קראתי. דמעתי.קראתי את כל התגובות הנפלאות שיש כאן
קראתי והרגשתי את הלב שלי דופק
גם אני רוצה לכתוב לומר את אשר על ליבי וכן הלב שלי בוכה כמעט כל יום
והוא לב של אמא אוהבת מסורה דואגת והרבה מעבר לאמהות אחרות
10 שנים כמעט עסקתי בחינוך עד שעזבתי לטובת ילדי
בהתחלה התמודדנו נוראות עם תאומים מתוקים ממש אבל מאד לא קלים לא מעט פעמים נאלצתי ועד היום אני נאלצת ולפעמים מגיעה למצב שאין לי ברירה אני צורחת כדי לעצור את הילד מלפגוע באחד מאחיו
כשהיו קטנים מיד אמרתי לבעלי כבר בגיל שנתיים אני אומרת לך לילד יש משהו לא רגיל נראה לי שכדא לקחת אותו לאבחון אמרתי את זה מנסיון אבל אף אחד לא שמע כולם אמרו לי שאני מדמינת
בגיל 3 קבלתי טלפון ראשון מהמשטרה לבוא לחקירה יחד עם בעלי במשך שנתיים נהלי נגדי תיק שבסיעתא דשמיא נסגר
מהבנה שאף אחד לא מתעלל בילד ולא באחיו וכך עברו להם עונות וחורפים של התמודדות של יריקת דם של חששות מפגיעות ופציעות של קושי נוראי עד שאני הרגשתי על סף קריסה ואמרתי לבעלי ולסביבה שמבחינתי הגעתי לקצה וזה או אני האמא או הילד אני כבר לא יכולה לקחת אחריות על המעשים שלו
היום אנחתו באבחונים אחד מהם עם חשש לרצף בתפקוד מאד גבוהה והשני עם ADHD שלזה מצטרף חיקו נוראי של התנהגויות וחיקויים של התאום שלו
כבר זכינו לקבל טלפונים נוספים לבוא לחקירות משטרתיות על לא עוול בכפי
אמא שמוציאה את כל נשמתה בגידול ילדיה שחייה בחשש מה יעשה הילד שלי בשניה הבאה ומי יהיה הנפגע הבא
כשהוא קם בבוקר אני נאנחת נושמת עמוק נושאת עניים לשמים ומבקשת כח לעוד יום
וכן יש את מי שדואג לקחת את כל הכח שאני משתדלת לאסוף בשבילו ובשביל שאר בני הבית יש את האנשים הנפלאים שדואגים להרים טלפון למשטרה ולרווחה שיבדקו את מצב הבית שאין אלימות כי יש צעקות אבל הם לא יודעים שבאותו רגע הילד צועק יותר נכון איבד את עצמו לדעת כי אחותו בת השנה נגעה לו במגנטים שהוא בנה ולצערנו התפרק והוא רק מנסה לכסח אותה במכות למרות שהיא ממש לא מבינה מה עשתה וכאן את נדרשת לבצע את כל מה שאת יכולה כדי שהילדה לא תפגע וגם את לא ושאר בני הבית
או שהם רואים ילד פותח חלון וצועק הצילו תוציאו אותי מכאן הצילו ופתאות משהו חוטף את הילד מהחלון וסוגר אותו ישר וכמה ימים אחר כך שוב טלפון מהמשטרה וכל זה כי הוא שיחק שיש שריפה והוא תקוע בבית וצריך שיצילו אותו אבל הוא נסחף יתר על המדה והאמא שכבר שבעה נפשה מחקירות משטרתיות מוציאה אותו מהחלון בכח וסוגרת אבל זה כבר מאוחר מידי
אז בבקשה מכם כל האיכפתים למיניהם תבינו יש גם כאלה שמתמודדים יותר ממה שניתן לדמין אל תקחו לנו את הכח שאנחנו אוספים הוא נדרש לנו כדי לעבור עוד יום כדי לנשום
ואם כבר פתחתי את העינין אז תתפללו שהתיק במשטרה שפתוח על לא עוול בכפי יסגר כי אני באמת אוהבת את הילדים שלי ומוצאיה ים של כוחות בגידולם
ואני לא מוכנה לוותר על אף אחד מהם בשביל הרוגע של הבית
כל כך כואב, וכל כך נכון.
מה שרואים מבחוץ זה רק סדק קטן, ואין איש שיכול לראות את התמונה המלאה.
כל כך חשוב מה שכתבת, שנדע טוב איך זה לפעמים נראה מהצד השני.
כולנו מוצאים את עצמינו לעיתים מתוסכלים וצורחים, ואם מישהו באותו הרגע יצלם ויסריט את מעשינו, נמצא את עצמינו בכלא של בושה, אם לא כלא אמיתי...
יש לי עוד הרבה מה להוסיף, אבל צריך לקרוא שוב את דברייך החשובים!