חידות תורניות אשכול חידות תורניות

[הפצחן]

אני כבר שנים מכור לחידות ושאלות.
פותר כאלה, כותב כאלה, קורא כאלה. אפשר למצוא כמה שלי באשכול הזה.

ראיתי פה באתר המון אשכולות של חידות. המון. אבל משום מה, להפתעתי, כמעט ולא מצאתי (מלבד אשכול אחד מפוזר ומבולגן) חידות ושאלות תורניות מעניינות ומסודרות, שזה חבל.

זה חבל כי זה מחדד שיניהם של ישיבישערס, זה חבל כי זה מענג מוחם של אברכים עמלים, זה חבל כי זה מתבל את הלימוד וזה חבל כי זה תורה, אחרי הכל. וזה חשוב לנו הרבה יותר מאזורי תפוצה של ארנב הקטפוליבמבה האימתני או לנסות לנחש מילה רנדומלית.

קיצור אמרתי לעצמי בוא נרים את הכפפה, ונפתח אשכול חביב ומסודר של חידות ושאלות תורניות.

אפשר שאלות הלכתיות מסקרנות, שאלות עניין יהודי, שאלות בפשוטו של מקרא וכו׳ וכו׳.

רק כמה כללים חשובים:
לחדי החידות: בבקשה - רק שאלות שיש לכם תשובה מוכנה עליהן. לא פתחנו שו״ת סמס, אלא אשכול נחמד של חידות בעלות תשובה.

ולעוני התשובות: בבקשה לא להשתמש במאגרי מידע מקוונים למיניהם. קצת אידישע קאָפּ, חבר׳ה.

נא לא להספים ולכתוב הודעות של שווא והבל. רק שאלות, תשובות וניסיונות לתשובה, למען הסדר ושמירה על אשכול קריא ונוח.

אני אשתדל להעלות פה שאלות מדי פעם, מי שירצה יוכל להשתדל לפתור וגם להעלות שאלות משל עצמו.

בעזרת השם נעשה ונצליח


שאלה מס׳ 1 | התחום: עניין יהודי

למה רבי טרפון קידש 300 נשים?

​

אם יהיה קושי בפיתרון, נוסיף גם רמז בעז״ה.

 

[מ.א.ק.]

הוא עשיו. אך עדיין לא נתפרש ענין חיק אביו הרב, גם לא דבר המארב.

ראשו בחיק אביו, - הכוונה כמובן הוא שראשו של עשיו נכנס למערת המכפלה
עליו הוא חביב - שיצחק אהב את עשיו
אורב מאחורי דלת סביו - לכאורה הכוונה, שיעקב, אחרי שקיבל את הברכות, התחבא מאחורי הדלת עד שנכנס עשיו ואז יצא. (עי' מ"ר)

 

[כל שם שתרצה]

אורב מאחורי דלת סביו - לכאורה הכוונה, שיעקב, אחרי שקיבל את הברכות, התחבא מאחורי הדלת עד שנכנס עשיו ואז יצא. (עי' מ"ר)

זה בדיוק הענין הבעייתי. מי הוא 'סביו'?
הלא היו שם יצחק ועשיו.
וכבר הייתי מגיה 'סביב', כי לא מצאתי בלשון הקודש תיבת 'סביו' במשקל 'אביו', כי אם 'סבו' בפלס 'רבו'.
אלא שיראתי לשלוח יד בכתב החידה של החכם הלזה, פן ישרפני בהבל פיו כי קרבתי אל הקודש ואיני מוזה..
(בכל אופן, גם אחרי ההגהה עדיין הלשון קצת קשה..)

 

[נכון מאוד]

אז איך זה יכול להיות בת בנו הוא הוליד את הבן איכשהו.

צדקת ממני.
ולא עוד אלא שעתה ראיתי שהטעות נפלה אצלי: עוץ בכורו של נחור הוא, ולא של בתואל!
אם כנים הדברים, הרי נשא בתואל את בת אחיו, כמצוות חז"ל.. אלא שלענין אשר אנו עסוקים בו - מי נשא בת בנו - אין זה מועיל מאומה.
הנה שבתי לצלול והעליתי חרס בידי..
חושו נא צוללי ים, מהרו נא אמודאים, ורדו לסוף דעתו של המחדד!

בעניין החידה הזו, אמנם יש כמה שיטות עם מי נשוא חידה זו התחתן,
אבל השיטה שסוברת שנא את בת בנו זה לכאורה לא בגלל שהייתה זו אשתו שניה, אלא...... !

ספוילר: רמז

זה ספר תולדות.......

 

[נכון מאוד]

רבי ישעיה דטראני מגדולי החכמים באיטליה בתקופת הראשונים
התלמיד הוא נכדו רבי ישעיה האחרון דטראני.

לכאורה זה ראייה לאלו שגם בחייו קוראים לנכד בשם הסב (ואולי יש עוד) !!

 

[נכון מאוד]

קין את הבל.
אבימלך את אחיו.
יהורם את אחיו.
אבשלום את אמנון.
בני לוי את אחיהם (מהאם) שעבדו לעגל (הרגו איש את אחיו).

יש גם יוחנן כה"ג הרג את אחיו יהושע בן יהודה (יוידע) בן אלישיב, כמבואר ביוסף בן מתתיהו, ויש שם עוד, לדוגמא אריסטובלוס הרג את אנטיגנוס אחיו.

 

[פינחס רוזנצוויג]

חוני המעגל?

לא בכיוון בכלל.

האמת שזו חידה קשה מאוד ואין טעם לנסות לפתור אותה וסתם העלתי אותה בשביל הקטע.

 

[נעמה -]

בסוף הפרשה עשיו רצה להרוג את אחיו.
מי גם הצליח לעשות את זה? [מעל 5]

והכוונה היא שיש לפחות עוד אחד ידוע, מלבד קין, אבימלך, יהורם, אבשלום, ובני לוי.

יש גם יוחנן כה"ג הרג את אחיו יהושע בן יהודה (יוידע) בן אלישיב, כמבואר ביוסף בן מתתיהו, ויש שם עוד, לדוגמא אריסטובלוס הרג את אנטיגנוס אחיו.

יש גם את שלמה ואדוניה, אם כי לא הוא בעצמו, אלא שלח את בניהו.
ואם כבר בהרג קרובים עסקינן ל"ע.
עוד בדומה מי הרג את אביו, מי את סביו, ומי את הסבא רבא. ומי את בנו. ומי [כמעט] את נכדיו.

יתכנו כמה תשובות

 

[נכון מאוד]

א} בנה של השונמית.
ב} האריה שהחייה גיחזי.
ג} העצמות היבשות מעמק דורא.

ד} האיש שהושלך לקברו של אלישע
ה} כל עם ישראל בהר סיני

והבן של האשה הצפתית

אחי יוסף (ב"ר צג) יצחק אבינו (שכל טוב) בנ"י על הים (מדרש ישן)

ואומר בתרגום [1] שגיחזי מצא בדרך אריה מת ושם המשענת עליו וחיה, וכיון שעבר על דברי רבו לא הועיל במעשהו ולא החיה הילד. ויש גירסא אחרת במדרש (ספר קדמון מתימן) שמצא כלב מת והחיהו במשענת ועמד הכלב ונשכו, וכיון שבא אל הבית והניח המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב כיון שנפגם קדושת המשענת, וכיון שציער את אלישע שאמר לו לא הקיץ הנער לפיכך נצטרע. (ילקוט מעם לועז)

[1] וזה לשונו: וגיחזי עבר קדמיהון ואשכח אריא מיתא באורחא ושוי עלוהי ית חטרא בדיל לנסויי ביה ואחיא וההוא אריא חיא, אמר בלביה דהוא דמי לרבוניה, ולא ידע דהוה על חטרא דיי' חקיק שמא קדישא דאתמסר ליה מן אליה נבייא, ומשום דעבר על מלי רביה ולא עבד כד פקדיה, אזל ושוי חטרא על אפי רביא ולית קל ולית דמצית. [וכן מובא בפי' רבינו אפרים ובפענח רזא פ' בלק].​

***​

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם רָאָה שְׁנֵי צִפֳּרִים מִתְנַצִּין זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהִנִּיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחֱיָהוּ, הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנָטַל אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר וְהָלַךְ לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר מָצָא אֲרֵי מֻשְׁלָךְ וּמֵת, הֵנִיחַ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחֱיָּהוּ, עָמַד הָאֲרִי וַאֲכָלוֹ, מַתְלָא אָמְרִין טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ. (במדב"ר יח, כב)

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל. כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל לֶחֶם, רָאָה שְׁנֵי צִפָּרִים מִתְנַצִּים זֶה עִם זֶה, הָרַג אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב וְהֵנִיחוֹ עַל פִּיו וְהֶחְיָהוּ. הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ נָטַל אוֹתוֹ עֵשֶׂב שֶׁנָּפַל מִן הַצִּפּוֹר, הָלַךְ לְהַחְיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צֹר, מָצָא אַרְיֵה מֵת מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהֵנִיחַ אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב עַל פִּיו וְהֶחְיָהוּ. עָמַד הַאֲרִי וַאֲכָלוֹ. מַתְלָא אָמַר בֶּן סִירָא, טַב לְבִישׁ לָא תַּעֲבִיד, וּבִישָׁא לָא יִמְטֵי לָךְ. (תנחומא חקת א)

פרחה נשמתן, ופתח הקב"ה אזניהם ושמעו זמירות כל צבא מרום, ועל ידי כן חזרה נשמתן בהם כמאמר רז"ל (זוהר בשלח מה.) וכו'. (ליקוטי תורה להאריז"ל בפסוק עזי וזמרת)

משה בתפלתו גרם תחיית המתים לארבה, שאפילו המלוחים והמבושלים פרחו לא נשאר ארבה אחד. (אגרא דכלה ד"ה ולמען תספר)
​

[ואולי גם זה מעין תחיית המתים]​

אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב, ולוקמינהו בהדי הדדי, סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה (ב"מ פה: ).

ר' בנאה הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא א''ל מאי קא עביד אברהם א''ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה א''ל זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא א''ל ליעול מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא עייל עיין ונפק וכו' (בבא בתרא נח. ועיי"ש עוד מעשה).

נגד אבותם עשה פלא, שהעמיד הקב"ה רגליהם של אבות על הים (ב"ר פרשה צב סי' ב)

וצא ולמד ממעשה שהובא במסכת שבת (קנ"ב: ) של הנהו קפולאי וכו' נחר בהו גברא וכו' שהיה מדבר לאחר מותו, וזה הוא אומרם ז"ל (ברכות י"ח.) צדיקים במיתתן קרויים חיים. (אור החיים משפטים בפסוק ויצאה אשתו עמו)​

תשובות מיוחדות, יישר כוח גדול, חבל שלא השארתם לי כלום !!

 

[כל שם שתרצה]

האמת שזו חידה קשה מאוד ואין טעם לנסות לפתור אותה וסתם העלתי אותה בשביל הקטע.

הקיטע יוצא בקב שלו.. תן לפחות רמז כללי (דמות מקראית, חזלי"ת, וכדו').

תשובות מיוחדות, יישר כוח גדול, חבל שלא השארתם לי כלום !!

תמיד אפשר לעלות במעלות רבי פינחס בן יאיר ולהגיע לתחיית המתים, הזדרז והיזהר ועלה במעלות, עד שתוכל בעצמך להחיות, יחיו מתיך נבלתי יקומון, ובאשכול זה שוב ישובון.

רק היום היה מעמד תחיית המתים, בביה"ח שיפא.. וכבר אמרו 'קטן שבכם מחיה מתים'..

 

[נכון מאוד]

הרב הוא מהר"ם מרוטנבורג, כידוע. והספק היה מי עומד מפני מי.
אבל התלמיד הוא הרא"ש. פחות ידוע.
הרא"ש כשהיה נפגש עם רבינו יחיאל בנו, היה קם לכבודו, כי אמר שהוא גדול ממנו בחכמה (ספר חיים ומזון לרבי חיים פלאג'י, הובא במתוק מדבש על זוהר חדש). והרי פשט ספיקו של רבו.

יתכן שזה לא כ"כ דומה.
כי השאלה אצל המהר"ם מרוטנבורג היה, כי המהר"ם הרי היה רבו של אביו (כך ראיתי מביאים מהרא"ש סי' נז בקידושין) וזה נשאר ספק בקידושין לג: מי חייב לקום לשני. ובספק דאורייתא החמירו, כי מי שרק יקום לשני, יתכן בכלל שהשני חייב לקום לראשון. ובטח שהמהר"ם לא רצה שאביו כל פעם יקום בפניו בתור חיוב.
משא"כ אצל רבינו יחיאל, הוא הרי לא היה רבו של אביו, ולא היה שם דיון אם אביו חייב לקום בפניו,
רק שהרא"ש רצה להראות לכולם כמה מעריץ את בנו ותלמידי חכמים, וע"ז מחל על כבודו וקם לכבודו, וזה זכותו, ויש לדון ע"ז, ודו"ק.

 

[מ.א.ק.]

רק היום היה מעמד תחיית המתים, בביה"ח שיפא.. וכבר אמרו 'קטן שבכם מחיה מתים'..

במקרה ההוא היה עדיף תמותת החיים.

 

[אבי אברהמי]

4. איזה סגולה בדוקה יש (מפוסק ראשון) ללוחם במלחמה חובה לניצחון ברור ולכל ברכות התורה ?

הרמב"ם הידוע בהלכות מלכים פ"ז:
מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.

 

[אבי אברהמי]

ומי את הסבא רבא. ומי את בנו.

למך

 

[יאנקאלע]

אין לי כח לעבור על הכל אולי כבר כתבו היכן בתורה 4 אותיות זהות רצופות

והיכן 11 אותיות שנקראות ישר והפוך כמו נתן דוד וכד'

 

[כל שם שתרצה]

יתכן שזה לא כ"כ דומה.
כי השאלה אצל המהר"ם מרוטנבורג היה, כי המהר"ם הרי היה רבו של אביו (כך ראיתי מביאים מהרא"ש סי' נז בקידושין) וזה נשאר ספק בקידושין לג: מי חייב לקום לשני. ובספק דאורייתא החמירו, כי מי שרק יקום לשני, יתכן בכלל שהשני חייב לקום לראשון. ובטח שהמהר"ם לא רצה שאביו כל פעם יקום בפניו בתור חיוב.
משא"כ אצל רבינו יחיאל, הוא הרי לא היה רבו של אביו, ולא היה שם דיון אם אביו חייב לקום בפניו,
רק שהרא"ש רצה להראות לכולם כמה מעריץ את בנו ותלמידי חכמים, וע"ז מחל על כבודו וקם לכבודו, וזה זכותו, ויש לדון ע"ז, ודו"ק.

לא נראה לי כל כך. ולפי שהדיון קצת ארוך, ספיילרתיו.

ספוילר: מהר"ם מרוטנבורג והרא"ש

ז"ל הרא"ש בקידושין (פ"א סי' נז):
איבעיא להו בנו והוא רבו מהו לעמוד אביו מפניו. גם זו לא איפשיטא, וספיקא דאורייתא הוא ויעמדו זה מפני זה. אמרו עליו על רבינו מאיר מרוטנבורג, שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו, ולא רצה שאביו יבא אליו:
משמע לי מהדברים, כי מהר"ם לא היה 'רבו' של אביו, אלא רק 'מיום שעלה לגדולה' נחשב כרבן של כל בני הגולה ובכללם אביו, והרי נכנס לבית הספק האמור בתלמוד. לפיכך החמיר על עצמו ואפילו לא רצה שאביו יבוא אליו.

לגבי בנו של הרא"ש, הא לך לשון החיד"א בשם הגדולים (מערכת י אות קפח):
רבינו יחיאל בנו של הרא"ש, אחיו הגדול של רבינו יעקב בעל הטורים, נראה שחיבר איזה ספרים, וכן רבינו בעה"ט אמר בפירוש: 'כתב אחי ה"ר יחיאל' כמה זימני, ונפטר בחיי אביו. ובחלום גילה שאפשר שהיה עולה במעלה עליונה כאחד מהגדולים בני עליה לולי שלא הי"ל בנים.
ונוסף על זה בספר חיים ומזון (על זוהר חדש אות קסו, ונראה שגרס כן ב'שם הגדולים'): 'וכל כך היה גדול בתורה, שאביו היה עומד מפניו, והיה אומר כי הוא יותר חכם ממנו'.
משמע לי שאכן אביו עמד מפניו משום כבודו כי רם וכי נישא, ולא רק בשביל להראות הערצה.

 

[דבי מ.]

לא בכיוון בכלל.

האמת שזו חידה קשה מאוד ואין טעם לנסות לפתור אותה וסתם העלתי אותה בשביל הקטע.

אולי תתן כיוון?
מדובר בדמות מסוימת? מהתנ''ך?

 

[פינחס רוזנצוויג]

אולי תתן כיוון?
מדובר בדמות מסוימת? מהתנ''ך?

השורות מתארות איזה ענין מציאותי שקשור להלכה.

 

[ירושלמי987]

היכן מצינו בתורה שני אנשים בעלי אותו שֵם, האחד צדיק והשני רשע, והצדיק נהרג על ידי רשעים, והרשע נהרג על ידי צדיקים?

 

[sl disign]

היכן מצינו בתורה שני אנשים בעלי אותו שֵם, האחד צדיק והשני רשע, והצדיק נהרג על ידי רשעים, והרשע נהרג על ידי צדיקים?

בתורה או בתנ"ך?
כי אם בתנ"ך יש זמרי
פנחס הרג את זמרי
זמרי הרג את אסא

 

[כל שם שתרצה]

רצועה הייתי לבני מלכים, אך לא כבין קרניה. קרא וויי העבירנו כתמורה לסוכה, וזאת לתעודה.
פרוסה חבלי לרהב, אך אחוז אני בחבלי צבי. אני ראשון לאיתן, ולסולת המדקדק גם חלף לקרשקש.
ביקש חכם הסגן מנוח לתם, לקרוביו העלה העברת האות, וכאחו הציעני למי שבראש, שבסוף בי לא יתקע השמש התחנן.
בראש לבשמים ולמעמדות אני כתובה, והוא מעוללי הטורף.
בסחור סחור היה צורפו, שלערך יהיה אות למנחם, ועל זאת הלביא יקדמם.

חידה מאתגרת מאוד.
נשמע כמו נחל גרר, או נחל מצרים, אלא שאין בי יכולת לפתור הכל, אם זה לא זה ולא זה, אז תן רמז בבקשה!