הנושאים החמים
הנושאים החמים
עדיין לא נצצו קרני שמש ראשונות. העיירה הקטנה מכוסה הייתה בעלטה סמיכה. החושך רבץ על גגות בתיה הצפופים מלטף את שמשות החלונות באוושה שאינה נשמעת.
אשמורת שלישית של לילה.
סמיך. עַבִיך. חשוך.
שקט. דממה.
כמו עצר העולם פעימותיו בשעה זו בה הכל נמים את שנתם.
הכל?
מתוך יריעת החושך נשמעו יפה פסיעותיו הזריזות של השמש- עובר מבית לבית, מחלון לחלון, ונוקש.
רועמות היו נקישותיו על רקע הלילה. דופקות על שמשת החלון ובד בבד דופקות יפה יפה על הלב-
מעירות ומעוררות.
"קומו, יהודים. קומו לעבודת הבורא!
ס- ל- י- ח- ו- ת..!"
כך הדהד קולו של השמש מקצה העיירה ועד קָצָה.
חכם היה השמש ומכיר היטב את בני העיירה. עם רבים מהם עוד למד בחיידר, אצל ר' אלחנן המלמד הוותיק.
אם הייתם הולכים בשעה זו שהיא לא יום ולא לילה אחר ר' נחום השמש האהוב וודאי תמהים הייתם שכן לא היה דופק ר' נחום על הבתים בזה אחר זה, בדרך הישירה והקצרה בה יכסה את בתי כל בני העיירה במהירות בדפיקותיו ובקריאותיו, כי אם היה הולך מבית זה לאחר, מדלג על כמה בתים שביניהם ואחר כך חוזר אחורנית ודופק גם על שמשותיהם.
וצורה זו, ונוֹהַג זה של סדר דפיקותיו מתמיהים הם.
אם הייתם מרהיבים עוז בנפשכם ושואלים אותו למשמעות התנהגותו- היה עונה לכם בסבר פנים יפות, לא לפני שהיה מתעניין בשלומכם ובהרגשתכם והאם אתם אורחים אצל מישהו ואולי צריכים אתם למקום לינה ולארוחה חמה...
סיבה טובה הייתה לו, לשמש ר' נחום, למעשיו, שכן מתוך היכרותו הותיקה עם חבריו משכבר ועם שכניו לעיירה יודע היה מי מהם מתקשה להתעורר משנתו ולמי קלה המלאכה. על כן, היה דופק אצל המתקשים להתעורר- לראשונה ואח"כ אצל שאר בני העיירה למען יספיקו הראשונים להתארגן ולבוא לבית הכנסת בשעת תחילת אמירת הסליחות.
הוא אשר אמרנו- סיבה טובה למעשהו הייתה לו, לרב נחום.
וודאי מתעניינים אתם לדעת את מי היה מעיר ר' נחום האחרון, מי היה הזריז ביותר מכל בני העיירה?
ובכן שאלה זו לא תצטרכו לשטוח בפני השמש החביב- רק פִסְעוּ אחריו באשמורת שלישית זו של לילה וּרְאוּ בעצמיכם...
ביתו של ר' צבי היה תמיד האחרון בסיבובו של ר' נחום.
זריז הוא ר' צבי. עם הדפיקה הראשונה נפקחות לו העיניים וממלמלות שפתיו "מודה אני". ברגע אחד כבר מסיים הוא ליטול את ידיו ותוך דקות מעטות סוגר חרישית את דלת הבית מאחוריו, למען לא יעיר את רעייתו הישנה, פוסע בזריזות אל בית הכנסת.
זריז הוא ר' צבי וכדרך הזריזים מקדים תדיר לסליחות והינו נמנה על עשרה ראשונים המגיעים לבית הכנסת ובהתחשב בעובדה שהשמש דפק אצלו האחרון- זריז שבזריזים הוא.
אותו היום- שלישי של סליחות היה ודפיקות של שמש נקשו על שמשת חלונו של ר' צבי. מיד משנקש עזב ר' נחום את החלון כי ידע שוודאי כמו ימים ימימה ישמע בסמטא הבאה את קול פסיעותיו של ר' צבי נחפזות אחורי גבו.
רק משסיים החזן את הקדיש האחרון של הסליחות הבחין ר' נחום כי ר' צבי כלל לא הגיע הבוקר לבית הכנסת...
***
אשמורת שלישית של לילה.
סמיך. עַבִיך. חשוך.
שקט. דממה.
כמו עצר העולם פעימותיו בשעה זו בה הכל נמים את שנתם.
הכל?
מתוך יריעת החושך נשמעו יפה פסיעותיו הזריזות של השמש- עובר מבית לבית, מחלון לחלון, ונוקש.
רועמות היו נקישותיו על רקע הלילה. דופקות על שמשת החלון ובד בבד דופקות יפה יפה על הלב-
מעירות ומעוררות.
"קומו, יהודים. קומו לעבודת הבורא!
ס- ל- י- ח- ו- ת..!"
כך הדהד קולו של השמש מקצה העיירה ועד קָצָה.
חכם היה השמש ומכיר היטב את בני העיירה. עם רבים מהם עוד למד בחיידר, אצל ר' אלחנן המלמד הוותיק.
אם הייתם הולכים בשעה זו שהיא לא יום ולא לילה אחר ר' נחום השמש האהוב וודאי תמהים הייתם שכן לא היה דופק ר' נחום על הבתים בזה אחר זה, בדרך הישירה והקצרה בה יכסה את בתי כל בני העיירה במהירות בדפיקותיו ובקריאותיו, כי אם היה הולך מבית זה לאחר, מדלג על כמה בתים שביניהם ואחר כך חוזר אחורנית ודופק גם על שמשותיהם.
וצורה זו, ונוֹהַג זה של סדר דפיקותיו מתמיהים הם.
אם הייתם מרהיבים עוז בנפשכם ושואלים אותו למשמעות התנהגותו- היה עונה לכם בסבר פנים יפות, לא לפני שהיה מתעניין בשלומכם ובהרגשתכם והאם אתם אורחים אצל מישהו ואולי צריכים אתם למקום לינה ולארוחה חמה...
סיבה טובה הייתה לו, לשמש ר' נחום, למעשיו, שכן מתוך היכרותו הותיקה עם חבריו משכבר ועם שכניו לעיירה יודע היה מי מהם מתקשה להתעורר משנתו ולמי קלה המלאכה. על כן, היה דופק אצל המתקשים להתעורר- לראשונה ואח"כ אצל שאר בני העיירה למען יספיקו הראשונים להתארגן ולבוא לבית הכנסת בשעת תחילת אמירת הסליחות.
הוא אשר אמרנו- סיבה טובה למעשהו הייתה לו, לרב נחום.
וודאי מתעניינים אתם לדעת את מי היה מעיר ר' נחום האחרון, מי היה הזריז ביותר מכל בני העיירה?
ובכן שאלה זו לא תצטרכו לשטוח בפני השמש החביב- רק פִסְעוּ אחריו באשמורת שלישית זו של לילה וּרְאוּ בעצמיכם...
ביתו של ר' צבי היה תמיד האחרון בסיבובו של ר' נחום.
זריז הוא ר' צבי. עם הדפיקה הראשונה נפקחות לו העיניים וממלמלות שפתיו "מודה אני". ברגע אחד כבר מסיים הוא ליטול את ידיו ותוך דקות מעטות סוגר חרישית את דלת הבית מאחוריו, למען לא יעיר את רעייתו הישנה, פוסע בזריזות אל בית הכנסת.
זריז הוא ר' צבי וכדרך הזריזים מקדים תדיר לסליחות והינו נמנה על עשרה ראשונים המגיעים לבית הכנסת ובהתחשב בעובדה שהשמש דפק אצלו האחרון- זריז שבזריזים הוא.
אותו היום- שלישי של סליחות היה ודפיקות של שמש נקשו על שמשת חלונו של ר' צבי. מיד משנקש עזב ר' נחום את החלון כי ידע שוודאי כמו ימים ימימה ישמע בסמטא הבאה את קול פסיעותיו של ר' צבי נחפזות אחורי גבו.
רק משסיים החזן את הקדיש האחרון של הסליחות הבחין ר' נחום כי ר' צבי כלל לא הגיע הבוקר לבית הכנסת...
***
