מעבר לכל הדברים הצודקים והנכונים והמדויקים שכתבו בנ"ל
יש משהו שלי מאד עזר
בעזרת ספר מצוין שקוראים לו
דיאטה זה קשה לרזות זה קל של רחל למברסקי
(אגב הייתי בכמה קבוצות הרזיה וכמובן נכשלתי
ולא יאומן כמה ספר שקוראים ברגוע יכול לעזור ומשפיע על החשיבה)
התובנה היא: שאני לא יהיה רזה ודקיקה אף פעם כמו 'לפני החתונה'
אלא נחמדה ולא מאד שמנה וזה העיקר! ומוריד הרבה לחץ,
כי כשאת רוצה להיות רזה את צמה ונלחצת מכל כישלון
וכשאת לומדת לקבל את עצמך עם החולשות והבעייה המשקלית
ולאהוב את עצמך ואת המשקל שלך הלא נמוך, יותר קל ופחות מתסכל
בהצלחה!
לא קראתי את הספר הזה,
אבל רוצה לומר מילה על קצוות -
יש 2 קצוות עיקריים לברוח אליהם:
בקצה אחד - דיאטה דיאטה דיאטה, שומרת, לא נוגעת, 'מכסחת',
בקצה השני - מקבלת את עצמי.. כמו שאני... ככה טוב לי וזהו
עכשיו,
גם זה וגם זה - זה קיצוני.
כי לקבל את עצמי ולאהוב אותי זה חשוב!
אבל אם אני מתעלמת מכך שאני רוצה לחיות נכון יותר,
להפחית אכילה בלתי נשלטת, לאזן משקל,
אני סוג של משקרת לעצמי, ושוב אני מוצאת את עצמי בדכדוך ובמצב לא מרוצה,
רק שהטעות היא - שאז אני שוב בורחת לצד השני...
קבלה עצמית היא חשובה והיא בסיס,
אבל בשלב השני - צריכה לבוא המחשבה על שינוי.
זה לא 'לא לקבל את עצמי' לשנות אורח חיים..
אכן השינוי כשהוא בא ממניעים רגועים וטובים - זה החלק הטוב!
אבל להשאר רק ב'ככה אני', זה לא מרגיש טוב באיזשהו שלב.
איזון זה שם המשחק.
(כמובן מבין שני הקצוות, השני הוא היותר עדיף בעיני, הוא פחות מזיק ויותר טוב.
אם זה באמת מתוך קבלה עצמית ולא שמרגישים כל פעם שנאה אחרי שזוללים...)