ובכן - אלחנן התעורר, היה מבולבל כדרך אנשים שמתעוררים מהשינה ועצבניים. נעל את הדלת בלי לשים לב יותר מידי כדרך אנשים שדבר ראשון רצים לראות אם הדלת נעולה...התלבש והלך ללמוד לפני התפילה.
הלוואי. דווקא אז שהם בלי המסיכות והיפות נפש שנבנית להם במשך היום הכול צף. במיוחד אם הם מתעוררים בפתאומיות. אז הם נזכרים בכל התלונות. אבל לא רק זוכרים אלא בטעות גם אומרים כי הם עדיין מטושטשים.
תסלחי לי שאני כנה איתך לגמרי. ה'הסברים' האלו נשמעים כמו תירוץ של אחד שאיחר לכיתה.
גם אם נניח שהוא אכן יצא מיד ללמוד ולהתפלל כמעשה הפחות סביר אצל זוצונצ'יק, איך הוא העביר ארבע שעות בתורה ותפילה עד השעה תשע?????
וגם לי החשבונאות הזו היתה נראית תלושה לגמרי מקורי השינה האופפים אותו.
יש טעם להבין שכמו שהוא רואה אחרת כך אני רואה אחרת. להאיר זווית שהקורא לא חשב עליו. לתת טעם לקיים. להסביר דברים לא מובנים. לשפוך אור על התמונה. לחדד נקודה לא מובנת.
אין פה זווית ראיה. אין פה כיווני חשיבה. יש כאן באג. לא גדול, לא כ"כ מביך, לא נורא. אפשר לומר- אופס! ולתקן.
וכיוון שאת מפרסמת סיפור, את אמורה לשחרר אותו לאוויר העולם כשהוא מובן ללא פירושי רש"י ותוס'.
יש לי תחביב כזה לחרוג ממבני סיפורים. באג. לעולם לא אצליח להיות שם.
אולי לכן הסיפורים שלי יפים?
לחרוג אפשר בהחלט. זה מוסיף נופך, זה משדרג, זה מעניין. אבל חריגה עושים ממבנה קיים.
גם בספרות. אבל צריך להיות הרבה יותר ממומחה כדי להצליח לעשות את זה טוב.
ולמה? כי לצאת מהמנגינה, ולחזור אליה בלי לזייף, לחרוג ממנה ולשוב להשתלב היטב ובדיוק במקום הנכון ועל הטון הנכון- זו האמנות. אחרת, יש הרבה כאלה ששרים ליד המנגינה. זייפנים מקצועיים ואף אחד לא צריך להיות אמן בשביל זה, כנ"ל בספרות.
לא, אם תיצמדי לכללים, הם יהיו עוד יותר יפים.
לא בטוח. לא חסרים חומרים שנאזקו לכללים ונעקדו על מזבח חוקי המבנה.
אבל כל הדיון על מבנה בנוגע לסיפור הזה לא מאד נכון בעיניי. הבעיה כאן לטעמי לא במבנה, אלא בהגיון ובתחושת האמינות. את הקטע האחרון, למרות שהוא מיותר בעיניי, ואולי יותר נכון לומר "חוצני", אני בולעת. אפשר לקרוא לו 'סגנון'. אבל השתלשלות חייבת להיות ברורה ומובנת ורק כך תוכל לאפשר לקורא להאמין בה.
נכתב ע"י בונבוניירה פיקנטית:
אגב, כמעט בכל ספר וגם הרב מכר ביותר אני מוצאת רשימה של שאלות שלא מסתדרות עם ההגיון. זה ממש מציק לי.
את השם "רב מכר" מקבלים בציבור שלנו ביתר קלות. סיפורים טובים, מקצועיים, ארוגים עד הסוף, בלי משחקים.