הנושאים החמים
הנושאים החמים
מרכז שטרן להורות קלה
משתמש מקצוען
נכתב ע"י קקטוס;1664467:כמה הערות ברשותכם:
א. היחס לאיסטניסטים בהלכה:
1. קולות מיוחדות לסובלים מאיסטניסם: "רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו רבנו שאבל אסור לרחוץ? אמר להם - איני כשאר כל אדם, איסטניס אני"
2. הנהגות מיוחדות לשאר בני אדם, מתוך רצון להתחשב באיסטניסטים: לדוגמא ההלכה לקנח את הכוס לפני שמעביר לחברו.
המשמעות: איסטניס פטור ממצוות מסויימות (לכאורה מדין חולה), ומצד המוסר יש לנהוג בנימוס לידו.
ב.
הסבל שנגרם לאיסטניס.
צריך להבחין בין אדם נקי ואנין דעת, שדברים מסויימים מגעילים אותו, לאיסטניס.
רבותי!
לא כל אחד שנגעל לאכול מהצלחת של השני, הוא איסטניס.
יש לכם כברת דרך ארוכה עד שתוכלו לזכות בתואר הזה (נפקא מינא להלכה)
כל עוד הבעיה לא מעסיקה אותכם מעבר לזמן נורמלי, או השתדלות נורמלית שלא גוזלת את זמנכם ומחשבתכם, אני חושב שאתם לא נחשבים עדיין לאיסטניסטים.
ברגע שאתם מתחילים לחוות תופעות שהם בעצם קומפולסיה של החרדה (למשל: הקאות תכופות) או הימנעות קיצונית מכל מפגש עם סביבה שמכילה בתוכה את גורם החרדה, אתם נמצאים בבעיה.
(סתם נקודה למחשבה: איך בן אדם שנגעל מטיפת רוק של אחרים, לא נגעל מדלי מלא בקיא של עצמו)
אפשר לסחוב את הבעיה הזאת למשך שנים, תוך ציפיות שווא מהציבור שיכיל אתכם, לחוות תופעות קשות של הימנעות ודחיה מכל חברה, ולעיתים אף לחיות בתחושה שמישהו מנסה לפגוע בכם במתכוון.
אפשר לטפל בבעיה, בלי להפסיק לשמור על אורח חיים הגייני ונקי (בגבול הסבירות)
קוראים לדבר הזה "טיפול"
אין משמעות לסוג הטיפול, ובלבד שיהיה יעיל ויטפל בחרדה שמביאה להתנהגות הבעייתית.
אני לא מכיר בן אדם שמצטער על טיפול מוצלח שהוא עבר.
קקטוס!
כמו תמיד - קצר חותך וקולע!
