^^^^אתגר חודש אדר א' -נספח^^^^ לחשב מסלול מחדש

[עדינה הלפגוט]

לאחר מחשבה של יותר מכמה שניות, זה כן היה מובן לי. אהבתי את האומץ והמקוריות.
קטע טוב.

 

[sari12]

כותב השורות מתוסכל מזה שלא הבינו :/
ה-200 מילים חנקו אותי לגמרי.
כנראה שלא הצלחתי להביא טוב את הרקע הקטסטרופלי, שהוא מהפכה שבצעו כאן המסתננים והשתלטו על המדינה. כתוצאה מכך כל האנשים הלבנים ירדו למחתרת.
המפגש ההזוי הוא של בחור ישיבה שיודע לדבר ערבית-סודנית עם מי שלימד אותו - המנקה הסודני של הישיבה, שגם יצר איתו בזמנו קשרים ידידותיים.

זה היה לא ברור באמת

 

[מריומה~]

שאלה לי -

בעת סיום שלב א' ולפני ההמשך ,

האם ברצונכם לדעת את שם הניק מאחורי כל יצירה?

מי שרוצה שיצלצל.

 

[מה הענינים]

בפונטציאל, יש לך המון מרץ. כל הכבוד על האתגר המקסים והמאתגר...

 

[מריומה~]

תודה.
אכן כן, כיף לי לנהל את האתגר.


תוצאות א'
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=252751
המשך האתגר -שלב ב'
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=252750

 

[נחמדת]

תודה רבה וישר כח על ניהול האתגר. היה מהנה!!!

 

[מריומה~]

ווהאו!
איזה שקט. מה קרה?

 

[מריומה~]

עוד יצירות הועלו.

 

[7880]

גם לי מתחשק דיון כלשהוא..
בגלל שהיצירות הועלו עם שם הניק זה קצת קשה

אהבתי את נקודת המבט של הילד שמספר על הבובה שקיבל. ממיס..

 

[מריומה~]

הדמות והפגישה.

הדיון צריך להיות על היצירה ולא על הכותב . בהבנה שרק ביקורת בונה יכולה להאמר!
והדגשת הדברים החזקים בקטע שמתוכם אפשר ללמוד.

נשמח אם כותבי השורות ירצו לשתף אותנו בתהליך שעבר עליהם, בחוויה של הפגישה.

האם השפיע עליכם אישית, לאיפה זה לקח אתכם.
איזה תובנות לקחתם איתכם ואתם רוצים לשתף?

הדמות .
עד כמה דומיננטית היא באמת היתה בעיניכם ?
האם ראיתם אותה בצורה אחרת לאחר שהתבקשתם לכתוב אליה מכתב.
ולאלו שבחרו לדמות לאמר את דעתה, מה דעתכם על כך..

יאללה , נשמח שתשתפו.

מוזמנים גם מי שלא עלה לשלב ב' לשתף ולספר.
יהיה מענין

 

[מריומה~]

איפה הדיון?
נראה לי שיש כאן כמה באמצע פגישה..

 

[7880]

אני יכולה לשתף שאת ההשראה למכתב שהאמא כתבה לבן שלה קבלתי מעצמי...
בערב הברית של הנסיך שלי, ישבתי בחדר בוכיה, מתרגשת... הילדים הטהורים שהגיעו לווכטנאכט רגשו אותי כל כך. השמחה, הפחד, ההרגשות, ההורמונים... הכל היה כל כך מבולבל....
לקחתי מחברת ותוך כדי שהדמעות זולגות, כתבתי לו, לנשמה הקטנה, לילד שלי שיכנס מחר רשמית לעם ישראל, ספרתי על אהבתי אליו, שאיפותי לגדלו בדרך ישראל, תפילותי...
לא פתחתי את המחברת מאז. היא גנוזה...

את המכתב לאתגר כתבתי בפעם אחת. ללא מחיקות כמעט. לב של אמא...

והנושא?
במקצועי אני עובדת סוציאלית והיה לי מאד חשוב להעלות את הנושא למודעות...

 

[מריומה~]

ווהאו!
לא מאמינה! זה מדהים ומרגש.
לא חשבתי שזה אמיתי.
תודה על האומץ.

תגידי, לאיזה מקום הוביל אותך המכתב? את ממליצה לעשות את זה?
מתוך העבודה שלך,איך את מגדירה את התועלת והרווח מצורת התקשורת הזו. או אפילו הכנסת הרגשות שלנו למסגרת כתובה?
אשמח לשמוע מה שעולה ברצונך לספר ולשתף.

 

[nechamizak]

למרות התזמון של חמישי בלילה אני אשמח לשתף קצת בתהליכי הכתיבה (בכלל, זה אמפירי אצלי שככל שהשבוע שלי יותר עמוס, כך אתגרים ודומיהם יותר קורצים לי).

למען האמת, בתחילה חשבתי לכתוב את האתגר מנקודת מבטו של הילד, אבל בסופו של דבר החלטתי לכתוב, דווקא, בשמה של הדמות הביזארית משהו של נחום תקום. מאוד שמחתי, שבכל זאת ניתנה הזדמנות גם לילד להביע את רחשי לבו ונבכי תודעתו.

ולמה נחום תקום? כי פעם הוא היה אחד משוכני ביתי, ועורר תמיד את רחמיי עוד מאז שצפיתי בו בניסוי החברתי של בנדורה. עבור הכתיבה, חקרתי קצת אודות המוצא שלו, וככה הגעתי לקרובי משפחתו.

על אף אומללותו של נחום תקום, התחברתי מאוד לאופי המכיל והסופג שלו, לו היה זקוק היצור הקטן והמחונן שפגש אותו. המפגש ביניהם היה, בעיני, נקודת מפנה עבור שניהם, ובראשיתו של קשר סימביוזי מופלא. בין הדמויות התרקמה ניגודיות קוטבית כמו אימפולסיביות לעומת רוגע, ותחכום לעומת פרימיטיביות, שהעמיקה אצלי את הקסם ב'כימיה' שנוצרה ביניהן.

ואיפה זה פגש אותי? זה כבר אישי מדי. בקווים כלליים אוכל לציין כי הכתיבה הפגישה אותי עם החינוך והטיפול בילדיי הפרטיים ובילדים אחרים...

 

[7880]

ווהאו!
לא מאמינה! זה מדהים ומרגש.
לא חשבתי שזה אמיתי.
תודה על האומץ.

תגידי, לאיזה מקום הוביל אותך המכתב? את ממליצה לעשות את זה?
מתוך העבודה שלך,איך את מגדירה את התועלת והרווח מצורת התקשורת הזו. או אפילו הכנסת הרגשות שלנו למסגרת כתובה?
אשמח לשמוע מה שעולה ברצונך לספר ולשתף.

תודה.
המקצוע שלי מתעסק הרבה בנפש. הכלי המשויף, השקוף, הנקי והאמיתי שלנו. לאט לאט השתפשפתי לכנות ואומץ...
כתיבת המכתב בליל הברית של ילדי הרגיעה אותי וגרמה לי לעשות תהליך להכרה במשמעות החיים שלי. הבלבול שחשתי, הפחד מלהגיש את הקטנטן שלי למוהל שיכאיב לו, האהבה... ההכרה שאני כל כך רוצה שהוא יעשה נחת להשם ושיהיה יהודי טוב... אלו תחושות מאד אמיתיות שאם לא עושים איתן משהו הן נעלמות מהר מאד... מהר מדי... שבוע אחרי הברית כבר נכנסים לשגרה ומדברים על בגדים, עגלות ומשחקים.. הזכרון הזה של הכתיבה והמחברת שנשארה כעדות מזכירים לי את מהות החיים שלנו, מהות החיים של ילד יהודי ואמא שלו...
במקצוע שלי אני נפגשת בהרבה הורים. לפעמים אני רואה את הקושי והפחד מחשיפת העצמי ואז אני יכולה להמליץ לכתוב (הורה לעצמו). זה קשה. זה דורש כנות ואומץ. לקרוא את המילים שאתה כתבת ולדעת שהם האמת שלך, זה לא דבר פשוט... הרבה פעמים ערוץ התקשורת הזה שבין ההורה לעצמו עוזר לו לפתח ערוצי תקשורת עם הסביבה, עוזר לו להבין את עצמו טוב יותר, להיות רגיש יותר, אבל... נתקלתי גם בכאלה שכותבים הרבה שקצת מנותקים מהסביבה. חשים שאף אחד לא מבין אותם חוץ מעצמם ומחברתם. יש אנשים שממצוקה כותבים לעצמם כי אין להם למי לדבר. זה לא פשוט. כמו תמיד בעולם שלנו...

 

[מה הענינים]

אצלי סיפור הפגישה, היה פשוט הסיפור שלי באותו יום.
הייתי מתוסכלת מכמה דברים ביחד ופתאם הבת המדהימה שלי נכנסה הביתה וסיפרה לי איך היא וחברותיה נהנו ממאכל שהכנתי ושלחתי לה. הרגשתי שאני נמסה ושיש לי עכשיו כוחות כמעט אין סופיים.
סיפור המכתב הוא משהו שאני משתמשת בו הרבה מתחת לכרית של הילדים, כך שזה היה כמעט בלתי נמנע שהיא תקבל מכתב באותו לילה.
האמת? האתגר ממש ענין אותי והרגשתי צורך להשתתף, לא חשבתי על צלצולים או שלב ב' פשוט רציתי לבטא את עצמי. כאשר ראיתי שהאתגר עלה שלב, בדקתי בסקרנות מי היצירות שזכו ואם אני מכירה. גיליתי את עצמי ממש בטעות וזו היתה לי הפתעה. אז כאן המקום לאמר תודה לבפונציאל על הבמה והשיתוף.

 

[מריומה~]

תודה.
המקצוע שלי מתעסק הרבה בנפש. הכלי המשויף, השקוף, הנקי והאמיתי שלנו. לאט לאט השתפשפתי לכנות ואומץ...
כתיבת המכתב בליל הברית של ילדי הרגיעה אותי וגרמה לי לעשות תהליך להכרה במשמעות החיים שלי. הבלבול שחשתי, הפחד מלהגיש את הקטנטן שלי למוהל שיכאיב לו, האהבה... ההכרה שאני כל כך רוצה שהוא יעשה נחת להשם ושיהיה יהודי טוב... אלו תחושות מאד אמיתיות שאם לא עושים איתן משהו הן נעלמות מהר מאד... מהר מדי... שבוע אחרי הברית כבר נכנסים לשגרה ומדברים על בגדים, עגלות ומשחקים.. הזכרון הזה של הכתיבה והמחברת שנשארה כעדות מזכירים לי את מהות החיים שלנו, מהות החיים של ילד יהודי ואמא שלו...
במקצוע שלי אני נפגשת בהרבה הורים. לפעמים אני רואה את הקושי והפחד מחשיפת העצמי ואז אני יכולה להמליץ לכתוב (הורה לעצמו). זה קשה. זה דורש כנות ואומץ. לקרוא את המילים שאתה כתבת ולדעת שהם האמת שלך, זה לא דבר פשוט... הרבה פעמים ערוץ התקשורת הזה שבין ההורה לעצמו עוזר לו לפתח ערוצי תקשורת עם הסביבה, עוזר לו להבין את עצמו טוב יותר, להיות רגיש יותר, אבל... נתקלתי גם בכאלה שכותבים הרבה שקצת מנותקים מהסביבה. חשים שאף אחד לא מבין אותם חוץ מעצמם ומחברתם. יש אנשים שממצוקה כותבים לעצמם כי אין להם למי לדבר. זה לא פשוט. כמו תמיד בעולם שלנו...

תודה על השיתוף.
יש כל כך הרבה אמת בדברים שכתבת,

רציתי להתעכב קצת על מה שכתבת שיש כאלו הנשפכים לדף כאילו הוא מקשיב להם,
מה רע בזה?
הרי בסופו של דבר הם באמת שופכים את ליבם ומשחררים רגשות כואבים.

והדבר היותר מענין מבחינתי ,
מסקרן אותי תמיד עד כמה כתיבת סיפורים נושקת למציאות של הכותב.
האם הוא משתף בחוויות שלו ? מעולמו? או הכל או הרוב המצאות.

 

[מריומה~]

צירפתי קישור לשלב ב' , למעונינים לקרוא ולהתרשם .
http://www.prog.co.il/showthread.php?p=1989704#post1989704

 

[מריומה~]

למרות התזמון של חמישי בלילה אני אשמח לשתף קצת בתהליכי הכתיבה (בכלל, זה אמפירי אצלי שככל שהשבוע שלי יותר עמוס, כך אתגרים ודומיהם יותר קורצים לי).

למען האמת, בתחילה חשבתי לכתוב את האתגר מנקודת מבטו של הילד, אבל בסופו של דבר החלטתי לכתוב, דווקא, בשמה של הדמות הביזארית משהו של נחום תקום. מאוד שמחתי, שבכל זאת ניתנה הזדמנות גם לילד להביע את רחשי לבו ונבכי תודעתו.

ולמה נחום תקום? כי פעם הוא היה אחד משוכני ביתי, ועורר תמיד את רחמיי עוד מאז שצפיתי בו בניסוי החברתי של בנדורה. עבור הכתיבה, חקרתי קצת אודות המוצא שלו, וככה הגעתי לקרובי משפחתו.

על אף אומללותו של נחום תקום, התחברתי מאוד לאופי המכיל והסופג שלו, לו היה זקוק היצור הקטן והמחונן שפגש אותו. המפגש ביניהם היה, בעיני, נקודת מפנה עבור שניהם, ובראשיתו של קשר סימביוזי מופלא. בין הדמויות התרקמה ניגודיות קוטבית כמו אימפולסיביות לעומת רוגע, ותחכום לעומת פרימיטיביות, שהעמיקה אצלי את הקסם ב'כימיה' שנוצרה ביניהן.

ואיפה זה פגש אותי? זה כבר אישי מדי. בקווים כלליים אוכל לציין כי הכתיבה הפגישה אותי עם החינוך והטיפול בילדיי הפרטיים ובילדים אחרים...

כנראה שיש לי מן אופי כזה שחייבת להוסיף לאנשים אתגרים ...סתם סתם.
סוף שבוע בעיני זה זמן לסדר עינינים.
בסופו של דבר נראה לי שנהנים כולם מהענין , תודה לך על השיתוף ועוד בזמן הלחוץ הזה


מענין אותי ליראות את בובת הנחום תקום הזו. שמעתי עליה ולא חזיתי.
חידשת לי על הניסוי של בנדורה , עוררת בי רצון והתענינות לראותו ,

מדוע בחרת לכתוב בסיפור דוקא ממבטו של נחום תקום וההקלה הגיעה כשהילד יכל לאמר את דברו?
הקסם בחיבור הפלאי לכאורה נראה לך שכיח? מענין מה דעתך ?
אם תסכימי לגלות לנו את עוסקת בחינוך?

נשות חינוך, גננות מורות ,מה דעתכן?

 

[מריומה~]

אצלי סיפור הפגישה, היה פשוט הסיפור שלי באותו יום.
הייתי מתוסכלת מכמה דברים ביחד ופתאם הבת המדהימה שלי נכנסה הביתה וסיפרה לי איך היא וחברותיה נהנו ממאכל שהכנתי ושלחתי לה. הרגשתי שאני נמסה ושיש לי עכשיו כוחות כמעט אין סופיים.
סיפור המכתב הוא משהו שאני משתמשת בו הרבה מתחת לכרית של הילדים, כך שזה היה כמעט בלתי נמנע שהיא תקבל מכתב באותו לילה.
האמת? האתגר ממש ענין אותי והרגשתי צורך להשתתף, לא חשבתי על צלצולים או שלב ב' פשוט רציתי לבטא את עצמי. כאשר ראיתי שהאתגר עלה שלב, בדקתי בסקרנות מי היצירות שזכו ואם אני מכירה. גיליתי את עצמי ממש בטעות וזו היתה לי הפתעה. אז כאן המקום לאמר תודה לבפונציאל על הבמה והשיתוף.

תודה תודה מה הענינים ,
נוגע ממש ללב הסיפור שלך, כמה עוצמות יש למילה פשוטה! תודה על השיתוף.
הסיפור של המכתב מזכיר לי את הספר של לאה פריד - החורף של שירי.
להתכתבות יש כוח אדיר. ניתן לדבר בו דברים שלא תמיד אפשר בע"פ.

כשמבינים את כוח המילה חושבים יותר על המשמעות שלה ובמיוחד כשהיא כתובה!

יישר כוח.

זה מרגש אותי ליראות שכתיבה אתגרית ואפילו כתיבה בכלל נוגעת בנו מאד עמוק ועושה משהו.
זה גם מחבר אותי למה ש7880 כתבה , על הכתיבה בכלל ועל מכתבים .מדהים.