דיון במעלליו יתנכר נער?

משויטט · 26/6/19

נכתב ע"י הדוויג:
לפי דבריך יש שני סוגים של אנשים. הרגילים והקדושים מרחם.
כל הילדים שלי הם לא קדושים מרחם. צר לי לאכזב. גם אני אגב לא קדוש מרחם.
אם כך, להיות גדולים כבר אין לנו סיכוי. חבל.
אז כדאי שאני אכבה מראש את כל השאיפות.

אם ראית בדברי שכל מי שאינו קדוש מרחם אין לו סיכוי - תקרא שוב.
זו בדיוק הגישה העצלנית שמעקרת את כל כוונת הרעיון של קריאה במעשי גדולים.

Natan Galant · 27/6/19

נכתב ע"י הדוויג:
מכירים את הסיפור הידוע על אותו צדיק מגדולי הדורות שבצעירותו היה נכשל בעבירות שוב ושוב ונופל במלכודות היצר-הרע פעם אחר פעם?
לא מכירים? גם אני לא.
נשמע שכל הצדיקים היו קדושים מרחם. מעולם לא טעמו טעם חטא, לא ידעו צורת ניסיון והתמודדות. לא הכירו מה היא נפילה. מגיל אפס הם ניצחו את היצר הרע בנוק אאוט מוחלט.
בגיל שלוש הם כבר ידעו את כל הש"ס בעל פה, בגיל שש כבר לא היה בעיירה מי שילמד אותם תורה, אז הם נסעו לרשכבה"ג. ובגיל תשע גם רשכבה"ג זצוק"ל כבר הרים ידיים מרוב העומק והחריפות של הנער.

ועכשיו הילד שומע את סיפורי הצדיקים, ומה הלקח שהוא מפיק מזה? שאני כבר לא אהיה צדיק. כי אני לפעמים שוכח לברך, ולא תמיד מכבד את ההורים, וקורה שלא בא לי להתפלל. אני ילד רגיל.

יש מכתב ידוע של ה'פחד-יצחק' שבזמנו עורר פולמוס גדול. במכתב הוא כותב שלבעל החפץ-חיים היו המון ניסיונות ונפילות בלשון הרע. כן. הסבא קדישא, ההייליגער חפץ חיים - דיבר לשון הרע. אז לכן זה עושה אותו פחות צדיק? לא ולא. זה עושה אותו בן אדם. הוא לא נולד מלאך, אלא בן אדם קרוץ חומר, עם ניסיונות ונפילות כמוני וכמוך. בן אנוש שעבד על עצמו והתרומם לדרגות גבוהות ונשגבות. 'שבע ייפול' זה תנאי כדי להיות 'צדיק וקם'.

ואם באים ומספרים לילד סיפורי צדיקים שהופכים את הצדיקים לאויס-מענטש - זה לא מרומם אותו. כי הוא יודע שהוא לא כזה.
הילד יודע שיש לו כל מיני 'מעללים'. והם גורמים לו לניכור מהדמויות הנשגבות שמוצגות בסיפורים. במעלליו יתנכר הנער.

אז אולי עדיף לספר את הסיפורים האמיתיים? את כל ההתמודדויות שהיו לצדיק עד שהוא נהיה צדיק, את הדרך הארוכה שהוא עשה עד שהוא הגיע להיכן שהגיע, כך יש יותר סיכוי שהילד יתחבר לדמות וישאף להיות כמוה.

סתם מניח פה השערה לא מבוססת.
יכול להיות שבדיוק כמו הביוגרפיות האידיאליסטיות והמתוקתקות, גם הספרות שלנו עם אותו עקרון? לדבר על עולם אוטופי ומושלם, בלי כל הניסיונות האמיתיים?

yonatanr · 27/6/19

עד כמה שאני מתרשם מהסיפורים המסופרים במקומותינו - אין מטרתם של הסיפורים לעודד אותנו ואת צעירי הצאן להיות גם כן 'גדולים'. המטרה היא להמחיש עד כמה הם גדולים, ועד כמה אנחנו אפסים, ואם כן בוודאי ובוודאי שאנו מחויבים לשמוע לכל אשר יצא מפיהם, ואין לנו להרהר ולערער מאומה אחריהם.
אם יסופרו סיפורים על נפילות וטעויות, על שגיאות ומבוכות, עלולה חס ושלום להיות הרגשה שכמונו כמוהם, ו'כל העדה כולם קדושים' וכו', ו'גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם, לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם, וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה' (איוב יב ג), ומזה אנו חוששים.

מרציפן · 27/6/19

נכתב ע"י משויטט:
נושא חשוב ולעוס למדי,
המהווה כר נח לליצנים דוגמת לוינסון ושלזינגר ללגלג על כל הקדוש והיקר בעסקת חבילה מכוערת, הפוסלת מבלי מודע את כל ההתרוממות שניתן להתרומם מקריאה פשוטה על חייהם המקודשים של הצדיקים שלא וויתרו על אף יום בחייהם.
ומותר להגיע למסקנה הנכונה שרוב הצדיקים עמלו על גדלותם משחר נעוריהם ואכן חיו חיים שכל יום מתוכם מולא בתורה ויראה וחסד ועמל, ולא זכו לרדת למטה מדי לצורך עלייתם. כן, יש קדושים מרחם, מה לעשות.
כמה זה חינוכי? הרבה. בוודאי הרבה יותר מקריאה על תקופות שפל של צדיקים וחסידים.
בביוגרפיה יש גם את עניין ה"מושגים", שזו עיקר המטרה בקריאת ביוגרפיה. אפשר ללמוד אפילו ממשה רבינו, אפילו שאין לנו סיכוי להגיע לדרגתו. לא כל קדוש מרחם פוטר את העצלנים שמחפשים להתפטר מן האחריות של כל אדם על כל רגע מחייו.
כדי לדעת שאפשר בשעה אחת להקדים לגן עדן, ולא משנה באיזו דיוטא אתה נמצא, לא צריכים את הביוגרפיות. עיינו בדברי חז"ל ותיווכחו.

הבעיה בדברים הללו שנותנים הרגשה שלגדולי ישראל לא היו קשיים, והכל הלך אצלם בקלות בהיותם קדושים מרחם.
[כי למי שיש קשיים - מוכרח שגם יהיו נפילות. אנו איננו מלאכים. שבע יפול צדיק וקם].
התורה הקדושה לא נמנעה מלספר על גדולי האומה סיפורים שלא היו עוברים היום את הביוגרפיות של גדולי ישראל... כמובן שהדברים בדקי דקות וכו', אבל הקו ברור, וכבר האריך בזה הרש"ר הירש, שהלך בקו האומר שאם התורה לא נמנעה מלכסות על מעשיהם גם אלו הנראים בלתי נעימים, זה מוכיח שהדברים האחרים, הגדולים, אכן הינם מעשים מושלמים

נכתב ע"י הדוויג:
אם כך, להיות גדולים כבר אין לנו סיכוי. חבל.
אז כדאי שאני אכבה מראש את כל השאיפות.

זו טעות כל כך חמורה..
השאיפות שלנו הם לא להיות "גדוילים". חד משמעית!
השאיפות שלנו הינם לעבוד את בוראנו כפי הכלים שקיבלנו, וכפי איך שהוא דורש מעימנו.
כל אחד יש לו את המקום אליו הוא צריך להגיע, ולשם הוא אמור להגיע, ולא לשום מקום אחר.
לא כל אחד אמור להיות מנהיג של דור!
[אולי קורח לא קיבל זאת, הוא רצה להיות מנהיג בעצמו, וסבר שכל אחד ואחד צריך לקבל הזדמנות שווה - כי כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו וגו]
לכל אחד ואחד יש את תפקידו עלי אדמות ותו לא! ואין לזה שום שייכות אם הוא קדוש מרחם.
כך שהמשפט "מאחר שאיני קדוש מרחם אכבה את השאיפות" - מראה שהשאיפות אינן לכיוון הנכון.
.

עט להשקיע · 27/6/19

פעם שמעתי מאדם חכם:
שכאשר הוא מחפש לספר לילדיו על מידות טובות ועבודת ה', הוא לא מספר על הצדיקים הגדולים, אלא דווקא על אנשים "רגילים" שעבדו והתאמצו.
כי לצדיקים לא היו אותם נסיונות כמו אצלו.

[ואחרי האשכול הנוכחי, אוסיף, שכנראה הכוונה היא לאותם צדיקים שהיו קדושים מרחם].

ארבע · 27/6/19

יש בגמרא מקור להיות אנשים מסוימים קדושים מרחם? כל עוד לא אראה מקור אנא הרשו לי לפקפק בביטוי הנראה לי כקלישאה.

אשר שרבר · 27/6/19

יש סיפור על אמא של הרב ואזנר, כמובן יש עליו סרט/מצגת או מה שלא יהיה. שויתרה על לשיר באופרה של וינה תמורת הבטחה שלבן שיעיר את עיני ישראל. זה סיפור טוב להתגברות על נסיונות אבל סיפור גרוע לשאיפה לגדולות. כי אמא שלי לא קיבלה הבטחה... וגם העובדה שהרב ואזנר ישב ללמוד לאור הלבנה כבחור לא רלוונטית, כי אמא שלו קיבלה הבטחה. זו דוגמא נוספת לעיוות של קדוש מרחם היה הנער.

הדוויג · 27/6/19

נכתב ע"י מרציפן:
הבעיה בדברים הללו שנותנים הרגשה שלגדולי ישראל לא היו קשיים, והכל הלך אצלם בקלות בהיותם קדושים מרחם.
[כי למי שיש קשיים - מוכרח שגם יהיו נפילות. אנו איננו מלאכים. שבע יפול צדיק וקם].
התורה הקדושה לא נמנעה מלספר על גדולי האומה סיפורים שלא היו עוברים היום את הביוגרפיות של גדולי ישראל... כמובן שהדברים בדקי דקות וכו', אבל הקו ברור, וכבר האריך בזה הרש"ר הירש, שהלך בקו האומר שאם התורה לא נמנעה מלכסות על מעשיהם גם אלו הנראים בלתי נעימים, זה מוכיח שהדברים האחרים, הגדולים, אכן הינם מעשים מושלמים
זו טעות כל כך חמורה..
השאיפות שלנו הם לא להיות "גדוילים". חד משמעית!
השאיפות שלנו הינם לעבוד את בוראנו כפי הכלים שקיבלנו, וכפי איך שהוא דורש מעימנו.
כל אחד יש לו את המקום אליו הוא צריך להגיע, ולשם הוא אמור להגיע, ולא לשום מקום אחר.
לא כל אחד אמור להיות מנהיג של דור!
[אולי קורח לא קיבל זאת, הוא רצה להיות מנהיג בעצמו, וסבר שכל אחד ואחד צריך לקבל הזדמנות שווה - כי כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו וגו]
לכל אחד ואחד יש את תפקידו עלי אדמות ותו לא! ואין לזה שום שייכות אם הוא קדוש מרחם.
כך שהמשפט "מאחר שאיני קדוש מרחם אכבה את השאיפות" - מראה שהשאיפות אינן לכיוון הנכון.

כל מילה!

Natan Galant · 27/6/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
יש סיפור על אמא של הרב ואזנר, כמובן יש עליו סרט/מצגת או מה שלא יהיה. שויתרה על לשיר באופרה של וינה תמורת הבטחה שלבן שיעיר את עיני ישראל. .

יאיר את עיני ישראל

בן שיעיר את עיני ישראל יש לכל האבות של מנתחי העיניים בלייזר...

עט להשקיע · 27/6/19

נכתב ע"י ארבע:
יש בגמרא מקור להיות אנשים מסוימים קדושים מרחם? כל עוד לא אראה מקור אנא הרשו לי לפקפק בביטוי הנראה לי כקלישאה.

בבבא מציעא כמדומני יש סיפור על מנחם בנם של קדושים.
רב נחמן, שעד שלא נפלה לו הכיפה, לא נאבק בנסיונות (לפחות ברמת הפשט)

מ"ם · 27/6/19

נכתב ע"י Natan Galant:
סתם מניח פה השערה לא מבוססת.
יכול להיות שבדיוק כמו הביוגרפיות האידיאליסטיות והמתוקתקות, גם הספרות שלנו עם אותו עקרון? לדבר על עולם אוטופי ומושלם, בלי כל הניסיונות האמיתיים?

מאוד נכון. גם אם לא כולה, חלקים גדולים ממנה.

וברוך שזכיתי לכוון מעין דבריך אלו, כאן:

https://www.prog.co.il/threads/וישב-טוב-9.402664/#post-5974774

היה עוד אשכול רחב יותר בזה לפני כמה חודשים, ואיני מוצא אותו לעת עתה. המוצא הישר יבוא על שכרו.

shira bira · 27/6/19

נכתב ע"י Natan Galant:
בלי כל הניסיונות האמיתיים?

לברוח מהם ומכל התמודדות וכמה שיותר רחוק יותר טוב.
מתוך ראיה שמה שלא מדברים עליו לא קיים...

Almonit · 27/6/19

נכתב ע"י משויטט:
ומותר להגיע למסקנה הנכונה שרוב הצדיקים עמלו על גדלותם משחר נעוריהם ואכן חיו חיים שכל יום מתוכם מולא בתורה ויראה וחסד ועמל, ולא זכו לרדת למטה מדי לצורך עלייתם. כן, יש קדושים מרחם, מה לעשות.

יש אידיאולוגיה כזו שלומדים מהצלחות.
ואני חושבת שלומדים הרבה יותר מנפילות.
להצליח זה קל. ליפול נכון זה מורכב הרבה יותר.

הדרכה איך להיכשל, זה מה שחסר בספרות שלנו.
איך לצאת ממצבים שמרגישים בהם דפוקים , חוטאים , גרועים וחסרי סיכוי.
אבל גדולי ישראל, ולא רק הם , כולם בסיפורים לא הרגישו אף פעם ככה. אז איך אפשר ללמוד מזה משהו?

ההנחה של כותבי הביוגרפיות החינוכיות במיוחד היא שמסלול העלייה של גדולי ישראל היה בקו ישר למעלה, ואני בטוחה שהוא היה (ועדיין) זיגזגים לכל האורך.
נכון שגם ככה הוא כמה וכמה רמות מעלינו. אבל מה שהכי חשוב זו התנועה.

מושגים זה יפה . חשוב. אבל לא מקדם אותי ברמה אישית.
המושגים האלו הם ברמה של הגדול בישראל, הכי לא שלי , ואני צריכה הסבר שידבר למקום שלי , הנמוך , ולא תיאורים על יופי הנוף בהרים כשאני משוטטת בעמק , ומשתדלת להתרחק משפת התהום.

מוישה · 27/6/19

מאמר חשוב בנושא [חבל שאין מאמר דומה מתוך בית המדרש]. בגדול אפשר לומר שהמסקנה שלו היא שהליקוי הזה של ההגיוגרפיה (שבחי קדושים) מצוי בספרי ביוגרפיה, אך לא בספרי חינוך כדוגמת שאיפות או נפש הישיבה וכדו'. האמירה הנוקבת של הרב הוטנר מתקבלת בספרי חינוך אך הביוגרפיים כנראה אינם רואים מטרה דידקטית בספרים שלהם.

משויטט · 27/6/19

נכתב ע"י מרציפן:
הבעיה בדברים הללו שנותנים הרגשה שלגדולי ישראל לא היו קשיים, והכל הלך אצלם בקלות בהיותם קדושים מרחם.
[כי למי שיש קשיים - מוכרח שגם יהיו נפילות. אנו איננו מלאכים. שבע יפול צדיק וקם].
התורה הקדושה לא נמנעה מלספר על גדולי האומה סיפורים שלא היו עוברים היום את הביוגרפיות של גדולי ישראל... כמובן שהדברים בדקי דקות וכו', אבל הקו ברור, וכבר האריך בזה הרש"ר הירש, שהלך בקו האומר שאם התורה לא נמנעה מלכסות על מעשיהם גם אלו הנראים בלתי נעימים, זה מוכיח שהדברים האחרים, הגדולים, אכן הינם מעשים מושלמים

מהביוגרפיות שאני קראתי, מאף אחת מהן, לא עלה שלגדולי ישראל לא היו קשיים. ההיפך הגמור הוא הנכון. הקשיים שלהם רק הלכו ותכפו, ובכל זאת הם השכילו להתעלות מהם, שזו מטרת הקשיים בעולם, וזו מטרת ידיעת הסיפורים הללו. להשליך מהם לגבי הניסיונות שלנו. ולפחות באופן אישי, אם יש משהו שעובד - זה זה.

נכתב ע"י ארבע:
יש בגמרא מקור להיות אנשים מסוימים קדושים מרחם? כל עוד לא אראה מקור אנא הרשו לי לפקפק בביטוי הנראה לי כקלישאה.

קדוש מרחם כביטוי, לא כמהות.
יש מקורות בתורה שהלוויים נבחרו על ידי הבורא עצמו להיות קדושים לו. (ובעצם כל ישראל נבחרו על להיות לו לעם, לספר תהילותיו בעולם, להיות קדושים ומופרשים מכל העולם). ודברי הרמב"ם (כמדומה) הידועים שבזמננו לומדי התורה הם כשבט לוי. ואינספור סיפורים ועובדות על גדולים שהופרשו מן העולם הזה ואכן גדלו.
(ויתאים לכאן תגובתו של הגר"א לדברי הכיבושין של המגיד מדובנא, שאיננו מחפשים ניסיונות).

נכתב ע"י אשר שרבר:
יש סיפור על אמא של הרב ואזנר, כמובן יש עליו סרט/מצגת או מה שלא יהיה. שויתרה על לשיר באופרה של וינה תמורת הבטחה שלבן שיעיר את עיני ישראל. זה סיפור טוב להתגברות על נסיונות אבל סיפור גרוע לשאיפה לגדולות. כי אמא שלי לא קיבלה הבטחה...

המסר של הסיפור הזה מיועד לא להרב וואזנרים של הדור הבא, אלא לאמהות הפוטנציאליות שלהם, לוותר על שירה באופרות הווינאיות למיניהן ובזכות זה יהיו להם בנים צדיקים. האם אתה מנסה להכחיש את הקשר בין מעשיהם ושאיפותיהם והקרבותיהם של הורים לבין עתידם של ילדיהם?
ובדיוק בשביל לימוד השאיפות לגדלות יש את סיפור הלימוד לאור הלבנה.
מזה ומזה אל תנח וכו'

נכתב ע"י Almonit:
יש אידיאולוגיה כזו שלומדים מהצלחות.
ואני חושבת שלומדים הרבה יותר מנפילות.
להצליח זה קל. ליפול נכון זה מורכב הרבה יותר.

לא לומדים כלום מהנפילות, אלא מההתגברויות לאחריהן. ואת זה יש גם יש בביוגרפיות רבות.

נכתב ע"י Almonit:
ההנחה של כותבי הביוגרפיות החינוכיות במיוחד היא שמסלול העלייה של גדולי ישראל היה בקו ישר למעלה, ואני בטוחה שהוא היה (ועדיין) זיגזגים לכל האורך.

לא נכון, אין קו ישר, יש קשיים והתגברויות, כנ"ל.

נכתב ע"י Almonit:
מושגים זה יפה . חשוב. אבל לא מקדם אותי ברמה אישית.
המושגים האלו הם ברמה של הגדול בישראל, הכי לא שלי , ואני צריכה הסבר שידבר למקום שלי , הנמוך , ולא תיאורים על יופי הנוף בהרים כשאני משוטטת בעמק , ומשתדלת להתרחק משפת התהום.

לא יודע מה לגבייך, אבל באופן אישי, ובאופן קצת יותר כללי, בעבודה עם נערים, אם יש משהו שמקדם במובנים רוחניים אלו המושגים. המושגים מקדמים, מציבים ציונים, מרוממים, נותנים מבט, מגדירים שאיפות, מרטיטים את הלב ומטלטלים את הנשמה.
לא קראתי את כתבי הרב קמינצקי, אבל א, חזקה עלי חתימתו של מרן הגרי"ש, ב, אני מוכן להתערב על כסף שהתועלת מספרים כ"ויאמר הנני", "השקדן", ועוד ועוד, הוא לאין ערוך ובלי שום השוואה לסיפורי נפילותיהם של גדולים.
והערה טכנית קטנה, אם בעמק יש שפת תהום, הרי שאינו עמק.

הדוויג · 27/6/19

נכתב ע"י כנפיים:
כדאי מאד מאד לקרוא את הנכתב בנושא זה ע"י הרב יעקב בוצקובסקי בספר "חישבתי דרכי".
מקיף את כל הנושא מהיבטיו השונים, ברהיטות ובבירור.

תודה על ההמלצה. הלכתי לקרוא, אכן מאמר מיוחד במינו.
המדובר הוא על פרקים כ"א וכ"ב בספר.
מצטרף בחום להמלצה לקרוא את המאמר הנ"ל.
אצטט רק את סיכום הדברים משם:

הסיפורים על גדולי ישראל אמורים לגרום לנו לרצות להתקרב למדרגתם, וזה יתכן רק על ידי תחושת הזדהות. ההזדהות לא תיתכן אם לא נבין שהם היו בני אדם כמונו שנלחמו עם נסיונות פעוטים ועם קשיי החיים, והתעלו צעד אחר צעד.
ולהיפך, אם מדגישים את מדרגתם העצומה מתוך התעלמות מהקשיים והחלקים האנושיים שבחייהם, מקבלים הרגשה שאנחנו מופקעים מגדלות אמיתית, וזה מצב שעלול להזיק רבות.

הדרך הנכונה להתייחס לסיפורים על ה'גדולים' היא על ידי ההבנה שהם היו בני אדם אנושיים, שהצליחו לגדל ולרומם את ה'אדם' שבהם, במהלך עקבי וממושך. תפיסה כזו בכוחה לגרום לנו לרצות ללכת גם כן בדרך זו, ולהצליח בעז"ה, גם אם לא נזכה לכותרות העיתונים.

עט להשקיע · 27/6/19

יש שלושה סוגי אנשים:
יש אנשים שנולדו מוכשרים להיות גדולים, כאלו שיש להם נתונים המתאימים לאדם משולם.
אנשים כאלו זקוקים לעבודה בתחילת דרכם, לא בסגנון שמוכר לנו, והם מתי מספר בדור.
[לדוג' כמשה נולד, התמלא הבית כולו אורה. וזה לא סותר שהמלך ראה בציור שזה קוביוסטוס (שודד)].
יש אנשים שנולדו רגילים, אבל בעקבות מאמציהם הכבירים הצליחו להתעלות לדרגות גבוהות.
[לדוג' הרמב"ם שבקטנותו לא הצליח ללמוד].
ויש אנשים רגילים שקמים ונופלים כל הזמן. כמונו.

לקבל ברכות, כוחות וללמוד תורה, עדיף מהסוג הראשון.
לקבל השראה, מהסוג השני.
ובשביל סיפורת - מהשלישי.

מוישה · 27/6/19

נכתב ע"י עט להשקיע:
[לדוג' כמשה נולד, התמלא הבית כולו אורה. וזה לא סותר שהמלך ראה בציור שזה קוביוסטוס (שודד)].

זה לא סותר, כי האגדה הזאת היא מיתוס שחדר אלינו איכשהו לפני מאתים שנה, כלומר משה רבינו בחייו ניצל מהחשדות נגדו.

נכתב ע"י עט להשקיע:
[לדוג' הרמב"ם שבקטנותו לא הצליח ללמוד].

וזה מאיפה? גם משם?

ראש לשועלים · 27/6/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
יש סיפור על אמא של הרב ואזנר, כמובן יש עליו סרט/מצגת או מה שלא יהיה. שויתרה על לשיר באופרה של וינה תמורת הבטחה שלבן שיעיר את עיני ישראל. זה סיפור טוב להתגברות על נסיונות אבל סיפור גרוע לשאיפה לגדולות. כי אמא שלי לא קיבלה הבטחה... וגם העובדה שהרב ואזנר ישב ללמוד לאור הלבנה כבחור לא רלוונטית, כי אמא שלו קיבלה הבטחה. זו דוגמא נוספת לעיוות של קדוש מרחם היה הנער.

ואם היה כבודו נחשף למוטציה שעבר הסיפור,
כדי להכשירו לפרסום בעיתון המודיע למחרת פטירת הרב ז"ל,
היה רץ לבטח לנשק את שולי גלימת המעשה המקורי.

משה מנחם · 27/6/19

נכתב ע"י ראש לשועלים:
ואם היה כבודו נחשף למוטציה שעבר הסיפור,
כדי להכשירו לפרסום בעיתון המודיע למחרת פטירת הרב ז"ל,
היה רץ לבטח לנשק את שולי גלימת המעשה המקורי.

כנראה שגם הרב אברהם אוחיון קרא את הסיפור בהמודיע...