~~ אתגר חודש חשוון ~~

מצב
הנושא נעול.

נוי

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
האורות נדלקו, שורה אחר שורה. העיניים מצמצו והפנים התקמטו בחמת זעם.
מהאודיטוריום הגדול עלה ענן גדול של זעף, ונערה עם אש בעיניים החלה לארגן מקהלת מחאה : "את הכסף חזרה, ואם לא, למשטרה".
השכנה בכיסא מימין אמרה:"בושה וחרפה, לאן הגענו אם בשביל כזה דבר מטופש מושיבים אנשים לשעתיים", הגיסה בכיסא משמאל התמרמרה שכל המופע הזה היה מסחטת דמעות זולה.
חבורת המורות הנכבדת מאחור גמרה אומר שלא היה כאן טיפת מסר או חינוך.
כולן אמרו שזה לא שווה את המחיר, שהרמה מגרדת את האדמה, שהיה חבל על הזמן. אבל באמת.
ואני? כל כך נהניתי, התרגשתי, דמעתי והתחברתי. אבל לא אמרתי כלום.
 

חלב

משתמש מקצוען
אף אחד לא יודע כמה אני מפחדת מהמשיח, מהגאולה.
כל יום מחכה לו, מתחננת, מתפללת שיבוא.
אבל בתהום העמוקה והטובענית שבלב, לוחשים בבושה קולות אחרים, מבלבלים.
"אולי מחר ישמע השופר ומה יהיה אז? השגרה הבוצנית תמשיך כמו שהיא? ולימודי הקופי שלי, מה יהא עליהם? יש לי בכלל משהו מתאים ללבוש? אפשר יהיה אז להעביר שבת שלמה בשינה? לשקר שיקרונים קטנטנים פה ושם? ומה אעשה בתערוכת גמדי החרסינה שאני מטפחת ולא מתביישת לספר ש'זה ההובי שלי'? ובמה ארשים את הגיסה אם פשטידת 8 שכבות תהיה פשוט לא רלוונטית? וכל מי שירד מהשמים אחרי שראה כבר הכל, מה יחשוב עלי? האם אעז לכבד את סבא בעוגה, לתת לסבתא נשיקה? והכתבות והטורים וההודעות הרשומים על שמי הבדוי, אוי לא. וכשארצה למלא את נשמתי החלולה במשהו מניב סיפוק, מן הסתם לא יהיו אלה וילונות חדשים לסלון. אולי אצטרך לשם כך לסיים פעמיים את ספר התהילים?"
ראה בעניי, אלוקים! תשלח כבר אותו, תשלח. קשה לי ככה, קשה לי כל כך!
 

yochi000

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
D I G I T A L
היא מגיעה לקופת חולים ממש בשכונה שלנו.
פתאום כולן קוראות לילדים שלהן ומצמידות אותם חזק אליהן, אפילו שהם רוצים לבחון את הילד החדש שנכנס עכשיו לקופ״ח צורח ובוכה. זה מעניין, מסקרן, למה הוא בוכה?
אותן זה לא מעניין. ״ימח שמו״ הן מסננות אחת לשניה. גם אני. באמת ימח שמו. מחר הוא יגדל, יקח סכין, יבוא עם זה כאן לקופה וידקור ילדים חמודים. אבל אולי לא.
זה לא משנה אותי ולא אותן, הוא ערבי קטן ולא חמוד בכלל. ובכלל אסור להסתכל על פני רשע.

וזה הדבר שאני לא מספרת לאיש, אולי יחשבו שאני שמאלנית אנטיפטית.
אבל אני אמא.
ואני רואה את התינוק הכהה הזה, שמחר יגדל אולי מחבל ואולי רופא. והלב שלי נצבט בשביל אמא שלו.

כי הוא ילד קטן, כמו שלי, אבל נולד לעם הלא נכון.
 

chavi9

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
אצלי בנפש, כשנכנסים.
אם פונים שמאלה,
ושוב שמאלה עד סוף המסדרון,
מגיעים לחדרון.
ובחדרון הזה נמצא המשהו.
שלא ספרתי עליו לאף אחד.
המשהו שלי הוא קטן ומכוער. ומוזנח. הוא כדורי כזה ויש לו קוצים קטנים.
לפעמים הקוצים שלו נצבעים בוורוד עדין. ואז הוא נראה קצת פחות מכוער.
בדרך כלל הוא בשקט.
אני לא באמת יודעת מה הוא עושה כי החדרון סגור. ונמצא שמאלה ושמאלה.
ואני כמעט לא נכנסת לשם.
לפעמים הוא מגרד לי קצת. וחורק. אבל בגלל שהוא נמצא בנפש שמאלה ושמאלה,
אני לא מצליחה לגרד אותו.
לפעמים הוא נעים לי, המשהו. כי הוא גורם לי להרגיש מסכנה בגללו, וזה נהדר.
לפעמים הוא מתפרע.
ואז צריך לסגור את הדלת עוד יותר חזק, שהמשהו לא יברח משם.

אולי אולי, יום אחד,
כשהקוצים של המשהו יהיו וורודים.
אכנס לתוך הנפש. שמאלה, ושוב שמאלה, עד הסוף. אפתח את דלת החדרון ואשאיר חריץ.
ואתן למשהו שלי, הקטן, שלא ספרתי עליו לאיש, מעולם... לצאת.
 

efrat1

משתמש סופר מקצוען
יוצרי ai
אתגר.
כולם צוהלים.
מקלדות משחיזים.
רק אני מביטה במסך שלי, בשתיקה.
עוד הודעה ועוד יצירה, אני כבר נמסה.

אני לא מנסה.
אך בלב מכוסה
שאיפה כמוסה
יצירה מרגשת להעלות
להיות מן הכותבות
לא סיפרתי מעולם, שגם אני רוצה להיות.
 

inspiration

משתמש צעיר
אתמול שמעתי את אבא אומר לאמא שפיטרו אותו מהעבודה ואין יותר מה לאכול.
כל הלילה חזר באוזני הד חלול:"אין יותר מה לאכול".
בבוקר יצאתי את הבית. רגלי הוליכו אותי מאליהן. רצתי על בטן ריקה ולב עוד יותר.
עצרתי אצל עזרא הירקן. הצעתי את עצמי בתור נער שליחויות. את הארגזים הייתי מניח מאחורי הדלת. נותן צלצול ארוך בפעמון ונעלם.
את המטבעות הייתי שם עמוק בכיס המכנסיים. מכתף את הילקוט על הגב ושב הביתה.
מאוחר בערב הייתי מניח את הכסף בפתח הבית כמו בסיפורי צדיקים על "מתן בסתר".
מתחפר עמוק בשמיכה ונרדם. בבוקר הכסף לא היה שם. ואף אחד לא אמר ש"אין יותר מה לאכול".שבועיים ימים לא הלכתי לבית הספר. איש לא התענין בשלומי. אבא מצא עבודה חדשה
ואני חזרתי ללימודים. לוקח איתי את הסוד.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הדבר שלא סיפרתי מעולם.

"אולי תשתוק כבר", הציע בחוסר נימוס החבר לדירה.
שתקתי. בפנים האש עדיין בערה, יש לי כל כך הרבה מה לומר, על כל דבר. בעיקר לשתף את כולם במה שעובר עלי.
לא שאין לי סודות.
כל סוד שיש לי, שמור היטב בזכרונם של אחרים.
אסור לשמור את כל הסודות בסל אחד. אם לא אפזר אותם בכל פינה, איך אוכל לדעת בוודאות שהם קיימים?
'רוכל סודות' כיניתי פעם את עצמי, אחרי לילה לבן במחנה הקיץ, אחרי שיחה ארוכה ומשחררת עם חבר יקר, אחרי שסיפרתי לו את הסוד האחרון שנשאר לי.
מכבידים עלי, מתחבטים בקירות הלב. כמו יעקב ועשיו על פתחי בתי מדרשות ועבודה זרה, גם הם מפרפרים כשאני עובר ליד אנשים.
הבטחתי לעצמי שאני אפסיק את זה, כשסוד שהיה שמור אצל אדם נאמן, עשה את אותו הדבר. פרץ את שערי פיו והתפרסם בכל השכונה.
אז הבטחתי.
ויום אחד אאסוף כוחות, ואשמור את הסוד האחרון שנותר לי, שלא היה דבר שלא סיפרתי, מעולם.
 

רותי101

משתמש חדש
הייתי ילדה קטנה קטנה
עם לב קטן ועמוס
הרבה חוויות והרבה סיפורים היו בו
הוא חתם אותם בסוד כמוס
וקפאתי בפנים והייתי תוהה
וחפשתי סביבי ורציתי אהבה
וכשהיא לא הגיעה- שלחתי אל תוכי מבט מאשים
ושמרתי יותר ונזהרתי מאוד, שלא ידעו אנשים
וכשלבי הקטן גדל
גדלו הסודות ביחד אתו
ולא נעלמו בכלל
המשיכו כמו אז למלא אותו
ויום אחד הפסקתי לברוח מהם ומעצמי
הסתכלתי עליהם באומץ, ואח"כ בחיוך
הרשיתי להם להיות, הם כבר לא הפחידו אותי
ורק אז הם הסכימו קצת לצאת
ואני למדתי לאהוב את עצמי
 

מה טובו

משתמש רשום
את היית הראשונה שהיתה לי, מלאכית ומתוקה.
חיבקתי אותך וליטפתי, אהבתי את לחיך הרכה.
כל ערב הרדמתי אותך, ושרנו שירים מתוקים,
ואחרי צהריים היינו רק שתינו , לבד במשחקים.
בעצם, גדלנו ביחד , את ואני , בשלבים.
לימדת אותי לחנך, לשתף, לפתח רגשות מתחבאים.
וגם כשנולדו האחרים ומקומך בבית הצטמצם ,
עדיין נותר לך בליבי מקום ענק ושלם.

ואז גדלנו שתינו בתנופת צמיחה אדירה,
והקשר החם הפך לנשיקת 'לילה טוב' קרה
היום גם זה איננו, פתאום זה לא מתאים.
ואני כל כך אוהבת, ואכולת געגועים
מעולם לא סיפרתי למישהו, אפילו לא לך,
אני גדולה , כמעט בת מצווה, ואת קטנה כל כך.
רק בלילה ,לפעמים , אני מחפשת אותך,
תגידי לי בובה נחמי, נכון יש ימים שגם את?
 

מימי זו

משתמש סופר מקצוען
לא אמרתי
שעתיים עמוסות, בין חמש לשבע
המירוץ העליז אל הכר
ערב ערב, מנגינות וצבע
אוהבת. זמן יקר

ומי בכלל יודע ומי בכלל חושב
שדווקא אז, לפעמים
כשגלגל שמש טובע ורוח מנשב
אני לא פה
הלכתי
כיתפתי תיק
עם רב- קו ושני טישיו.
הפלאפון נשאר בבית.

אני מול הים, נשענת על סלע
ממצמצת אל השמש הוורודה
שהתעטפה בדוק ענן, ויפה לה
משרבטת הגיג על ממחטה.

אבל קולות הערב הצוהלים- נרגזים- עייפים
קוראים לי כאן ועכשיו, לא על חוף כורכר
אז חתכתי מלפפון לגזירים ירוקים יפים
אוהבת, זמן יקר.
ומעולם לא אמרתי לאיש
על חוף קריר
ושיר בממחטה.
אין זמן,
מהר למיטה.
 

nechamizak

משתמש סופר מקצוען
מחר יתקיים הטקס. אקבל אות הצטיינות וקידום בדרגה. שירה תמחא כפיים, אמא תנגב דמעה, אבא יטפח על השכם וצ'יקו ואברהם ילחצו לי את היד. רק הם יודעים כמה מסרתי את הנפש כדי שהגזרה תהיה רגועה והשטח יהיה נקי. ביחד עם הצוות הייתי יוצא לפשיטות ליליות, או מוקפץ מוקדם בבוקר כשהכל שקט וחשוך. קודם סימנו את המטרה, אחר כך הסתערנו עליה מוטרפים, ולא חזרנו עד שהשמדנו כל זכר ממנה.

לפעמים היה חם והמדים הציקו, לפעמים היה קר והציוד הקפוא צרב את האצבעות, לפעמים היינו יוצאים בשיירה עם עוד חוליות, ולפעמים עשיתי עבודת שטח יחידנית. פיתחתי כישורים מיוחדים לזהות את המטרה גם במקומות שאף אחד אחר לא היה חושב למצוא, ולמדתי להבחין בין סוגי המפגעים: מלאי נקמה, חסרי ברירה או סתם משת"פים עלובים.

בסיום כל פעולה חזרתי הביתה עייף ומורעב ושירה חכתה לי עם ארוחה טובה בסבלנות ובשתיקה. "למה?" היא שאלה אותי פעם, "אין תפקידים אחרים בארץ?". ואני? עוד לא שיתפתי אותה בהחלטה שלי מכיתה ג', עליה לא סיפרתי גם לא לאבא ולאמא. החלטה שנולדה כששוב הרטבתי בכיתה את הבגדים, ודני סתם את האף וקרא לי "יא זבל".

השכר האמיתי שלי הוא תחושת הביטחון של האנשים ברחובות שגדלה מאז שהתמניתי לתפקיד הרגיש, ואני שמח שגם בדרג העליון מכירים בעבודת הקודש שלי, ובמקום להיות עובד שטח בצוות 6 אהפוך להיות מחר בבוקר מנהל מחלקת התברואה בעיר.
 

ארי בראון

משתמש צעיר
עיצוב גרפי
[FONT=&quot]בלילה אחד כהה[/FONT]
[FONT=&quot]קמת והלכת[/FONT]
[FONT=&quot]ככה, כדור בראש[/FONT]
[FONT=&quot]פשוט ברחת[/FONT]
[FONT=&quot]לא עיכלנו[/FONT]
[FONT=&quot]היה קשה להאמין[/FONT]
[FONT=&quot]וחשבנו[/FONT]
[FONT=&quot]למה לא שיתפת[/FONT]
[FONT=&quot]לא סיפרת כלום[/FONT]
[FONT=&quot]הכל כאילו בסדר.[/FONT]
[FONT=&quot]לא ידענו בכלל[/FONT]
[FONT=&quot]ואם לא היית קובר[/FONT]
[FONT=&quot]הכל, ומספר[/FONT]
[FONT=&quot]אולי היה יותר קל.[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]אבל הבנתי[/FONT]
[FONT=&quot]כי לי זה גם קורה[/FONT]
[FONT=&quot]ואולי לעוד הרבה[/FONT]
[FONT=&quot]שבא לי פשוט ללכת[/FONT]
[FONT=&quot]מכאן מכולם[/FONT]
[FONT=&quot]ולא לשוב לעולם[/FONT]
[FONT=&quot]זה תופס אותך ברגע[/FONT]
[FONT=&quot]כזה חזק תובע[/FONT]
[FONT=&quot]כשאין לך כח בכלל[/FONT]
[FONT=&quot]אפילו קצת לחשוב[/FONT]
[FONT=&quot]על איזה רגע טוב[/FONT]
[FONT=&quot]שאולי יגיע[/FONT]
[FONT=&quot]ובטח שלא לדבר על זה[/FONT]
[FONT=&quot]עם אף לא אחד.[/FONT]
 

מקלדת

משתמש פעיל
בתוך ריאותיי היה תקוע כדור קטן שנשאף לי לשם ולא הוצאתי מעולם. וכשהאדמתי והשתנקתי, וצרחתי וכאבתי, אף אחד לא ידע שכדור קטן בפנים הוא הסיבה. אולי תוציא? הצעתי לעצמי, ולא הוצאתי.
לא הוצאתי, כי פחדתי לאבד.
פעם כבר איבדתי גרגר קטן שנזרע בלבי. במקום לטפח אותו בפנים - הראיתי אותו ודיברתי עליו, וחשפתי אותו לצינה ולרוח, וחיכיתי שהוא יצמח - אבל הוא נעלם.

ומאז, כל חיי, אני עמל להבחין בין כדור חונק שצריך לשחרר, ובין גרעין פורה שצריך לאצור,
ובין דבר שצריך לאבד לבין דבר שצריך לעבד,
ולעתים אני מתפתה, ולעתים מתפתח,
ולעולם איני חדל,
וככה אני גדל.
 

imagine

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
זו אני-
השכנה ממול,
הגיסה המקסימה,
אחותך המוצלחת,
או החברה לעבודה.
אני וסודי-
הקטנטן. העגול והלבן.
הגדול. העמוק והשחור.
וכשהוא חסוי, אני לא הופכת למשהו "מסומן"
וכשהוא חבוי, זה מרגיש פחות מסוכן:
לא יזיק בשידוכים.
לא ימשוך רחמים.
לא יסכן כל מה שהשגתי בעמל.
לא ידחה אותי אל מחוץ למעגל...
אני רואה אותך מולי,
מעריכה את מי שאני.
מקבלת אותי כשווה.
ולעיתים, אפילו...... מקנאה.
לו רק ידעת-
על שפתיים חשוקות,
מאבק ודמעות.
נפילות ומאמצים כבירים,
רגעים כה שבירים.
לו רק יכולתי-
לשאוב עידוד ותמיכה.
לשתף-
איך צמחתי מהקושי באמונה.
איך השלמה הביאה החלמה,
איך בגבורה אני בולעת את הסוד והתרופה - - -
ולא אוכל לגלות, את הצעקה שמבקשת לצאת.
שמא אפסיד את האהבה, הקבלה, וכל מה שיש לך לתת...
רק ביני לבין קוני אין כל נסתר.
בורא הנפשות, וחסרונן אף יצר.
שבחמלתו הוא מחץ, בחסדו גם רפא.
מתהומות הוא חילץ, כשנפשי נבהלה.
כן, זו אני, וסודי הנעלם:
ה"מניה דיפרסיה" שלא סיפרתי מעולם!

(מוקדש בהערכה כנה, באהבה ובחיבוק גדול
לכל המתמודדים וגם יכולים למרות הכל!
מכבדת את ה"סוד"
ויודעת עד מאד
שמאחורי האבחונים, המונחים הלועזיים והמרשם,
אין כל סוד שעומד לו פשוט "בן אדם"!)
 

לאה ולדמן

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
מעולם לא אמרתי לך
מה את בשבילי
לכאורה סתם עוד אחת
אבל זה ממש לא כך
יש משהו עמוק בפנים
שמשרה עלי רוגע
לדעת שאת שם לא רחוק
למרות שיכולים לעבור ימים
שבועות אף חודשים
שלא אפגוש אותך
אבל אני יודעת
שאת שם כשאזדקק לך
מעולם לא אמרתי
וגם לא אומר
כי יש דברים
שאם אומרים
הם מתפוגגים
 

ברירת מחדל

משתמש רשום
אני רוצה לספר לכם מעט על עצמי.

כאן "ברירת מחדל" בעלת ADD מאובחנת.
לצערי הרגשות הללו היו אמיתיים מאד בשנות ילדותי.




ילדה קטנה, עם המון דמיונות בראש ומלחמה עיקשת.
על שפיותה.
ילדה שלא יודעת לשבת ישר יותר מדקה, מרחפת בעננים ומתעסקת כל הזמן בקשקושים.
המחברות שלה נראות כמו מחברות של שודד ים או של מתאבד.
המורות הבינו מהר מאד שמשהו עם "ברירת מחדל" לא בסדר.
זאת אומרת – היא נראית בסדר (חוץ מהקוקו המבולגן והחולצה בחוץ) אבל יש בה משהו לא רגיל, איזושהי לקות שלא יכולה להשתלב בבית ספר רגיל.

הבנתי שאני לא נורמלית.
כנראה אני אוטיסטית או דאון, בעלת פיגור חמור וכמה מחלות נפש.
עוד מעט יעבירו אותי לכיתה טיפולית.
אבל,
אם אני לא נורמלית – הרי שכולם יודעים זאת מזמן. אם אספר למישהו מה אני חושבת על עצמי, תהיה לו בדיחה טובה- הלא נורמלית פתאום קלטה שהיא לא נורמלית!
ואם, ויש אחוז אחד קטן שזה נכון, ואני נורמלית – אז אם אספר מה אני חושבת – אפסיד גם את האחוז הזה. אחרי שאגיד מה שאני חושבת על עצמי, יבינו כולם שאני לא נורמלית...
 

גולדשטין

משתמש צעיר
עיצוב גרפי
מי שיכול להבין רעיון מתוך הכתוב
מי שלא מחליף אידיאל שוב ושוב
מי שיודע שאם ישים כרטיס בהגרלה - לא יזכה
מי שהתאכזב או נכשל - ולא יבכה
מי שמבין את הכלל מבלי לבקש דוגמא
מי ששמע תשובה ולא שאל פעמיים: ''מה?''
מי שמצליח לקבל בעיה בלי פתרון
מי שמסוגל לוותר בגלל עקרון
מי שמסתדר עם כללים וגבולות
מי שלא שומע יופי בבליל של קולות
מי שלא חייב לצאת לשתות בשיעור
מי שמבין הסבר בלי תאור
מי שיכול לשבת עשר דקות על מושב
מי שממשיך לשמוע אותי עכשיו
מי שהקשיב עד הסוף מבלי להלין
הוא - לא צריך ריטלין
ואני כן.
 

טראגו

משתמש צעיר
היא תמיד הייתה שם איתי.
בכל פניה בחיי.
קוראים לה ריקי ( שם שאהבתי כשהייתי קטנה...)
היא ליותה אותי אותי בכל צעד מחיי ותמיד גילמה את מה שאני לא.
היא היתה הקטנה בבית כשאני קבלתי על כך שאני הבכורה (כמעט...)
ובכתה ו' במסיבת הבת מצוה היא היתה תפקיד ראשי אחרי שאני קבלתי להגיד משפט אחד
היה לה שער בלונדיני מתולתל ולי שחור חלק
והיא היתה אמריקאית והיה להם המון כסף...

כיום היא לא עזבה אותי היא מגלמת את הדמות של בת סמינר ערכית, עמקנית אהובת המורות.
לאן שהיא פונה מחבבים אותה..
בקיצור הדמות הכי אידיאלית ומושלמת שהיתה אולי מאז בריאת העולם
ותמיד בסערות רגשיות שקורות לכל בן אנוש היא מנווטת אותי מראה לי את הדרך בחכמה ובשכלתנות מדהימה (עמקנית כבר אמרנו?)
רב המהמורות שנתקלתי בהם היא עזרה לי להחלץ מהם!

פעם קראתי באיזה מקום שבעולם שלנו המוסתר הנעלם הקב"ה מתגלה אלינו בתחפושות ופותר את בעיותינו בצורה מושלמת כמו שרק הוא יודע!
הלואי ונזכה להגאל ונראה את הקב"ה במוחשיות ואולי אז היא תואיל בטובה לעזוב אותי...
 

מלפפון

משתמש סופר מקצוען
רותי לא הגבילה גיל בשותפות באתגר, נכון?
בת ה8 שלי ראתה מה שכתבתי ואמרה שגם היא רוצה להשתתף באתגר.
אמרתי לה לכתוב לי על המייל.
אני רק עושה 'העתק הדבק':


הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש

אמרתי לשכנה שלי שהורים שלי מחצור מבקרים עצלינו.
אבל לו אמרתי לה שבסוף רק אמא שלי מבקרת.

אמרתי לחברה שלי שאנחנו ב''ה אוברים דירה רק שחכתי להגיד.
לה שתיחנתי את זה ליפני שנתים ובסוף לא.

הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש את שמי

אמרתי לחברה שלי שקניתי פסתה מוכרמת .
רק לא אמרתי שסבתה שלי הביה לי ת'כסף.


הדבר שמעולם לא אמרתי לאיש זה שמחר יש לי יומולדת.

סיפרתי לדודה שלי שהכריכה של הספר שקניתי הציור של זה בצבע.
סגול אבל לא סיפרתי לה שחצי מיזה כחול

וזה מה שהיה בשבועה אחד:)

(הסמיילי במקור).
 

GRN

משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עיצוב ואדריכלות פנים
נכתב ע"י מלפפון;1824880:
רותי לא הגבילה גיל בשותפות באתגר, נכון?
בת ה8 שלי ראתה מה שכתבתי ואמרה שגם היא רוצה להשתתף באתגר.
אמרתי לה לכתוב לי על המייל.
אני רק עושה 'העתק הדבק':


הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש

אמרתי לשכנה שלי שהורים שלי מחצור מבקרים עצלינו.
אבל לו אמרתי לה שבסוף רק אמא שלי מבקרת.

אמרתי לחברה שלי שאנחנו ב''ה אוברים דירה רק שחכתי להגיד.
לה שתיחנתי את זה ליפני שנתים ובסוף לא.

הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש את שמי

אמרתי לחברה שלי שקניתי פסתה מוכרמת .
רק לא אמרתי שסבתה שלי הביה לי ת'כסף.


הדבר שמעולם לא אמרתי לאיש זה שמחר יש לי יומולדת.

סיפרתי לדודה שלי שהכריכה של הספר שקניתי הציור של זה בצבע.
סגול אבל לא סיפרתי לה שחצי מיזה כחול

וזה מה שהיה בשבועה אחד:)

(הסמיילי במקור).

יש לנו זוכה :)
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קה

א הוֹדוּ לַיי קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:ב שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יי:ד דִּרְשׁוּ יי וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:ו זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:ז הוּא יי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:יא לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:יד לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:טו אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:יח עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:יט עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יי צְרָפָתְהוּ:כ שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:כב לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:כד וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:כז שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת (דבריו) דְּבָרוֹ:כט הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:לא אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:לג וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:לד אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:לה וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:לו וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:לט פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:מ שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:מא פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:מב כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:
נקרא  2  פעמים

אתגר AI

רגעים מכריעים בחיים • אתגר 116

לוח מודעות

למעלה