^^^^אתגר חודש אדר א' -נספח^^^^ לחשב מסלול מחדש

7880 · 20/2/16

נכתב ע"י בפונטציאל;1989977:
תודה על השיתוף.
יש כל כך הרבה אמת בדברים שכתבת,

רציתי להתעכב קצת על מה שכתבת שיש כאלו הנשפכים לדף כאילו הוא מקשיב להם,
מה רע בזה?
הרי בסופו של דבר הם באמת שופכים את ליבם ומשחררים רגשות כואבים.

והדבר היותר מענין מבחינתי ,
מסקרן אותי תמיד עד כמה כתיבת סיפורים נושקת למציאות של הכותב.
האם הוא משתף בחוויות שלו ? מעולמו? או הכל או הרוב המצאות.

איך שאני רואה את זה, הרבה פעמים אנשים משתחררים וחשים תחושת הקלה מהכתיבה. לפעמים לא. לפעמים הכתבה מחדדת לבן אדם את בדידותו, מעצימה את תחושותיו הקשות ורק גורמת ל להסתגר בתוך עצמו. תפקיד האדם לבדוק עם עצמו האם הכתיבה עושה לו טוב...
אני לא ממאמינה בשיטת תרפיה שמתאימה לכולם. האישיויות שלנו שונות, הדי אנ אי הראשוני אחר, אנחנו מיוחדים וייחודיים וראוי להקדיש לעמנו את תשומת הלב בבדיקת הליך הריפוי העצמי שלנו... ניסינו שיטה, אחריי חודש כדאי לבדוק- מה קרה לנו מאז שהתחלנו אנחנו בתהליך חיובי?שלילי? חשים חיבור לעצמנו? חיבור להשם? מה המצב החברתי שלנו? אם אנחנו עונים תשובו שמציגות נסיגה במצב שלנו, כדאי לעשות אחרוה פנה, להזהר על עצמנו...

לענין השני שהעלית- זו סוגיה מרתקת, אני לא סופרת ולא התעמקתי בנושא אף פעם.... אני יכולה להקביל את הנושא לטיפול. מגיעה מטופלת ומסרת על חויה משמעותית קשה שחותה. האם אני אנסה לבדוק איתה אם החוויה הזו נושקת במאה אחוז למציאות? לעולם לא... מה שחשוב לי זו החוויה של המטופלת, ודרך החוויה האישית והבלבדית הזו נעבוד על העניינים שנרצה. יותר מכך, אין חשיבות האם הדברים היו בדיוק כפי שהמטופת ארה או לא, גם אם שנתה אותם לפי רצונה למצוא חן או מסיבה אחרת, עדיין יש פה חומר לעבודה.(בהדרכות מביאים דוח מפורט של הפגישה בדו שיח על מה שנעשה בחדר הטיפולים. גם כאן המודרך יכול לשנות מהאמת שקרתה בחדר, ועדיין יש פה מלא עבודה כי גם אם שינה, הוא רצה להראות בכך משהו- הוא חושב שכך נכון לעשות או שהתערבות מסוימת היא טובה ורוצה להשתמש בה.. כל עוד זה מהאני הפנימי שלו, יש הרבה עבודה סביב זה.)
בחזרה לעניין כתיבת הסיפורים- אני מאמינה שדרך הכתיבה סופרת משליכה תכונות שלה, רעיונות, ערכים. לאו דוקא כאלה שהיא מסכימה איתם. אולי גם כאלה שהיא תקשה בקשר איתם וזו הדרך שלה לשמור איתם על קשר- דרך דמות בספר...
הנושא מעניין, אין ספק שזה מראה הרבה. אחרת סופרות טובות לא היו מרגישות שהספר שלהן הוא חלק מהן...

מה הענינים · 21/2/16

בפונציאל, משהו מענין ששמתי לב:
באתגר הראשון היתה הגבלה על מספר מילים - רק 200. הרגשתי שזה חונק, מחקתי כ"כ הרבה משפטים ומילים שאהבתי, וזה היה נראה לי מיותר.
באתגר השני לא היתה הגבלה, ואז הרגשתי שאני כן מחפשת אותה, לא ידעתי איך לגמור, לא היה שום דבר שתוחם את הכתיבה.
למדתי שהגבלת מספר מילים מיטיבה עם הסופר הרבה יותר מאשר עם הקוראים.
מענין, עוד מישהו הרגיש כך?!

nechamizak · 21/2/16

נכתב ע"י בפונטציאל;1989997:
כנראה שיש לי מן אופי כזה שחייבת להוסיף לאנשים אתגרים ...סתם סתם.
סוף שבוע בעיני זה זמן לסדר עינינים.
בסופו של דבר נראה לי שנהנים כולם מהענין , תודה לך על השיתוף ועוד בזמן הלחוץ הזה

מענין אותי ליראות את בובת הנחום תקום הזו. שמעתי עליה ולא חזיתי.
חידשת לי על הניסוי של בנדורה , עוררת בי רצון והתענינות לראותו ,

מדוע בחרת לכתוב בסיפור דוקא ממבטו של נחום תקום וההקלה הגיעה כשהילד יכל לאמר את דברו?
הקסם בחיבור הפלאי לכאורה נראה לך שכיח? מענין מה דעתך ?
אם תסכימי לגלות לנו את עוסקת בחינוך?

נשות חינוך, גננות מורות ,מה דעתכן?

תודה לך על האתגר... זה סוג של שחרור והנאה.

את בובת הנחום-תקום תוכלי למצוא בחנויות צעצועים או אצל משווקים של אביזרים למטפלים פרא רפואיים.

הניסוי של בנדורה הוא אודות השפעתה של החברה על הלמידה וההתנהגות של הפרט, והוא נלמד בקורסים של פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיה של האישיות. תוכלי למצוא על כך חומר בעזרת מילות המפתח המתאימות.

בחרתי לכתוב דווקא מנקודת מבטו של נחום תקום כתרגיל מחשבתי ומתוך רצון לצאת מהראיה השגרתית, אבל נפרדתי בלא מעט צער מהילד, אז השמחה על ההנחיה בשלב ב' מובנת...

קשה לי לענות על התשובה אם החיבור הזה שכיח, כי רובנו אוהבים להתחבר לאנשים וקהילות מוכרות בהם אנו חשים ביטחון, ונרתעים משונות ומזרות, אך במקרה זה היו לשני גיבורי הסיפור גם קווים משותפים כמו הבדידות והחריגות.

יש לי תואר ראשון בחינוך מיוחד, ואני, אכן, עסקתי בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד, וכעת גם בהוראת מחוננים. במקביל אני לומדת מקצוע טיפולי. העיסוק בחינוך וטיפול הובילו אותי להכרה כי צריך הרבה הרבה ענווה במקצועות אלו, ויש להיזהר משיפוטיות ולקיחת סמכויות יתר.

יש בי יחס אמביוולנטי לנושא זה. אני מאוד מאמינה בקבלת מידע והכוונה מאנשי מקצוע, אבל גם חושבת שאסור להקטין את היכולות שיש בידי ההורים והילדים עצמם, וזה המסר שניסיתי להעביר בשלב ב'. גם בשלב א' רציתי להעביר את הרעיון שדווקא הילד הקטן והתמים שמעריץ את נחום תקום ומתעלם מפגמיו, יש בכוחו להחיות מחדש את נחום תקום ואפילו לשדרג את תדמיתו, בלי מיומנות מקצועית.

אני עוסקת מהצד גם בכתיבה, ובין היתר בכתיבת תכנים חינוכיים, ולכן נתקלת ברעיונות אלו גם בתחום זה.

מריומה~ · 21/2/16

מה הענינים בהקשר לדבריך,
בהחלט מענין , אני רוצה בסיום האתגר להעלות קטע משלי ,ומתלבטת אם לגדור אותו ל-200 מילים או לא.
לי אישית מרגיש מאד חוסם להגדר במכסת מילים, וגם היה מישהו שכתב לי שזה הוריד לו מהקטע ופגם בו. בגלל הצורך במספור.

נחמי- תודה.

מה הענינים · 21/2/16

נכתב ע"י בפונטציאל;1990272:
בהחלט מענין , אני רוצה בסיום האתגר להעלות קטע משלי ,ומתלבטת אם לגדור אותו ל-200 מילים או לא.
לי אישית מרגיש מאד חוסם להגדר במכסת מילים, וגם היה מישהו שכתב לי שזה הוריד לו מהקטע ופגם בו. בגלל הצורך במספור.

מחכה לקטע שלך, אבל ב-2 שלבים

מריומה~ · 21/2/16

בהחלט , אשמח להעלות בסוף.
אבל איך אדע אם באמת נהנו ממנו וכמה צילצולים?

הרי כולם יהיו חייבים להגיד שזה מהמם ומרגש ומקסים , והמסר מאלף ..

ת'אמת לא הכי משנה לי , החויה של הכתיבה נראית לי הכי משמעותית.

אני כבר מעבירה בראשי הרבה תסריטים של פגישות , מתבשל לי משהו. חכו.

מריומה~ · 21/2/16

נכתב ע"י nechamizak;1990269:
תודה לך על האתגר... זה סוג של שחרור והנאה.

את בובת הנחום-תקום תוכלי למצוא בחנויות צעצועים או אצל משווקים של אביזרים למטפלים פרא רפואיים.

הניסוי של בנדורה הוא אודות השפעתה של החברה על הלמידה וההתנהגות של הפרט, והוא נלמד בקורסים של פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיה של האישיות. תוכלי למצוא על כך חומר בעזרת מילות המפתח המתאימות.

בחרתי לכתוב דווקא מנקודת מבטו של נחום תקום כתרגיל מחשבתי ומתוך רצון לצאת מהראיה השגרתית, אבל נפרדתי בלא מעט צער מהילד, אז השמחה על ההנחיה בשלב ב' מובנת...

קשה לי לענות על התשובה אם החיבור הזה שכיח, כי רובנו אוהבים להתחבר לאנשים וקהילות מוכרות בהם אנו חשים ביטחון, ונרתעים משונות ומזרות, אך במקרה זה היו לשני גיבורי הסיפור גם קווים משותפים כמו הבדידות והחריגות.

יש לי תואר ראשון בחינוך מיוחד, ואני, אכן, עסקתי בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד, וכעת גם בהוראת מחוננים. במקביל אני לומדת מקצוע טיפולי. העיסוק בחינוך וטיפול הובילו אותי להכרה כי צריך הרבה הרבה ענווה במקצועות אלו, ויש להיזהר משיפוטיות ולקיחת סמכויות יתר.

יש בי יחס אמביוולנטי לנושא זה. אני מאוד מאמינה בקבלת מידע והכוונה מאנשי מקצוע, אבל גם חושבת שאסור להקטין את היכולות שיש בידי ההורים והילדים עצמם, וזה המסר שניסיתי להעביר בשלב ב'. גם בשלב א' רציתי להעביר את הרעיון שדווקא הילד הקטן והתמים שמעריץ את נחום תקום ומתעלם מפגמיו, יש בכוחו להחיות מחדש את נחום תקום ואפילו לשדרג את תדמיתו, בלי מיומנות מקצועית.

אני עוסקת מהצד גם בכתיבה, ובין היתר בכתיבת תכנים חינוכיים, ולכן נתקלת ברעיונות אלו גם בתחום זה.

ולעיתים המשיכה שלנו למשהו היא באה מתוך חוסר והרגשה פנימית שהנשוא מולינו יתרום לנו אותה.

nechamizak · 21/2/16

נכתב ע"י מה הענינים;1990259:
בפונציאל, משהו מענין ששמתי לב:
באתגר הראשון היתה הגבלה על מספר מילים - רק 200. הרגשתי שזה חונק, מחקתי כ"כ הרבה משפטים ומילים שאהבתי, וזה היה נראה לי מיותר.
באתגר השני לא היתה הגבלה, ואז הרגשתי שאני כן מחפשת אותה, לא ידעתי איך לגמור, לא היה שום דבר שתוחם את הכתיבה.
למדתי שהגבלת מספר מילים מיטיבה עם הסופר הרבה יותר מאשר עם הקוראים.
מענין, עוד מישהו הרגיש כך?!

לא. לי ההגבלה מציקה. שמחתי על העלאת מכסת המילים ל-200 בשלב א', והיד החופשית בשלב ב'.

מרמורשטין · 21/2/16

ובכן,
מכיוון שאני רואה שה"שמנה" שלי לא מצאה חן בעיניכם.
(טוב, נדון לכף זכות, בכלל לא ראיתם...)
אז אני באה כאן לספר קצת על ה"מאחורי".

אז,
אני שמנה.
אולי לא כזאת שתופסת את כל האולם, אבל כן אחת שגולשת מצידי המראה.
את השלב השני באתגר כתבתי בתודה עמוקה לאותה אישה כבדת משקל שניערה אותי קצת.

ובכן,
בזאת אני מכריזה שפצחתי שוב בדיאטה חוזרת!

מריומה~ · 21/2/16

מחזיקות לך אצבעות במשימה!!!

בת יהודה · 21/2/16

נכתב ע"י איטה מרמורש;1991366:
ובכן,
מכיוון שאני רואה שה"שמנה" שלי לא מצאה חן בעיניכם.
(טוב, נדון לכף זכות, בכלל לא ראיתם...)
אז אני באה כאן לספר קצת על ה"מאחורי".

אז,
אני שמנה.
אולי לא כזאת שתופסת את כל האולם, אבל כן אחת שגולשת מצידי המראה.
את השלב השני באתגר כתבתי בתודה עמוקה לאותה אישה כבדת משקל שניערה אותי קצת.

ובכן,
בזאת אני מכריזה שפצחתי שוב בדיאטה חוזרת!

הו, חבל שהחלטת כך. דוקא בעיני מאד מצא חן מה שכתבת, למרות שאני רזה. (שומרת כל החיים...) בכל אופן, הזדהיתי מאד עם מה שכתבת.
עלי והצליחי! (אולי טוב יותר 'רדי והצליחי')

מלפפון · 21/2/16

נכתב ע"י איטה מרמורש;1991366:
ובכן,
מכיוון שאני רואה שה"שמנה" שלי לא מצאה חן בעיניכם.
(טוב, נדון לכף זכות, בכלל לא ראיתם...)
אז אני באה כאן לספר קצת על ה"מאחורי".

אז,
אני שמנה.
אולי לא כזאת שתופסת את כל האולם, אבל כן אחת שגולשת מצידי המראה.
את השלב השני באתגר כתבתי בתודה עמוקה לאותה אישה כבדת משקל שניערה אותי קצת.

ובכן,
בזאת אני מכריזה שפצחתי שוב בדיאטה חוזרת!

דווקא השמנה שלך מצאה חן בעיני מאד.
עד כדי כך שכתבתי לפונטנציאל באישי שהיא חייבת לכתוב שמות ליצירות רק כדי שאדע מי היא כותבת היצירה.
אהבתי את ההזדהות ואת ההבנה, את ההכלה למול מה אתם כבר רוצים ממני, ואז התובנה הזו.
ערבול של רגשות שמשדרות יופי את המצב שרבות מאיתנו נמצאות בו..
אם הייתי מצביעה על זוכה, הרי שזה הפיבוריט שלי.