מתה, זהו מתה.
"נפטרה" מתקן אלחנן את כתום השיער, הקרח בכלל נעלם, רק אלחנן צועק "נפטרה, נפטרה" הם מנסים להשתיק אותו, מצליחים אך בקושי.
אמא שלי מייבבת קלות בצד, גם לשוויגער שלי זולגת טיפה או שתיים, רק אני מחוץ לסיפור, שוכבת מכוסה, סדין, לבן, רך. אילו מן חיים אלו לאחר המוות?
"בת טובה היא הייתה!" אימא שלי טובעת בים של טישויים, אבא שלי גם הוא צץ פתאום, חולצתו קרועה, העיניים שמעולם לא זלגו - דולפות. הם אהבו אותי אבא ואימא, אוהבים.
השוויגער עדיין עומדת שם, כבודה וחנוטה, גם מבעד לסדין אני רואה אותה כבודה, חנוטה. אולי שתלך כבר?
זהו, אין לה כלה, היא כבר לא שוויגער, מה היא עומדת פה? הרי היא לא קשורה, ומעולם לא הייתה, שתחזור לה לבית היפה שלה ותמשיך לה בחיים.
ואלחנן?
הוא לא ניגש אלי פעם אחרונה להיפרד, לא מגיע אלי כדי להודות לי שהייתי אישה נאמנה, רק הולך לאמא שלו, ולמרות שהוא לוחש - אני שומעת, מבעד לכל השכבות האפשריות: "היא הלכה, ואני לא יודע מה באמת היא הייתה" וגם הוא פונה לו לצד, לא בוכה, ולאו דוקא בגלל שהוא גבר, מבטו נותר אטום, קפוא, העתק מושלם של אמו.
התקרה הלבנה מיטשטשת, אור לבן מסנוור אותי, חודר מבעד לקרנית לתוך העצמות.
קולות חרישיים לידי, אני מפלבלת בבהלה, כך נראה העולם הבא? רעד עובר בי, צמרמורת, מישהו ניגש אלי, עטוף בחלוק לבן, שמא הוא מלאך חבלה?
"את בסדר?" הוא שואל אותי, ולמרבה הפלא נראה כבן אדם מן היישוב, עוד רגע קטנטן - ואני מזהה את הקרחת הבוהקת והמשקפיים המרובעות. נשיפת הקלה פורצת ממני, הזיה מתערבלת במציאות, חלום באמת. "כן" אני לוחשת, פורצת בבכי, הכול גדול עלי פתאום, המיטה, התקרה, המחט שכואבת לי בזרוע.
"הייתה לך בעיה קלה בהרדמה" הוא מסביר לי, "הוספנו לך עוד קצת חומר" הוא מסביר "לפעמים זה גורם להזיות, בלבולים או חוסר יציבות, את צעקת מקודם" הוא מסביר "בדקנו שהכול בסדר" הוא מוודא שאני איתו, קולטת את הנעשה, את המציאות: "מה השם שלך?"
"אלישבע" אני עונה, רועדת, הוא הולך, אני לא יודעת עדיין להיכן "היא בסדר!" אני שומע אותו אומר לאי מי, והאי מי נכנס, כלומר שתי אי מי, אמא שלי ואלחנן.
"צעקת נורא" אמא שלי מבוהלת, גם אלחנן "לא משהו ברור" היא עונה לשאלתי האילמת. "פחדנו שהכול בסדר איתך" אומר גם אלחנן מצידו "המרדים שהוזעק הסביר שלפעמים נגרמות הזיות או חלומות תת מודעים לאחר הרדמה מעמיקה, היה קצת לחץ ונתנו לך חומר מעורר, אבל העיקר את בסדר" הוא מחייך בהקלה. גם אני, נושפת עמוק, משגרת חיוך, מסתירה צעקה גדולה שיוצאת ממני, רק בהזיות.