דרוש מידע אתם אומרים תודה כשאתם מקבלים מתנה?

[כתב עט]

אני ממש חושבת שזה ענין של חינוך. חמותי היקרה שתחי', מתקשרת להודות על כל קשקוש שמקבלת מאיתנו.
על כל דבר קטן. אין מצב שהיא קיבלה מאיתנו משהו ולא הודתה. ממנה למדתי, להרים טלפון ולהודות!
גם שאני מקבלת משהו מבני המשפחה, היא תמיד תשאל אותי: "התקשרת להגיד לה תודה? אמרת לה תודה?"
בהתחלה זה היה חופר ממש, אבל תכל'ס בזכותה למדתי להודות!
חלק חשוב בתקשורת בין אישית.


כמורה, אני מקפידה תמיד לשלוח פתק תודה להורים. נראה לי מתבקש ובסיסי.
לילדות שלי יש גננת, שבכל פעם ששולחים לה משהו קטן, היא כותבת כבר באותו יום מכתב תודה.
היא לא דוחה את זה ואז לא שוכחת. (כנראה נותנת לסייעת זמן לעשות את זה במקום)
ראוי להערכה.

 

[כל שם שתרצה]

היו כמה תגובות כאלה ומסקרן אותי לדעת אם יש הבדל בין גברים לנשים בעניין הזה.

מעניין אם האי נעימות המדוברת היא ספציפית לגברים ולנשים יותר קל להתקשר להגיד תודה.

בשביל מחקר אמיתי צריך לעשות חתך רוחב של כל הגברים והנשים מקבלי התודות.
אבל בשביל השערה מתוך מה שאנחנו רואים ומכירים, כל אחד ומעגלו הפרטי, נראה שאכן יש הבדל.
לדעתי אכן לנשים קל יותר להגיד תודה.
השאלה היא מדוע.
וגם בזה אנו נזקקים להשערות..
אולי בגלל שהאשה מרגישה בעצמה את ההשקעה והמחשבה כשהיא נותנת מתנה, אז יותר קל לה להתבונן במה שהשקיעו בה. צא וראה כמה זמן נדרש לגבר לבחור מתנה וכמה זמן לאשה. (מרגע ההחלטה על המתנה אין לה מנוחה ואין למוכרים ולחברים מנוחה, עד שתמצא בדיוק את מה שיביע במדויק את רגשותיה.. לעומת הגבר שמרגע ההחלטה עד הביצוע לא תמיד רואים שהשעון זז).
או בגלל שלנשים קל יותר להחמיא לחברותיהן, מתוך שהן מבינות את הצורך הנפשי במחמאה, לעומת הגברים. (בדיחה מפורסמת גורסת, שהגברים רגילים לעקוץ זה את זה אלא - או בגלל - שאינם מתכוונים לכך ברצינות, ואילו הנשים מפרגנות זו לזו למרות - או .. - שאינן מתכוונות לכך ברצינות).

כך או כך, הסתבכתי לחלוטין עם הקטע המגדרי הזה. אז אנא, קחו את הדברים באוירת שמחת החג ולא בצורה אחרת.

 

[♥הילה♥]

אני ישראלית לגמרי
ותמידדדד ההורים שלי לימדו אותי להרים טלפון להגיד תודה!
לא משנה מי זה ומתי
אין כזה דבר אין זמן....
אני חושבת שזה מנטליות מסויימת...

 

[♥הילה♥]

גם אני הבאתי כמה פעמים לגננת עצמה ולא היה שום יחס לקחה והניחה לידה...
כל פעם אני מתאכזבת מחדש

בלתק
לחדד, את לא שואלת על סתם מתנה
מתנה לשכנה או גיסה שאזמקובל מאוד עד חובה להגיד תודה.
אבל את שאלת על צוות. אז צוות-לא. ממש לא מקובל להגיד תודה. מקסימום בדף קשר הבא יש תודה קולקטיבית לכל ההורים על כל המתנות.
הילדים שלי במערכת החינוך במצטבר כבר אינסוף... שנים והפעם היחידה שקיבלתי תודה היה כאשר נתתי למורה מתנה בשווי מאוד גבוה וגם זה באגביות אחרי כמעט חצי שנה כשדיברנו בטלפון בעניין אחר.
לא אומר שלא העריכו, לא אומר שלא נהנו, לא אומר שאת צריכה להפסיק להודות (אאכ את בעצמך צוות חינוכי...). בסיטואציה הזו זו המקובלות.

אני בתור גננת והגננות שהיו איתי בגן בקבלת המתנות דאגנו לעשות 'רעש' כשאמא נכנסה עם מתנות
גם תודה מתלהבת לאמא וגם להרים לילד
ואח"כ בצהריים שוב תודה, ובדף קשר כתבנו תודה על המתנות....

 

[גימפעל]

האם אמרתם תודה להורים המסורים.

 

[שפרה אריקסוןShifraE]

כמו שציינו - שיחת תודה גוררת כמעט תמיד שיח על הילד
ההורים כידוע מצפים שהמתנה תפעל את פעולתה ("שוחד"), והגם שחז"ל כתבו שאין מי שחסין בפני שוחד, קשה למשוחד להודות בכך, קשה לו עם האקט המודע הזה - הוא גלוי וידוע וניצב פה באופן מוחשי בדמות מתנה. יתכן שזה מה שמכניס את אי הנעימות לשיחה וגורם לקושי בביטוי הכרת התודה שהוא חש והרצון להודות על השי. וברמה פשטנית יותר - איך אני הולך לדבר עכשיו על קושי של הילד או ניתוב שלו למוטב כשהמתנה הזו עומדת מלפני? או שבכלל חשבו שאמורים לשחד אותי ואני לא אתייחס יפה לילד בלעדיה?

צודקת !!!
נגעת בנקודה [הרגישה] אולי הישראלים מטפלים יותר גננת שי"ח ועל זה הדרך

 

[H. Clin]

כמו שציינו - שיחת תודה גוררת כמעט תמיד שיח על הילד

אישית אני מקפידה לא לשאול על הילד כשהשיחה היא על נושא אחר. שיחת תודה זה לתודה. כשאני רוצה לשאול שאלה על הילד, אני אתקשר בזמן אחר. גם כשאני פוגשת גננת בגינה אני יכולה לפטפט איתה על כל נושא בעולם אבל לא אשאל איך הילדה שלי בגן. זה יחכה לשעה שהיא רשמה בדף קשר שאפשר להתקשר אליה. לכל זמן ועת.

לדעתי אכן לנשים קל יותר להגיד תודה.
השאלה היא מדוע.

באופן כללי נראה לי שנשים מרימות טלפון על כל נושא יותר בקלות ולגברים זה דורש הכנה מראש ומחשבה שאישה לא צריכה. לפחות זה ככה עם הגברים שאני מכירה.
גם לא בטלפון, לנשים יש תשעה קבין ואנחנו רק מחפשות איפה לתקוע אותם. (היום בנסיעה הבן שלי הציע שנשנה את ההגדרות של הווייז לקול של גבר כדי שהוא ידבר פחות.

 

[אבי01]

למרות שאני אומר תודה ל"כולם" כולל בני הבית וכל נותן שרות מנהג ועד המנקה.
כמלמד, אני כן כותב תודה חמה ולבבית לכולם בדף הקשר השבועי. אבל אני לא מודה לכל הורה והורה בנפרד, פרט להורים שאני פוגש (או לכאלו שבאמת הגזימו במיוחד במכתב המצורף).
הסיבה העיקרית לדעתי, כי יש הרגשה שיש הורים (כמובן ללא הכללה) שמרגישים שהם קנו את המלמד במשלוח מנות, והם מצפים לתמורה מידית, וההודיה רק תאשר את זה. הרבה יותר קל היה להחזיר את המשלוח ולהקל מעלי.
כן טרחתי להודות להורים (וב"ה היו לא מעטים) שטרחו לשלוח מכתב מרגש ומתנה קטנה בסוף השנה כהכרת הטוב ולא כשוחד.

 

[סלט פרות]

בלת"ק
יש כאלו שמרגישים שהם ראויים לקבל מתנה. זה נראה להם כאילו מובן מאליו..
(לא לפתוח פולמוס , רק נקודה למחשבה....)

 

[H. Clin]

למרות שאני אומר תודה ל"כולם" כולל בני הבית וכל נותן שרות מנהג ועד המנקה.
כמלמד, אני כן כותב תודה חמה ולבבית לכולם בדף הקשר השבועי. אבל אני לא מודה לכל הורה והורה בנפרד, פרט להורים שאני פוגש (או לכאלו שבאמת הגזימו במיוחד במכתב המצורף).
הסיבה העיקרית לדעתי, כי יש הרגשה שיש הורים (כמובן ללא הכללה) שמרגישים שהם קנו את המלמד במשלוח מנות, והם מצפים לתמורה מידית, וההודיה רק תאשר את זה. הרבה יותר קל היה להחזיר את המשלוח ולהקל מעלי.
כן טרחתי להודות להורים (וב"ה היו לא מעטים) שטרחו לשלוח מכתב מרגש ומתנה קטנה בסוף השנה כהכרת הטוב ולא כשוחד.

אני מסכימה עם זה כשמדובר בפורים או סוף שנה כשמקבלים הרבה מתנות וזה די צפוי.
אבל כמה מתנות אתה מקבל לפני ר"ה?
ומה אם אתה לא מלמד אלא סייע של ילד אחד בלבד אז אין מתנות מהורים אחרים?
נראה לי שזה מה שהפתיע אותי כאן.
בפורים ובסוף שנה אני אפילו לא שמה לב אם כתבו תודה בדף קשר.
אבל כשהקעתי בזמן שזה לא צפוי אין עוד הורים בתמונה (וכל מתנה עלתה לי כמה מאות שקלים), אז כן הייתי מצפה לתגובה כלשהי.

 

[דבשיה]

נתת כאן דוגמא של מתנות במערכת החינוך.
אכן זה ענין של מנטליות. מנטליות לא מכבדת וחבל.
ומה עם תודה כששכנה שלחה משהו?
חברה הכינה סלט טעים?
אחות טרחה והביאה לך מאפה?
הכרת הטוב זה הבסיס שלנו כיהודים. מלשון הודיה!
וכשבן אדם יודע להכיר טובה לחברו הוא גם ידע להכיר טובה לבוראו!

 

[א.ב.ג.ד]

למרות שאני אומר תודה ל"כולם" כולל בני הבית וכל נותן שרות מנהג ועד המנקה.
כמלמד, אני כן כותב תודה חמה ולבבית לכולם בדף הקשר השבועי. אבל אני לא מודה לכל הורה והורה בנפרד, פרט להורים שאני פוגש (או לכאלו שבאמת הגזימו במיוחד במכתב המצורף).
הסיבה העיקרית לדעתי, כי יש הרגשה שיש הורים (כמובן ללא הכללה) שמרגישים שהם קנו את המלמד במשלוח מנות, והם מצפים לתמורה מידית, וההודיה רק תאשר את זה. הרבה יותר קל היה להחזיר את המשלוח ולהקל מעלי.
כן טרחתי להודות להורים (וב"ה היו לא מעטים) שטרחו לשלוח מכתב מרגש ומתנה קטנה בסוף השנה כהכרת הטוב ולא כשוחד.

אני מסיקה ממה שכתבת שכמלמד אתה לא רוצה לקבל מתנות?!
מעניין אותי מאוד כמה אנשי חינוך שקוראים את האשכול הזה מסכימים עם מה שרשמת כאן!!!
אני סקרנית לדעת אם יש מלמד שמוותר על מעטפת כסף או מתנה לקראת ראש השנה בתואנה שזה שוחד.
דבר נוסף,
מקובל בהרבה מקומות שנותנים למלמד מעטפה באסיפת הורים,
מעולם לא נתקלתי במלמד שלא הסכים לקחת מהאבא את המעטפה!

 

[עד מתי]

אני מסיקה ממה שכתבת שכמלמד אתה לא רוצה לקבל מתנות?!
מעניין אותי מאוד כמה אנשי חינוך שקוראים את האשכול הזה מסכימים עם מה שרשמת כאן!!!
אני סקרנית לדעת אם יש מלמד שמוותר על מעטפת כסף או מתנה לקראת ראש השנה בתואנה שזה שוחד.
דבר נוסף,
מקובל בהרבה מקומות שנותנים למלמד מעטפה באסיפת הורים,
מעולם לא נתקלתי במלמד שלא הסכים לקחת מהאבא את המעטפה!

מעטפה באסיפת הורים???
על זה עוד לא שמעתי

 

[גימפעל]

אני מתחיל לחשוב את ההבדל המנטלי בין הישראלים שלא אומרים תודה לאמריקאים שכן יודעים להודות,
שזה עניין של צורת חיים,

הישראלים גדלו כל השנים בצורה של נזקקים ומקבלים מכל סוגי החלוקות לפני החגים ועד קבלת תקציבים ייעודים וכך הורגלו כל השנים שזו צורת החיים לקבל וגם איבדו את הבושה להיות תלוי בנתינה של אחרים, ולכן גם לא יודעים להודות, כי מגיע להם עוד ועוד (עיין ערך האשכול על סיוע בשכר דירה)

לעומת זאת האמריקאים מה שהם מרוויחים זה מה שיש להם אין שם כמעט חלוקות ואין תקציבים וכדומה, וגם העיקר אצלם זו בושה להזדקק לאחרים.

 

[כאכא]

אני מסיקה ממה שכתבת שכמלמד אתה לא רוצה לקבל מתנות?!
מעניין אותי מאוד כמה אנשי חינוך שקוראים את האשכול הזה מסכימים עם מה שרשמת כאן!!!
אני סקרנית לדעת אם יש מלמד שמוותר על מעטפת כסף או מתנה לקראת ראש השנה בתואנה שזה שוחד.
דבר נוסף,
מקובל בהרבה מקומות שנותנים למלמד מעטפה באסיפת הורים,
מעולם לא נתקלתי במלמד שלא הסכים לקחת מהאבא את המעטפה!

לא באמת התכון לא לקבל
התכון שיש הורים שמציפם לתמורה ככ גדולה שעדיף להחזיר להם תמתנה
כביכול קנו ואתך שנתנו מתנה ואתה בידם

 

[המטבח של סימא]

אני מתחיל לחשוב את ההבדל המנטלי בין הישראלים שלא אומרים תודה לאמריקאים שכן יודעים להודות,
שזה עניין של צורת חיים,

הישראלים גדלו כל השנים בצורה של נזקקים ומקבלים מכל סוגי החלוקות לפני החגים ועד קבלת תקציבים ייעודים וכך הורגלו כל השנים שזו צורת החיים לקבל וגם איבדו את הבושה להיות תלוי בנתינה של אחרים, ולכן גם לא יודעים להודות, כי מגיע להם עוד ועוד (עיין ערך האשכול על סיוע בשכר דירה)

לעומת זאת האמריקאים מה שהם מרוויחים זה מה שיש להם אין שם כמעט חלוקות ואין תקציבים וכדומה, וגם העיקר אצלם זו בושה להזדקק לאחרים.

אתם ככל הנראה לא מכירים מספיק אמריקאים. כרטיסי המזון שנטענים זה המצאה שלהם ולא פטנט ישראלי, קהילות שלמות חיות על תקציבים של הממשל ללא כל בושה. גם הגוי האמריקאי מנומס באופן יוצא דופן בלי לדעת על כל מיני חלוקות.
מספרים על נפוליאון שהחליט לעבוד/לנסות כל עבודה שיש בעולם, כשהגיע ללעבוד בלא לעשות כלום ולחיות על חשבון הקופה הציבורית הוא אמר "זה לא" אם אני ינסה אני ישאר בזה כל החיים..

 

[מסטיק מנטה]

בלת''ק
שנים רבות אני שולחת מתנת סוף שנה לכל רבה שמסיים שנה עם בני היקרים.
לא כחנופה,לא כצפיה ודרבון אלא כהכרת תודה עמוקה על שנה שהוא חינך ולימד וגידל וטיפח.
אנחנו תמיד חושבים הרבה מה יהנה,מה ישמח ומצרפים כמובן גם פתק החלפה ומכתב מושקע ומוקיר.
רק פעמיים (!) זכינו לתודה פעם בכתב ופעם כטלפון-אני זוכרת היטב מי הם הרבה'ס האנושיים והחביבים האלה שטרחו להשקיע דקותיים מזמנם היקר, ולא מקבלת מה שכתבו כאן בתחילת האשכול 'יש עומס בחיים' 'הם מקבלים הרבה מתנות'.

ולך פותחת האשכול החוצניקית-חזקי ואמצי המשיכי להודות ולהיות בן אדם, ובמקביל לא להתאכזב מחוסר המשוב.

 

[H. Clin]

אתם ככל הנראה לא מכירים מספיק אמריקאים. כרטיסי המזון שנטענים זה המצאה שלהם ולא פטנט ישראלי, קהילות שלמות חיות על תקציבים של הממשל ללא כל בושה. גם הגוי האמריקאי מנומס באופן יוצא דופן בלי לדעת על כל מיני חלוקות.
מספרים על נפוליאון שהחליט לעבוד/לנסות כל עבודה שיש בעולם, כשהגיע ללעבוד בלא לעשות כלום ולחיות על חשבון הקופה הציבורית הוא אמר "זה לא" אם אני ינסה אני ישאר בזה כל החיים..

תלוי באיזה קהילה. איפה שההורים שלי גרים, זו בושה גדולה לקנות עם כרטיסי מזון. יש לי אחות שקיבלה אותם לתקופה והיא היתה נוסעת לשכונה אחרת לעשות קניות כדי שלא יראו אותה משלמת עם הכרטיסים. בקהילות אחרות זה מקובל מאוד וכולם מקבלים אותם ולכן אין בושה.

 

[מהממתתת]

אבא שלי היה נותן למלמדים מעטפות.
לא בותר שוחד!
בתור הכרת טוב ומתוך ידיעה שהכסף שהוא נותן באמת עוזר...

 

[גימפעל]

אתם ככל הנראה לא מכירים מספיק אמריקאים. כרטיסי המזון שנטענים זה המצאה שלהם ולא פטנט ישראלי, קהילות שלמות חיות על תקציבים של הממשל ללא כל בושה. גם הגוי האמריקאי מנומס באופן יוצא דופן בלי לדעת על כל מיני חלוקות.
מספרים על נפוליאון שהחליט לעבוד/לנסות כל עבודה שיש בעולם, כשהגיע ללעבוד בלא לעשות כלום ולחיות על חשבון הקופה הציבורית הוא אמר "זה לא" אם אני ינסה אני ישאר בזה כל החיים..

תראה את האשכולות הפורחים על חלוקת תווי מזון ותבין את ההבדל בין הישראלים לבין האמריקאים שגם הנצרכים שמקבלים תווים מתביישים בזה ולא כמו הישראלים שמנסים להילחם כדי לעמוד בקריטריונים.