביקורת ל"עולם נכה":
ביקורת ספרות - עולם נכה / בתיה ענה
קישור לבלוג: ביקורת ספרים / עולם נכה / בתיה ענה ביקורת ספרות: עולם נכה - בתיה ענה / מאת: מ. י. פרצמן יש אנשים שלוקחים אותנו לחו"ל. יש אנשים שלוקחים את חו"ל אלינו. בתיה ענה, מחברת הספרים "עולם חירש" ו"עולם נכה", קרוצה מהסוג השני. בספרה "עולם חירש" היא לא ניתקה אותנו מהעולם שלנו, לא גרמה...
www.prog.co.il
עולם נכה מבחינתי "מפצה" על חוסר ההכרה של הסביבה ב"עולם חרש".
אמנם גם כאן, כמובן שיש כל כך הרבה פעולות אפשריות לאדם "תחושתי" שחסרות לרעהו המוגבל, שהיו אמורות לפתוח את הסיפור מלכתחילה במבט של יתרון... אבל לא זאת המטרה, ואם היתרון וגם המטרה הושגו בסופו של דבר, לדעתי זה מספק.
נהניתי מאד מבניית הסביבה, חסרת המדרגות והכסאות וכל יתר הפרטים שמאתגרים את הדמיון. ההמצאה של כסאות מתונים מצאה חן בעיני מאד...
מוצאת לנכון להעיר לגבי החלק הזה בביקורת:
אני לא חושבת שצריך להיות שינוי ניכר בסגנון הכתיבה, שהרי אין מדובר ביומן שנכתב על ידי בני הזוג, אלא בסיפור שמסופר בגוף ראשון, מנקודות המבט שלהם, על ידי הסופרת.
כן אמור להיות, ואכן יש, שינוי באופי ואפיון הדמויות. דווקא נקודה זו בעיני ראויה לציון, לדעתי זו דוגמה לאפיון טוב מאד של דמויות בעלות אופי ומגדר שונים. (בסיפורים רבים מידי, גם של סופרים מוכשרים מאד, דמויות מגיבות בצורה שאינה מתאימה לאפיון שלהם, אלא לאופי של הסופר. בעיקר דמויות גבריות בספורים של סופרות, אבל לא רק)
אם כבר, קצת הפריע לי אחד ההבדלים בין בני הזוג: בעוד שבי חושבת כל העת על בעלה ועל הזוגיות ביניהם, צבי רואה את אשתו במבט טכני מאד...
שתי נקודות קטנות שהפריעו לי בהיגיון הפנימי של עולם נכה:
דבר ראשון - הנעליים. אמנם הן מונחות יפה על המדף. אבל, למה, למעשה הן קיימות בכלל? הייתי מצפה שלא יהיה פריט מיותר ומסורבל כזה בעולם של נכים. (גם לילדים - הרי בחוץ לא הולכים, בתוך הבית אין צורך בנעליים)
דבר נוסף, הבתים צריכים להיות מתוכננים כמרחב פתוח, עם תאים לשינה בעלי דלתות רחבות מאד או רעיון דומה. אין הגיון לחדרים ומסדרונות שצריך לתכנן בהם את מסלולי הנסיעה...
באופן כללי, בשני הספרים, (שמתאימים מאד לבעלי דמיון מפותח) נהניתי מהפנטזיה. יש עוד לאן לשאוף, אבל אני בהחלט מחכה לעולמות נוספים חדשים ומרתקים.
