סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

[דיונון]

זה ארוך, נכון. לכן ר' בוים התעצבן.

ספוילר: אל תנסו להגיד

אל תנסו להגיד ר' בוים זה ממש מעצבן

מגבילים את הפגישה הראשונה בזמן לא מתוך 'דוסיות' אלא מתוך התחשבות במצב שצד אחד נהנה ומצדו שהפגשה לא תגמר, ואילו הצד השני סובל בדומיה.
אז תוחמים את הזמן מראש.
פגישה שניה זה אחרי שרצו להיפגש שוב, זה כבר משהו אחר ונתון לפרמטרים משתנים.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

מגבילים את הפגישה הראשונה בזמן לא מתוך 'דוסיות' אלא מתוך התחשבות במצב שצד אחד נהנה ומצדו שהפגשה לא תגמר, ואילו הצד השני סובל בדומיה.
אז תוחמים את הזמן מראש.
פגישה שניה זה אחרי שרצו להיפגש שוב, זה כבר משהו אחר ונתון לפרמטרים משתנים.

צודקת,
יכול להיות שהייתי צריכה להכניס פה כניסה אחת של האבא באמצע כדי שיבדוק את המצב.

 

[אליש:)]

שלוימי הזה מפחיד אותי ממש.

זה מתחיל להיות מפחידדד.
מה השלוימי הזה מתכנן?

למה מפחיד?
בן אדם רגוע ושלו שנשמע שמאוד התחבר לדבורה

 

[לוצ'י]

@בואו נעצב את זה ביחד
כתיבה זורמת ומרתקת, נהניתי ממש לקרוא
ומחכה מאד להמשך!

 

[אליש:)]

הוא נשמע בן אדם מניפולטיבי, שמנסה להפנט אותה בכל הידע שלו והשאלות הקסומות. לכן מפחיד : )

@בואו נעצב את זה ביחד
כתיבה זורמת ומרתקת, נהניתי ממש לקרוא
ומחכה מאד להמשך!

זה עוד הסתכלות
הוא נשמע בן אדם מעניין.
לאו דווקא מנפולטטיבי

 

[לוצ'י]

זה עוד הסתכלות
הוא נשמע בן אדם מעניין.
לאו דווקא מנפולטטיבי

דווקא לי הוא היה נשמע מניפולטיבי ממש, מהרגע שהוא קלט אותה במראה, ואח"כ כל השאלות והמבטים המשועשעים..

 

[אליש:)]

דווקא לי הוא היה נשמע מניפולטיבי ממש, מהרגע שהוא קלט אותה במראה, ואח"כ כל השאלות והמבטים המשועשעים..

לצערי ולשמחתי יש לי זיהוי של אנשים כאלה מהר.
לא פגשתי שאני יכולה להגיד שהוא כזה או לא כזה.
יכול להיות שהוא נהנה מהתמימות שלה ולכן החיוכים המשעושעים.
מעניין מאוד לאן זה יתפתח

 

[הודיה בן חיים]

לצערי ולשמחתי יש לי זיהוי של אנשים כאלה מהר.
לא פגשתי שאני יכולה להגיד שהוא כזה או לא כזה.
יכול להיות שהוא נהנה מהתמימות שלה ולכן החיוכים המשעושעים.
מעניין מאוד לאן זה יתפתח

לא יודעת אם הוא ממש מניפולטיבי, אבל זה דיי בלט לי שהוא אומר לה מה שהיא רוצה לשמוע כדי למשוך אותה.

 

[אליש:)]

לא יודעת אם הוא ממש מניפולטיבי, אבל זה דיי בלט לי שהוא אומר לה מה שהיא רוצה לשמוע כדי למשוך אותה.

מה שכן יש פה בן אדם שנהנה מזה שמבחינת דבורה יש לו כריזמ והשפעה עלה..
והוא נהנה מזה.
זה לא תמיד טוב.

 

[נכתב בדם הלב]

דחוף עודדדד
מדהים!!!
מרתק

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה להרגיש שיכורה.

שתי דקות אחרי שאבא שלו טרק לנו את הדלת שלוימי קם, מזג לעצמו כוס מבקבוק המים בטעמים שהיה על שולחן ואמר לי, ''מאוד נהנתי לשוחח איתך, דבורה. זו היתה שיחה מרתקת ומלאת עומק''

הסמקתי, חוץ מהמראה שלי, לא היה בי שום דבר שיזמין מחמאות בחיים שלי. וגם המראה שלי, שמצא חן בעיני חברות מאוד מסוימות בכיתה, היה הגורם העיקרי לחיכוכים ביני לבין הצוות, האחים והאחיות, המשפחה המרוחבת, ומי לא?

אבא ואמא לא, האמת.

רק עכשיו אחרי שראיתי את האבא המפחיד והעצבני של של שלוימי הרגשתי פתאום תחושה דקה של הערכה לאבא ולאמא שלי, העדינים והמתחשבים.

שלוימי הסתכל עלי בריכוז, ואחר כך לגם באיטיות את המשקה המתוק היה נראה שהוא חושב על משהו ומחפש איך לומר לי אותו.

''ההורים שלך נראים אנשים ממש מיוחדים. השקט והשלווה שלהם, זה מעורר הערכה.'' הוא הסתכל על הדלת כשהוא דיבר, כאילו מנסה לומר את זה באופן שלא יגרום לי להגיב.

אחרי כמה רגעים נוספים הוא ננער. ''טוב, אנחנו צריכים לסיים'' הוא אמר וקרץ אלי '' לא רוצים, צריכים''
חייכתי אליו, הרגשתי תחושה קסומה של סוד משותף.
הוא חייך אלי בחזרה ויצא מהחדר. לא שוכח לנשק את המזוזה הכסופה.

קמתי אחריו, והלכתי בשקט לכיוון המטבח, האבות ישבו שם ודיברו בידידות רבה. היה נראה שהאוירה רגועה, שמחתי.
ידעתי שעוד יהיו אתגרים בנושא קבלתו של שלוימי למשפחה.

לפחות שההורים שלו יהנו כאן.

 

[אליש:)]

זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה להרגיש שיכורה.

שתי דקות אחרי שאבא שלו טרק לנו את הדלת שלוימי קם, מזג לעצמו כוס מבקבוק המים בטעמים שהיה על שולחן ואמר לי, ''מאוד נהנתי לשוחח איתך, דבורה. זו היתה שיחה מרתקת ומלאת עומק''

הסמקתי, חוץ מהמראה שלי, לא היה בי שום דבר שיזמין מחמאות בחיים שלי. וגם המראה שלי, שמצא חן בעיני חברות מאוד מסוימות בכיתה, היה הגורם העיקרי לחיכוכים ביני לבין הצוות, האחים והאחיות, המשפחה המרוחבת, ומי לא?

אבא ואמא לא, האמת.

רק עכשיו אחרי שראיתי את האבא המפחיד והעצבני של של שלוימי הרגשתי פתאום תחושה דקה של הערכה לאבא ולאמא שלי, העדינים והמתחשבים.

שלוימי הסתכל עלי בריכוז, ואחר כך לגם באיטיות את המשקה המתוק היה נראה שהוא חושב על משהו ומחפש איך לומר לי אותו.

''ההורים שלך נראים אנשים ממש מיוחדים. השקט, והשלווה שלהם, זה מעורר הערכה.'' הוא הסתכל על הדלת כשהוא דיבר, כאילו מנסה לומר את זה באופן שלא יגרום לי להגיב.

אחרי כמה רגעים נוספים הוא ננער. ''טוב, אנחנו צריכים לסיים'' הוא אמר וקרץ אלי '' לא רוצים, צריכים''
חייכתי אליו, הרגשתי תחושה קסומה של סוד משותף.
הוא חייך אלי בחזרה ויצא מהחדר. לא שוכח לנשק את המזוזה הכסופה.

קמתי אחריו, והלכתי בשקט לכיוון המטבח, האבות ישבו שם ודיברו בידידות רבה. היה נראה שהאוירה רגועה, שמחתי.
ידעתי שעוד יהיו אתגרים בנושא קבלתו של שלוימי למשפחה.

לפחות שההורים שלו יהנו כאן.

היא מוקסמת לגמרי
אפשר לבקש עוד כזה להיום?
זה מדהים וכיף לקורא. מאוד.
מזכיר את הספר ילדים גדולים

 

[הטעם המושלם]

מדהים!

 

[שיבת ציון]

טוב, קודם כל- לא צריך להגיד שהסיפור מיוחד. האווירה והסגנון מועברים בצורה מדויקת ומרתקת.

אספתי כמה שגיאות כתיב ולשון מרחבי הפרקים:

''וחוץ מזה זה ההצעה

וחוץ מזה, זו ההצעה...

''כן לאהלה

כן, לאהלה

על השעה אחד וחצי

אחת וחצי.

איך אני נראת

נראית

אוף מה חשבתי לעצמי שעמדתי שם!

אוף, מה חשבתי לעצמי כשעמדתי שם?!

זה כבר פאשלה שניה מבחינתי

זו כבר...

''שלום דבויירי''

שלום, דבוירי

ורק שראה

כשראה

''אוקי שלוימי,

אוקי, שלוימי,

רק עכשיו אחרי שראיתי

רק עכשיו, לאחר שראיתי...

לגם באיטיות את המשקה המתוק היה נראה

לגם באיטיות את המשקה המתוק, היה נראה...

מקווה שעזרתי.
מחכה מאד להמשך!

 

[הודיה בן חיים]

זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה להרגיש שיכורה.

שתי דקות אחרי שאבא שלו טרק לנו את הדלת שלוימי קם, מזג לעצמו כוס מבקבוק המים בטעמים שהיה על שולחן ואמר לי, ''מאוד נהנתי לשוחח איתך, דבורה. זו היתה שיחה מרתקת ומלאת עומק''

הסמקתי, חוץ מהמראה שלי, לא היה בי שום דבר שיזמין מחמאות בחיים שלי. וגם המראה שלי, שמצא חן בעיני חברות מאוד מסוימות בכיתה, היה הגורם העיקרי לחיכוכים ביני לבין הצוות, האחים והאחיות, המשפחה המרוחבת, ומי לא?

אבא ואמא לא, האמת.

רק עכשיו אחרי שראיתי את האבא המפחיד והעצבני של של שלוימי הרגשתי פתאום תחושה דקה של הערכה לאבא ולאמא שלי, העדינים והמתחשבים.

שלוימי הסתכל עלי בריכוז, ואחר כך לגם באיטיות את המשקה המתוק היה נראה שהוא חושב על משהו ומחפש איך לומר לי אותו.

''ההורים שלך נראים אנשים ממש מיוחדים. השקט והשלווה שלהם, זה מעורר הערכה.'' הוא הסתכל על הדלת כשהוא דיבר, כאילו מנסה לומר את זה באופן שלא יגרום לי להגיב.

אחרי כמה רגעים נוספים הוא ננער. ''טוב, אנחנו צריכים לסיים'' הוא אמר וקרץ אלי '' לא רוצים, צריכים''
חייכתי אליו, הרגשתי תחושה קסומה של סוד משותף.
הוא חייך אלי בחזרה ויצא מהחדר. לא שוכח לנשק את המזוזה הכסופה.

קמתי אחריו, והלכתי בשקט לכיוון המטבח, האבות ישבו שם ודיברו בידידות רבה. היה נראה שהאוירה רגועה, שמחתי.
ידעתי שעוד יהיו אתגרים בנושא קבלתו של שלוימי למשפחה.

לפחות שההורים שלו יהנו כאן.

מצד אחד שלוימי הזה מפחיד אותי עם ההשפעה שלו על דבורה שנראה שמוכנה להתארס איתו ברגע זה, בלי לדעת שהיא עלולה אחרי החתונה לגלות מישהו אחר לגמרי, ולא בהכרח נעים ונחמד.
מצד שני, אני לא בטוחה שזה גרוע בשבילה מישהו שיוביל אותה.

 

[Sara led]

מצד שני, אני לא בטוחה שזה גרוע בשבילה מישהו שיוביל אותה.

כל השאלה היא לאן הוא יוביל אותה.

 

[מ. ש]

אז מה, גם אני.

די, אני אוהבת אותה נורא!

 

[מ. ש]

ממש ממש אוהבת את הדמות!
את כותבת ממש טוב ומושך!
מחכה להמשך.
זה הזוי איך שמפרטים תחושות של אנשים.
וואי ין על החסידים שלנו! אבל לא מכירה מקרוב אנשים שסוגרים אחרי פגישה ראשונה, נורמלי זה שתים.

 

[אוראל סולטן]

סיפור יפיפה, אהבתי במיוחד את השפה הפשוטה והקלילה שבה הוא נכתב, מחכה להמשך...

 

[ליאורהA]

סיפור טוב! התחלתי לקרוא ושמחתי בכל סיום לראות שיש עוד פרק.
מקווה שתמשיכי... עדיף להגדיר כבר עכשיו נקודת סוף שתחתרי אליה כדי לא להשאיר אותנו במתח יותר מדי זמן.

פתחת כמה נושאים מעניינים כבר בתחילת הסיפור, מעניין לאן תיקחי אותם. ומעניין גם איך כל אחד קורא את הדמויות אחרת ומבין את מה שעומד מאחוריהן.

אגב, לזוג בספר "ראויה" לא קוראים גם דבורה ושלוימי?