שימכרו את הדירה, ו ?חייהם קודמים?
אם האבא לא מסוגל לשלם את המשכנתא וגם הם לא יכולים.
אז שימכרו את הדירה.
למה דירה קנויה לילד קודמת לחיים של האבא?
נכון, אבל כשאדם מוכר את השכל שלו לרגש, ומסכן את כל יציבותו הכלכלית [שממילא בוקשי סוחבת] וקרוב לודאי שיתערער גם מצבו המשפחתי הזוגי והתורני.אפשר לקרוא לויכוח הזה, ויכוח שבין השכל לרגש.
מבחינת השכל דהיינו העובדות היבשות, אם פלוני היה נותן לי מתנה ואח"כ נודע לי שהוא מתקשה לשלם אותה, עלי להחזיר לו את המתנה? לשלם לו עליה? לא ולא, עלי להודות לו בחום להעריך אותו ולהכיר לו טובה, אך אין לי שום חיוב להתחבט עם השאלה מנין הוא שילם אותה, החלטה שלו ושיתמודד... כנ"ל לגבי הורים וילדים.
מבחינת הרגש, המצפון והתחושה, האם הגיוני או כן הגיוני שהאבא יקרע את עצמו בעוד הילד כן יושב בנחת או לא יושב בנחת, טרוד בשלום ביתו/פרנסתו/מצפונו. יש צדדים לכאן ולכאן וזה תלוי בעיקר בכל מקרה לגופו. ואני מדבר על אנשים עם מצפון ומידות ובעלי הכרת הטוב, לא על אכזרים אנוכיים ואגואיסטים שבטוחים שהכול מגיע להם.
כי כן, זה מאוד חשוב ונאצל ומתבקש ונדרש לסייע להורים אשר גידלו וחינכו וטיפחו והביאו אותנו לעולם, הכול טוב ויפה וראוי, אך יש להבדיל בין זכות לחובה, בין מצב של אין ברירה למצב של ראש בקיר, וכעת ניתן לקרוא שוב את ההודעה מראשיתה וחוזר חלילה...
יפה מאוד.אפשר לקרוא לויכוח הזה, ויכוח שבין השכל לרגש.
מבחינת השכל דהיינו העובדות היבשות, אם פלוני היה נותן לי מתנה ואח"כ נודע לי שהוא מתקשה לשלם אותה, עלי להחזיר לו את המתנה? לשלם לו עליה? לא ולא, עלי להודות לו בחום להעריך אותו ולהכיר לו טובה, אך אין לי שום חיוב להתחבט עם השאלה מנין הוא שילם אותה, החלטה שלו ושיתמודד... כנ"ל לגבי הורים וילדים.
מבחינת הרגש, המצפון והתחושה, האם הגיוני או כן הגיוני שהאבא יקרע את עצמו בעוד הילד כן יושב בנחת או לא יושב בנחת, טרוד בשלום ביתו/פרנסתו/מצפונו. יש צדדים לכאן ולכאן וזה תלוי בעיקר בכל מקרה לגופו. ואני מדבר על אנשים עם מצפון ומידות ובעלי הכרת הטוב, לא על אכזרים אנוכיים ואגואיסטים שבטוחים שהכול מגיע להם.
כי כן, זה מאוד חשוב ונאצל ומתבקש ונדרש לסייע להורים אשר גידלו וחינכו וטיפחו והביאו אותנו לעולם, הכול טוב ויפה וראוי, אך יש להבדיל בין זכות לחובה, בין מצב של אין ברירה למצב של ראש בקיר, וכעת ניתן לקרוא שוב את ההודעה מראשיתה וחוזר חלילה...
נכון.נכון, אבל כשאדם מוכר את השכל שלו לרגש, ומסכן את כל יציבותו הכלכלית [שממילא בוקשי סוחבת] וקרוב לודאי שיתערער גם מצבו המשפחתי הזוגי והתורני.
בלי 'דעת תורה' שמורה לזוג ספציפי את מה שעליהם לעשות - לא שייך כאן סחיטה רגשית, אלא רק שכל ישר.
מסכים בכל מילה, שווער או אבא שמחתנים ילדים, ו/או שנשארו עדיין עם חובות, חובה מדיני קדימה בצדקה להעביר אליהם את המעשרות.נכון.
אבל לשים את זה לפני כל צדקה אחרת!!
ותכל'ס אנשים נותנים, פוק חזי....
נותנים לכל מיני סיפורים מרגשים וכו' וכו' ופתאום את השווער שסה"כ רצה לגמול אתך טובה משאירים להתמודד...
אפשר לשחק הרבה עם הרגש, זה עדיין לא משנה את הנתונים ואת החיובים של ההורים או של הילדים.יפה מאוד.
רק כדאי להוסיף לשיקולים סיטואציות של תוצאות בלתי הפיכות ל"ע. (לא בטוח שאז ההשלכות על השלו"ב לא גרועות יותר) ואז נשארים עם החובות בלי האופ' להתלבט... שלא נדע, אבל זה קורה.
מקום לדיון נפרד.מסכים בכל מילה, שווער או אבא שמחתנים ילדים, ו/או שנשארו עגיין עם חובות, חובה מדיני קדימה בצדקה להעביר אליהם את המעשרות.
[יש זוגות שלא נותנים מעשרות כי הם לא גומרים את החודש, ומי שנותן לכל מיני מקומות אחרים כי סוחטים אותו רגשית, ואילו לקרובי משפחתו לא - הוא עובר על דין בשו"ע, מעבר להכרת הטוב וכו' כפי שהזכירו]
זו היתה כוונתי. זה היה נראה לי ברור מאליו ולכן לא הדגשתי. ברור שבד"כ כשיש לנו ויכוח בין שכל לרגש, יש להשליט את השכל על הרגש.נכון, אבל כשאדם מוכר את השכל שלו לרגש, ומסכן את כל יציבותו הכלכלית [שממילא בוקשי סוחבת] וקרוב לודאי שיתערער גם מצבו המשפחתי הזוגי והתורני.
בלי 'דעת תורה' שמורה לזוג ספציפי את מה שעליהם לעשות - לא שייך כאן סחיטה רגשית, אלא רק שכל ישר.
בטיעון הנ"ל יש פן רגשי.אפשר לשחק הרבה עם הרגש, זה עדיין לא משנה את הנתונים ואת החיובים של ההורים או של הילדים.
ה' ישמרנו. איומים הם כלי רגשי. נא לא לערבב את המעורבב בלאו הכי.בטיעון הנ"ל יש פן רגשי.
אבל הוא בהחלט קיים בהרבה מקרים כשיקול ענייני שכלי קר. זה המצב.
בשורה התחתונה יוצאים שם עם הלוואה שביחד עם התרומה ( - המענק) זה פחות מריבית ממוצעת על הלוואה כזאת בבנק, סכום גדול, ובתשלומים, יחסית נוחים.לגופו של ענין, איני מעוניין לקלקל לאף אחד, אך דעתי תמיד היתה שלהפריש כל חודש כסף בכדי לקבל בעתיד הלוואה, איזו הלוואה שרק תהיה, זה מהלך לא נכון מבחינה כלכלית. כי הלוואה, למי שלא יודע, עם כל הצער שבדבר, צריך להחזיר. הלוואה היא לא מתנה, ואם תחשבו את זה באקסל תגלו שלמרבה הפלא והתדהמה, שבשורה התחתונה, אף פעם! לא השתנה משהו במאזן הכלכלי עקב נטילת ההלוואה, אולי ההוצאות רק גדלו, לא מעבר לכך. (אא"כ מדובר בסוג אנשים שעליהם אין אנו מדברים בכלל, שמסיבות שונות ובאמצעים הידועים רק להם, הם מצליחים לגרום להלוואות להיהפך למענקים או משהו כזה).
עקב כל הנ"ל, אף פעם לא אחזתי מתכניות שכאלו, שבסופו של דבר אתה מוציא יותר ממה שאתה מכניס [וכאמור, קבלת הלוואה, אינה נחשבת אצלי להכנסה...], באו הרבה מההודעות באשכול זה ורק חיזקו את דעתי שמכבר.
למען ההגינות וגם בשביל לא לקלקל לבעלי המיזם הנפלא [איני יודע אם לקרוא לזה בכלל מקלקל, כי הרי כל כוונתם לשם שמים (לא, לא בציניות!!) כדי לסייע להורים שמחתנים, אז אולי אני רק מתקן] אודה על האמת שהיו פה הודעות שמצדדות בעד התכנית של הגמ"ח, והעידו שזה מאוד הועיל להם, מצוין. אבל עדיין, חשוב לזכור שהלוואה תמיד צריך להחזיר, על כן דעתי אמורה בעניין, וכפי שציינתי קיבלתי כאן חיזוק רב לדברי.
מאחל לכולם שלעולם לא ידעו ממצבים קשים.....ה' ישמרנו. איומים הם כלי רגשי. נא לא לערבב את המעורבב בלאו הכי.
אמן. רק שמחות מתוך שפע, הרחבת הדעת והכיס, ואל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם.מאחל לכולם שלעולם לא ידעו ממצבים קשים.....
אם השווער שלי לא היה יכול לעמוד בהתחייבויות שלו, שניה לפני שהייתי עושה לו פרצוף חמוץ הייתי מוכר את הדירה שקנה לי.נדיר שזוג יצליח להתגבר על כזה דבר.
וגם אם הם יצליחו אז זה בגלל ששניהם חברו בדעה אחת מול האבא.
אם חמיך היה עוקץ אותך ב200,000 ש"ח, ככה בפרצוף, הלוואי ותאמר לו שלום ברחוב.
הורים לא חייבים כלום לילדים, אך אם התחייבת משהו לילד שלך והוא בנה על זה, זה עוול בל יכופר [וכמובן גזל מדוארייתא].
וכל סוף חודש כשיורד התשלום מהגמ"ח המרכזי ע"ס 1000 ש"ח, ובמיוחד שחזר להם צ'ק בגלל החיוב הזה, הם זוכרים אותו ועושים לו "מי שברך" [מי בהקיץ ומי בחלום].
וגם אם החודש הזה הם התעלו על עצמם ולא דיברו, תמיד מגיע החודש הקשה [כלכלית] שאז הכל עולה שוב.
ולאשה יהיה 2 ברירות, או להגן על אביה, או לשפוט אותו. וזה גם 2 הברירות אם יהיה שלום בבית.
ואם הבעל לוחץ על אשתו שתדבר עם אביה על זה, היא נקרעת בין שתיהם, וזה מתכון בדוק לבעיות.
נ.ב. חומר למחשבה: מה היית אומר אם חמיך היה מזמין אותך לחופשה במלון שבוע, ובסוף בורח ואתה צריך לשלם את הכל? תכפיל את זה ב-100 חודשים.
בהסתייגות רבה וזהירה, חשבתי על רעיון שאולי יכול לפתור בעיות ודילמות רבות, אך יש לשקלו היטב במאזני השכל והראייה לטווח הרחוק, והכי מומלץ היה להתייעץ עם דעת תורה לפני יישומו.
והוא: יקרא האב לבנו יקירו אשר בא בברית האירוסין ועומד לפני נישואיו, ואולי יזמנו גם את הכלה למעמד ולו באופן וירטואלי, וירצה בפניהם את משנתו כדלהלן:
שמע נא בני חביבי, העומד להקים לו בית בישראל למרבה האושר והשמחה וההתרגשות והגיל. שקלתי בדעתי והגעתי למסקנה, כי ייתכן שעל פי האפשרות / הרצון / הנכונות / המוכנות / הכוחות שיש בידי, אוכל לערוך את חתונתכם רק באולם בית הכנסת / לחגוג שבת שבע ברכות בפינת האוכל בבית / לשלוח אתכם להתגורר בדימונה / לרכוש עבורכם נדוניה כמנהג בעלי בתים חשובים בגמ"ח הבגדים המרכזי, סליחה, השכונתי, וכדומה, פחות או יותר, הכול כפי המבייש והמתבייש.
אבל, יש לי הצעה אליכם, הזוג הצעיר המתרקם והולך.
בידי ליטול הלוואה מהגמ"ח המרכזי או הגמ"ח השולי, או גם וגם, על סך כך וכך דינרי זהב.
לדידי אין בצע בהלוואה זו, איני רואה עצמי מסוגל להחזירה, ומכיוון שגזלן לא הסכנתי מעודי להיות, לא אטול הלוואה שלא אוכל להשיבה.
אך, לו תרצו אתם לשדרג את שמחתכם/מגוריכם, וליטול את ההלוואה על שכמכם - אמת כי הרהרתי בדבר ולדעתי ישנה סבירות כי זה לא יהיה לכם לנטל כבד מידי (אם זה נכון כמובן), וגם קיבלתי את ברכת מורי ורבי למהלך זה (אם זה נכון, כמובן) - לכן אם חפצים אתם, ישמחו בגמ"ח החשוב להעמיד לרשותכם את ההלוואה....
חשב וחשב הבן, הביט באביו, הביט בחמיו, כחכח בגרונו, השתעל פעם ופעמיים, הכלה ישבה גם היא נבוכה ומרוגשת, ואז, לאחר שהסמיק קלות הצליח חתן דנן להתגבר על גמגומו ומבוכתו הזמניים וענה ואמר: "ואם..." וכו'
--- את המשך המעשיה, כמו גם הצידודים לכאן ולכאן, האם צדק האב? האם נכון נהג? מה תפקידו של הבן/הבת בעת אשר כזאת, אשאיר לעמיתי גולשי פרוג הנכבדים. ---
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
26.09
כ"ג אלול
פתיחת
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קז
א הֹדוּ לַיי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:ב יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יי אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:ג וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:ד תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:ה רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:ו וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:ז וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב:ח יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:ט כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:י יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:יא כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:יג וַיִּזְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:יד יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:טו יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:טז כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:יז אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:יח כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:יט וַיִּזְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:כ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:כא יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:כב וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:כג יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:כד הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יי וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:כה וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:כו יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:כז יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:כח וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:כט יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:ל וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם:לא יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:לב וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:לג יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:לד אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:לה יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:לו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:לח וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:לט וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:מ שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:מא וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:מב יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:מג מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יי: