ביקורת עיתוני חג סוכות תשע"ז - יתעדכן בעז"ה

[משויטט]

הררי העיתונים נועדו לכלות ולבער את עודפי הזמן בחג שכנראה ארוך מידי לצערנו, אין צורך לדון בזה עוד שבועיים, קראנו, נהנינו, קיטרנו, עטפנו גפילטע פיש. זהו.

אכן. אם כי, הררי העיתונים נועדו לכלות לא רק את עודפי הזמן אלא גם את הזמן שאין לנו.
אני לא מתלונן על הכתבות והמוספים או על איכותם, כי גם אני מתפרנס קצת מן הגל הזה, מה לעשות. אבל בשלב כלשהו באמצע החג, כאשר גיליתי שבזבזתי הרבה יותר מדי זמן על קריאת עיתונים, שמלאו בשלל גדלים וצבעים כל חלל פנוי בסוכתי הצנועה, התחלתי פתאום להתגעגע לפעם, כאשר לעיתון הרגיל היה מתווסף לכבוד החג מוסף סיפורים נחמד וגמרנו.
קלטתי לפתע, שהעיתון, הפך בזמן מן הזמנים - מאמצעי להפקת הנאה במרווחי הזמן שבין ביקורי החג לשמחות בית השואבה, או ברגעי הדמדומים שבין הכניסה למיטה לשינה המבורכת, למשהו שמתיימר להשתלט לנו על כל החג.
דואגים כנראה במערכות העיתונים שלא נשכח מהם לרגע חלילה, שלא יישאר אף דקה שבה נחוש את החג עצמו. ובעצם על מי יש לי לבוא בטענות אם אני בעצמי רכשתי אותם במו כספי?
ואז נזכרתי במשל הידוע על הנוכל שקנה מסמר בתוך ביתו של אדם, ובסוף קיבל דרכו את כל הבית.

 

[העתק שמש]

הררי העיתונים נועדו לכלות ולבער את עודפי הזמן בחג שכנראה ארוך מידי לצערנו, אין צורך לדון בזה עוד שבועיים, קראנו, נהנינו, קיטרנו, עטפנו גפילטע פיש. זהו.

התגובה הכי נכונה

 

[גיטל פסיקוב]

בקושי שאני מגיע לשבועונים
עיתון "משפחה"
המגזין :
מאוד לא נוח לקריאה שום דבר לא היה וואו הכל נדוש כתבות על חצר זו או אחרת בקיצור לא היה כלל וכלל חידוש עזבתי אותה באמצע.
מוסף שחור לבן:
חלקה הראשון היה דרמות מטלטלות את הציבור החרדי סקרים שוודאי וודאי... ישפיעו בבחירות הקרובות... חבל שברייטקופף התרגש עם הממצא הייחודי שמחזיק ביד... חלקה השני של שחור לבן היה פרסום ויח"צ מולבש באופן ספונטאני ע"י כתבים מן השורה, קצת נסחפנו.
מוסף סיפורים מקבל ציון 100

"בקהילה" יעקב ריבלין כמו תמיד מתלבש על נושא ופרק אותה היה מאוד יפה

השאר הרעיונות נחמדים אך משהו חסר בהוצאה לפועל אך בסה"כ יותר נהנתי בבקהילה

 

[אסתי-בראון]

במוסף הסיפורים של מרוה לצמא, סיפור יפה של חסיה ברטלר.

 

[נוי]

כל הנכתב למטה הוא לפי טעמי האישי והבנתי האישית, וממה שהספקתי לקרוא (לא הרבה)

זמן
העיתון הראשון שקראתי כדי שילדי תאבי הידע יוכלו לקרוא לאחר הצנזורה ההכרחית.
לדעתי את העיתון הזה אין לתת בידי צעירים לפני הכנה מקיפה מבחינה השקפתית/רוחנית/היסטורית.

למה?
מה שמחתי שאחרי שהם זכו ללמוד שיטות הונאה ופשע בגליונות קודמים, בגליון הזה קבלו גם רעיונות מעולים להלחם בחמת זעם בממסד (לזכות הכותב יש להאמר שהיה נאום "מזוזה" לפני הכתבה ההיא) וכקינוח דרכים נפלאות לבריחה מהכלא.
כך שקורא החושק בחיי פשע מסודר. עד הסוף.

הכתבה על הקרב באל עלמיין הייתה מצויינת ושמחתי מאוד שיש אופציה לנערי ישראל לקרוא פרק חשוב זה בהיסטוריה.

לפני הכתבה על הבריחות מהמבצר הגרמני נשאתי נאום היסטורי דחוף לילדי על ההבדל בין תנאי הכליאה של היהודים במחנות לאותם שבויים, ועל ההבדלים בענישה על בריחה, למען לא יתמהו למה אבות אבותיהם נתנו גוום למכים באושוויץ, ולא ברחו כמו אותם ברחנים מהוללים.

לפני הכתבה על מייק הררי (מוסד) הם היו צריכים לקבל את המבט היהודי על כל אותם צעירים מקימי ההגנה ושות' כמו אותו מייק ויגאל אלון שנכתב עליהם בהערצה המתאימה לעיתון ישראלי כללי לפני 40 שנה לפחות, כשהציונות הייתה עוד בכושר.

בקיצור, מבחינתנו היה אפשר לוותר על זה.
אבל הידיעה שהעיתון בכל מקרה יזדמן לידיהם, לפחות ניסינו למזער נזקים.
מקווה שעיתון זמן יחזור לימיו הטובים. כי לפני השנה האחרונה נהנינו ממנו מאוד.
יש מקום חשוב לעיתון שכזה לטובת נערי החמד המעוניינים לקרוא ידע כללי באופן הולם בני תורה.

המודיע
ממליצה בחום על סדרת הכתבות של א. פאר העוסקת בפורטוגל. (גם הקודמות) הרבה מידע חשוב ופחות מוכר.
הכתבות הגאוגרפיות מרתקות אחת לאחת למרות שאני לא מורה לג"ג...
את השאר לא הספקתי

יתד
אוצרות אבודים- מרתק.
שוב, פיסות היסטוריות וגאורפיות. (בדיוק לטעמי, לא מורה)
לגבי ה"אוצר מתחת לגשר", לא הרגשתי שקבלתי הוכחה מוחצת מה האמת ההיסטורית בנידון.

מעבר לנ"ל טרם הספקתי לקרוא, ב"ה חג מלא אושפיזין.
כעת הערמה ממתינה לשבתות החורף הארוכות.

 

[EPaP]

אני העדפתי לא לקנות השנה עיתונים בכלל. קניתי שנה שעברה ודי התאכזבתי מכולם.
קנינו את "א אידשע קאפ" ו"הנורמלי האחרון" קיבלנו בדואר את "זמן" ובשאר החג פשוט נהננו.

מה שהצלחתי להניח עליו יד: "אוצרות אבודים" בשביל קריאה מרפרפת בבית של קרובת משפחה הי ממש לענין, מרתק, לא מוכר וקליל. עיצוב נחמד.
קטיפה: אכזבה, חוץ מהכתבה על הנערות שוליים
נוספים: לא ממש מענינים, מרפרוף מהיר.


_________________________
זמן באמת נסחפים לכיוון לא כל כך מוצלח
גם בגלל שרוב הכותבים הקבועים הם גברים, וגם בגלל שהם מתחילים להתעלם ממה שהציבור כתב להם בהתחלה:
היו כתבות על חיות ועולם הטבע- כתבות יפות ומעשירות
היו כתבות היסטוריות עם פרטי מידע מרתקים ולא מוכרים
כתבה בסגנון של שיטת השלבים של קייל מקדולנד: כך תשיג בית (זה שהתחיל בסיכה משרדית אדומה.)
פרוייקט של סוכות מרחבי העולם (בהתחלה...)

לאחרונה- המגזין כאילו מיועד לאנשי משטרה או לחבורות בלשים, וחבל.
והסוללה חלשה- כשמחליפים שם כותבים וכל אחד מנסה להיות מצחיק יותר מקודמו- זה לא עובד.

בכ"א, לענ"ד.

 

[sarit s]

מוסף סיפורים של מרווה לצמא מקסים, סיפורים יפים אחד אחד!

 

[שירי12]

עלעלתי בקטיפה, והוא היה שווה עלעול בלבד.
החיים של הכותבות לא מענינים אותי, וגם לא כל מיני נשים מוכרות ועלומות שאי פעם היו חברות ומעלות זכרונות מאולצים למחצה. המודעות הפיקטיביות היו מוזרות מלכתחילה, והכתבה הגיע למסקנות עקומות לגמרי לגבי כל מתקשרת שנפלה בפח והתקשרה.
הגיע הזמן שימצאו קונספט חדש.
אה, וגם שיתנו את המדורים הקבועים. זה מה שהכי מענין בעיתון, ואם בין כה העיתון מגיע למנויים בלבד, מה הענין לקטוע את הרצף?

 

[mc]

--- המשך ---

המודיע - מסעות בנכר
קונספט: כתבים של העיתון שיצאו לשיטוטים בעולם, וכתבו על חוויותיהם.

שתי מילים על הקונספט: עדיין אין לי דעה. מצד אחד, יש כתבות-מסע משעממות (אין הכוונה דווקא למוסף המדובר, אלא כל כתבות המסע). כאלו שהקורא מדלג מקטע לקטע ולא ברור לו למה אם הכתב החליט שמתחשק לו לתייר בזדונסקה-וולה, כולנו אמורים לסבול את התיאורים על העיירה הפולנית המנומנמת.
מצד שני, יש כתבות מהסוג הזה שמוסיפות הרבה ידע עולם.

יתרונות: היו כתבות יפות. במיוחד בלטה הכתבה של מנחם גשייד שליווה את הרב פירר לבוסטון ולהרווארד. הרבה ידע, הרבה מידע כללי מעניין וחדש.

חסרונות: 1. יותר מדי יח"צ. 2. אי הזכרת המילה 'סרטן' בכתבה שכל כולה דנה בגידולים ממאירים, יצרה משפטים מעוותים ומפותלים, שקצת הורידו את הרמה האינטלגנטית של הכתבה. דווקא היום, כשאפשרויות הריפוי והארכת החיים הולכות וגדלות, אולי הגיע הזמן לשיקול מחודש בעניין.

מוסף אקטואליה של המודיע

כתבות חביבות וניכרה השתדלות בעריכה, אבל היח"צ כבר התחיל לעבור את גבול הטעם הטוב. בכל עמוד קראנו על קופת חולים אחרת שמבינה את צרכי המגזר, או על נייר טואלט שומר שבת.

מגוחכת בעיניי ההערה שלך על מסעות בנכר. זה הכל עניין של טעם אישי.
אני למשל הכי מחבבת את הכתבות על העולם הגדול. בעיניי הכתבה על גיברלטר הייתה מרתקת, כנ"ל פורטוגל.

 

[דיוק רב]

להלן עניות דעתי הבלתי קובעת לגבי עיתוני החג. סדר הקריאה היה די אקראי, על פי זמינות בסל העיתונים הקרוב. בהמשך האשכול, במידה ויאריך ימים, יבואו המשכים.

יתד נאמן - מוסף סיפורים
קונספט: 'סוף סוף', לכל סיפור יש שני סופים אפשריים.
אכן, אבל הקורא צריך לבחור את הסוף ה"נבחר", והפותר נכונה יגריל... ואנוכי לא הבנתי, מה זה "פותר נכונה"? מה זה תשבץ? חידה? מה אני צריך לקלוע לדמיון של הכותב? הוא הרי דמיין את שני ה"סופים"?

יתד נאמן - מוספי נושא ('אוצרות אבודים') ואקטואליה
מי יודע מה קרה ל"מוסף התורני" של היתד?
למה לציבור קוראי העיתונות לא מגיע להם שום דבר תורה לפני השינה?

 

[דיוק רב]

סופר "משה גוטמן"
פגשתיו בשני עיתונים, ב'המבשר', וב'יתד'.
הפעם המחמאה היא ל'יתד', אין מה לומר,שם הוא כתב כמו שצריך.

 

[Ruty Kepler]

מגוחכת בעיניי ההערה שלך על מסעות בנכר. זה הכל עניין של טעם אישי.
אני למשל הכי מחבבת את הכתבות על העולם הגדול. בעיניי הכתבה על גיברלטר הייתה מרתקת, כנ"ל פורטוגל.

אז למה ההערה מגוחכת? הרי זה בדיוק מה שכתבתי - שיש כתבות מסע מעניינות, ויש שלא.

 

[כוכב103]

לפני ואחרי הכל- הגהות!!!
אני קוראת חומרים לא מוגהים
עם שגיאות כתיב והקלדה
של כותבים טובים ומוכשרים
במחיר לא כ"כ זול
חבל!

 

[במבה נוגט]

אכן, אבל הקורא צריך לבחור את הסוף ה"נבחר", והפותר נכונה יגריל... ואנוכי לא הבנתי, מה זה "פותר נכונה"? מה זה תשבץ? חידה? מה אני צריך לקלוע לדמיון של הכותב? הוא הרי דמיין את שני ה"סופים"?

גם אני לא הבנתי, אשמח להסבר.

 

[yochi000]

אני הספקתי רק את משפחה.
במגזין - שלל כתבות החצר כבר מעייפות, משעממות. אממ׳ה אני מבינה אותם, הם צריכים לסחוף כל פעם גל אחר של חצר גדולה.
בתוך המשפחה - חביב כרגיל.
מה שהכי תסכל אותי, זה מוסף הסיפורים. במקום מוסף איכותי עם סיפורים ממיטב הסופרים, הביאו מותחן קצר, עם עלילה צפויה, מה שהביא את הסופרים לבינוניות מעצבנת.
לא לזה אני מחכה בחג.

 

[תמר21]

וואי.
יש לי הרבה מה לכתוב על כל זה... (איזו הקדמה...)
טוב.
אז אלו שכן התגלגלו לידי בזמן האחרון (לא במקרה, כי זה אותיות רק מה' וכו', וגם כי פשוט לאלו יש מנוי במשפחתנו) הם מרוה לצמא ומשפחה.
טוב.
מרוה לצמא - בד"כ וגם הפעם, ב"ה, העיצוב והעריכה הלשונית נעימים וממש נותנים חשק לקרוא ולא להיתקע ולגלגל כל שגיאה על הלשון, בין בהומור בין בזעזוע / תדהמה וכו'.
זה כבר רווח ראשוני.
מוסף סיפורים - חביב. (מה קרה להם?) יש אולי מספר סיפורים יוצאי דופן, אך חלק לא מזערי היו מעצבנים.
חבל! וזה ממש לא ככה בד"כ.
מוסף לנוער - יפה ומושקע (אבל מעט דליל..)
והעיקרי - נעים כרגיל, איכותי, עמוס בתוכן רלוונטי וכתבות מענינות ומחכימות, והתענוג הגדול שזה מנופה ברובו, כך שגם אפשר להכניס לסוכה ולא להתיבש בבית עם חומר שברובו דורש דילוגים בגלל נושאים לא מועדפים או כתיבה לא הולמת.

משפחה - טוב, האמת שאני לא הכי בסגנון של העיתון הזה, הפתיחות לפעמים מכוערת בעיני.
אבל אין עוד מה לקרוא...
ישנם חלקים שגם כך אפשר לקרוא בלי חשש (עיתון ילדים, מוסף חמשת החושים, בתוך - ברובו המכריע נותן דעתו ללכת בחוכמה בין האפשרויות לבין מה שעדיף להשאיר בחוץ...)
הי'ה נחמד ומושק
מגזין - מה זה? הלם! איזה כובד! ו1/2 הולך לפרסומות...
הי'ה הרבה מה לדלג... אך היו כאלו מרתקים ויפים, או לפחות מענינים. לא יכולה לפרט עכשיו, בל"נ לכשיסתדר
המטרה קובה - (מוסף הסיפורים) האמת שמלכתחילה הוא אפילו לא זכה למבט נוסף בעיני... וזה נדיר! אבל הוא הי'ה נראה כל כך לא בסגנון בהתחלה... ומה הקשר?
רק לקראת הסוף כשהדלדל הזרם, החלטתי להעיף מבט על האותיות מבפנים.
די הופתעתי בחלקם לטובה - היו שלקחו זאת לכיוונים חיובים ונתנו צבע וטון מאד מגוונים ולא בוססו בבוץ... והיו שדי התלכלכו בו עד הברכים, וחבל. (זכורים לטובה במיוחד במידת ההפתעה שנתנו לעלילה - היו מ. גוטמן, ש. ברקוביץ, ר. קפלר - את מקורית! והכנסת את המשפט החזק לקומזיץ כשיר נוסטלגי, אהבתי,
ואורית הראל - מדהימה, כתיבה חזקה.
הסיום הי'ה יפה אבל מעט אלים, לעניות דעתי ונפשי הרגישה... אם כי משפטי הסיום היו מתוקים)
שלא ישמע כאילו האחרים לא מספיק ח"ו, פשוט הם בחרו נושאים שהיו לא אהובים עלי בלשון המעטה, אבל באמת שלכל פרק ופרק היו דברים יפים במיוחד שלקחתי כצידה.
פעם הבאה, עדיף לבחור בנושא קצת אחר מאשר רציחות ואקדחים...
אני לא נגד מתח, אני נגד השחתת הנפש כסיבה ליצירת מתח.
זה הכל
בבתוך היתה כתבה מאד יפה, שעדין זכורה לי - על המסע לאפריקה (לא חלק מהחלומות שלי ב"ה) אבל מרתקת!

 

[קבוצת זוכים רמה ה']

מוסף שחור לבן:
חלקה הראשון היה דרמות מטלטלות את הציבור החרדי סקרים שוודאי וודאי... ישפיעו בבחירות הקרובות... חבל שברייטקופף התרגש עם הממצא הייחודי שמחזיק ביד... חלקה השני של שחור לבן היה פרסום ויח"צ מולבש באופן ספונטאני ע"י כתבים מן השורה, קצת נסחפנו.

אני ממש לא מצליח להבין מה הקשר בין קביעת נתונים לסקר, סקר מתאים לשאלה מסוג האם תבחרו בקלינטון או בטראמפ, אבל ממש לא לשאלה האם אתה כהה עור או בהיר וכדומה.
אם הנתונים היו מעניינים מישהו באמת הוא היה יכול לבדוק זאת בקלות ע"י בדיקת מאגרי שמות של קהילות או ע"פ הנתונים שנאגרים בלמ"ס וגם אצל המפלגות החרדיות.
איך ניתן לקבוע מספרים ע"י סקירת 326 או 412 אנשים אקראיים? ועוד לחרחר עבור זה ריב ומדון?

 

[תמר21]

וואי.
יש לי הרבה מה לכתוב על כל זה... (איזו הקדמה...)
טוב.
אז אלו שכן התגלגלו לידי בזמן האחרון (לא במקרה, כי זה אותיות רק מה' וכו', וגם כי פשוט לאלו יש מנוי במשפחתנו) הם מרוה לצמא ומשפחה.
טוב.
מרוה לצמא - בד"כ וגם הפעם, ב"ה, העיצוב והעריכה הלשונית נעימים וממש נותנים חשק לקרוא ולא להיתקע ולגלגל כל שגיאה על הלשון, בין בהומור בין בזעזוע / תדהמה וכו'.
זה כבר רווח ראשוני.
מוסף סיפורים - חביב. (מה קרה להם?) יש אולי מספר סיפורים יוצאי דופן, אך חלק לא מזערי היו מעצבנים.
חבל! וזה ממש לא ככה בד"כ.
מוסף לנוער - יפה ומושקע (אבל מעט דליל..)
והעיקרי - נעים כרגיל, איכותי, עמוס בתוכן רלוונטי וכתבות מענינות ומחכימות, והתענוג הגדול שזה מנופה ברובו, כך שגם אפשר להכניס לסוכה ולא להתיבש בבית עם חומר שברובו דורש דילוגים בגלל נושאים לא מועדפים או כתיבה לא הולמת.

משפחה - טוב, האמת שאני לא הכי בסגנון של העיתון הזה, הפתיחות לפעמים מכוערת בעיני.
אבל אין עוד מה לקרוא...
ישנם חלקים שגם כך אפשר לקרוא בלי חשש (עיתון ילדים, מוסף חמשת החושים, בתוך - ברובו המכריע נותן דעתו ללכת בחוכמה בין האפשרויות לבין מה שעדיף להשאיר בחוץ...)
הי'ה נחמד ומושק
מגזין - מה זה? הלם! איזה כובד! ו1/2 הולך לפרסומות...
הי'ה הרבה מה לדלג... אך היו כאלו מרתקים ויפים, או לפחות מענינים. לא יכולה לפרט עכשיו, בל"נ לכשיסתדר
המטרה קובה - (מוסף הסיפורים) האמת שמלכתחילה הוא אפילו לא זכה למבט נוסף בעיני... וזה נדיר! אבל הוא הי'ה נראה כל כך לא בסגנון בהתחלה... ומה הקשר?
רק לקראת הסוף כשהדלדל הזרם, החלטתי להעיף מבט על האותיות מבפנים.
די הופתעתי בחלקם לטובה - היו שלקחו זאת לכיוונים חיובים ונתנו צבע וטון מאד מגוונים ולא בוססו בבוץ... והיו שדי התלכלכו בו עד הברכים, וחבל. (זכורים לטובה במיוחד במידת ההפתעה שנתנו לעלילה - היו מ. גוטמן, ש. ברקוביץ, ר. קפלר - את מקורית! והכנסת את המשפט החזק לקומזיץ כשיר נוסטלגי, אהבתי,
ואורית הראל - מדהימה, כתיבה חזקה.
הסיום הי'ה יפה אבל מעט אלים, לעניות דעתי ונפשי הרגישה... אם כי משפטי הסיום היו מתוקים)
שלא ישמע כאילו האחרים לא מספיק ח"ו, פשוט הם בחרו נושאים שהיו לא אהובים עלי בלשון המעטה, אבל באמת שלכל פרק ופרק היו דברים יפים במיוחד שלקחתי כצידה.
פעם הבאה, עדיף לבחור בנושא קצת אחר מאשר רציחות ואקדחים...
אני לא נגד מתח, אני נגד השחתת הנפש כסיבה ליצירת מתח.
זה הכל
בבתוך היתה כתבה מאד יפה, שעדין זכורה לי - על המסע לאפריקה (לא חלק מהחלומות שלי ב"ה) אבל מרתקת!

 

[יהודאי]

עכשיו פתחתי את האשכול. מה אומר לכם, התעייפתי מלקרוא את התגובות... נראה לי יותר מרענן לקרוא את העיתונים עצמם, כי חלק מהעיתונים אנחנו קוראים אחרי החג, יש לנו הסכם עודפים עם האחים/גיסים/חברים/ועוד על עיתוני משפחה בקהילה יתד (תסלחו שלא הזכרתי את כולם...).

אז מה כן קראנו?

משפחה - ובכן, המגזין עב כרס בעל משקל חריג בהחלט... עו"ד ויינרוט היה מעניין מאוד. לדעתי זה היה הדובדבן של העיתון. הכתבה על האדמו"ר מויז'ניץ היתה לא משהו, הייתה תחושה של חוסר זרימה. שאר הכתבות היו 'בסדר' פחות או יותר. אולי אפשר לומר עניין של טעם.

'המטרה קובה' - ציון בינוני. בינוני בלי פלוס ובלי מינוס. ממש על האמצע.
'בתוך המשפחה' - כתבות בינוניות חסרות חידוש ומעוף... וקצת חבל כי בעיתון הזה ראינו דברים יותר טובים.

המודיע - המוסף האקטואלי (סליחה... התוספת..) היה נחמד. הכתבות של ישראל קצובר היו מעניינות בהחלט.
'הבית שלנו' - סיפורים נחמדים אופייניים מאוד ל'הבית שלנו'...
'סיפורים' - כנ"ל סיפורים אופייניים ל'המודיע' חלקם דביקים חלקם פחות. מוישה גוטמן - הסיפור שלו העלה טעם טיפה חמצמץ של סיפור מוכר שיצא כספר מאת אחת הסופרות המובילות לפני כעשור.

עד כאן בינתיים...

 

[מלפפון]

אני קוראת כאן התרשמויות ובהלם לגלות שלא כולם נהנים מאותן כתבות כמוני.
אחת אהבה כתבה שלא הבנתי בכלל למה נכתבה ומי בכלל קורא אותה.
שניה התלהבה ממוסף סיפורים שהנחתי מידי במילה הראשונה.
אחת הביעה שאט נפש ממוסף שליקקתי את האצבעות בכל הזמן שקראתי אותו מתחילתו ועד סופו...
הכתבה על האדמור שלי היתה מרתקת.
איך יתכן שהשניה לא התעניינה בו?
ועל ראש הישיבה- איך נהנתם מהמוסף הזה? צריך להוקיע אותו בכל פה. ממש חילול הקודש לכתוב כך עליו..
מה, כל אחד נהנה ממשהו אחר??

אם כן, מה הקטע של ביקורת העיתונים?

(חוץ מתלונות נכונות על עומס יחצ).