"איסטניסטים – חייהם אינם חיים"

[מלפפון]

אתה מתאר פה התנהלות לא נימוסית של הגיסים.
הם אלו שצריכים לעשות את השינוי.
לא נהוג בשום ישיבה לשתות מאותה פחית. לא נהוג לאכול מהקערה המרכזית.
אני לא איסטניסטית ולא ראיתי מישהו שעושה כך!
וכללי ההגיינה המינימליים חלים בכל מקום.

 

[מוישה]

שכחתי לכתוב מה הוא לא רוצה לשמוע. חשבתי שזה מיותר.
אתם מבינים לבד שאי אפשר לחנך גיסים עם הרגלים בני 30-4- שנה, לא רק כי לא נעים, כי גם לא שייך מציאותית.
נכון שלנו נשמע מופקע ללקט אגוזי פקאן מקערת חסה מרכזית, אבל יש אנשים שגם חצי שעה של הסברים לא יועיל להם. וחבל לדוש בגועל הזה.
כל פתרון שלא יהיה חייב לעסוק באובייקט הנגעל עצמו!..

 

[מלפפון]

שכחתי לכתוב מה הוא לא רוצה לשמוע. חשבתי שזה מיותר.
אתם מבינים לבד שאי אפשר לחנך גיסים עם הרגלים בני 30-4- שנה, לא רק כי לא נעים, כי גם לא שייך מציאותית.
נכון שלנו נשמע מופקע ללקט אגוזי פקאן מקערת חסה מרכזית, אבל יש אנשים שגם חצי שעה של הסברים לא יועיל להם. וחבל לדוש בגועל הזה.
כל פתרון שלא יהיה חייב לעסוק באובייקט הנגעל עצמו!..

הפתרון הוא לא ללכת לשם.
צר לי.
כמו שלא הייתי הולכת לבית מלון עם מקקים.
מה שניסיתי לומר שזה לא קשור לכך אם הוא איסטניסט או לא.
זה מגעיל גם לא איסטניסטים.

 

[מוישה]

הפתרון הוא לא ללכת לשם.
צר לי.
כמו שלא הייתי הולכת לבית מלון עם מקקים.
מה שניסיתי לומר שזה לא קשור לכך אם הוא איסטניסט או לא.
זה מגעיל גם לא איסטניסטים.

אין כאן אבחנה מקצועית של אסטניס. אבל יש בהחלט אנשים שיודעים להסיח את דעתם, או שלא מפריע להם. יש אנשים שזה קיצוני אצלם. אצלו זה קיצוני שגם כשהכל בסדר, הוא כבר מדמיין.
בקיצור, דברים ראליים יועיל יותר, ולא בסגנון של 'שיעצום את העיניים' 'שלא ילך לשם'.

 

[RacheliArt]

מה שבטוח- אתה סופר מצויין.

 

[פסיפס]

א. כתבת שזה לא דוקא ההורים אלא המשפחה מסביב,גיסים וכו',
אז אולי שיבואו כשהם לא נמצאים? הרי הם לא מתארחים שם כל שבת, אז אפשר להגיע כשאין עוד מישהו.

ב. בגלל כיבוד הורים אי אפשר לא להגיע בכלל, אז להגיע פחות.
אפשר לבוא יותר לביקורים קצרים שלא כוללים ארוחה, אם זה שבת אחרי הסעודה או סתם ביום חול.

בהצלחה

 

[album]

נראה שבנוסף למקרה הקשה, הוא פיתח ריאקציה רצינית שממשיכה לגדול
כדאי לטפל ולו על מנת שיוכל לשהות בקרבתם כמה שעות שקטות באופן שפוי

 

[יונתן1]

לדעתי עיקר הגועל בא לידי ביטוי כשהנגעל אוכל, כלומר הוא נגעל לאכול עם מישהו שדוחה אותו, אבל עצם תחושת הגועל שלא בזמן האכילה שלו - בדר"כ ניתנת להתמודדות.

לכן אם המדובר ימעט באכילה בזמן הזה (לא נורא פעם בכמה חודשים, ופותר גם את ענין הכלים...) או יאכל כשהם גמרו לאכול, ממילא הגועל יפחת.

 

[pnina912100]

מכירה מקרוב לצערי...
אני כזאת איסטניסטית, אני לא מעיזה לאכול במשהו שמישהו נגע כמעט(ילדים אין על מה לדבר וגם מהשאר בנסיון לדחות את המחשבה)
אצל רוב האנשים בעולם אני לא אוכלת כולל אולמות מסעדות וכו' וגם כשאני כן, אני מנסה בכח לא לחשוב,
לפי דעתי אין מה לעשות,
פעם חשבתי שזה דבר שנהיה מהרגל, יש לי ילד בן 3 שלא רואה אצלי את כל הדברים האלה(אני מאוד מאוד מקפידה על זה שחס ושלום לא יהיה כזה) אבל בגיל כזה קטן, הוא לא רוצה לאכול מכפית שאחיו הקטן אכל, אפילו סוכריה כשהוא נותן לו למצוץ הוא שוטף את זה בין לבין, ובעלי מגיע ממשפחה שבדיוק הפוך...
אין מה לעשות!!! ככה לפי דעתי, זה דבר שמגיע בגנים,
נורמלי זה בטוח לא, כי אנשים ממש לא מבינים אותי.

 

[פנינה :)]

לא מבינים?
גם אני כזאת. ואולי אפילו יותר גרוע.
זה ככ חריג?

 

[קול-התור]

לדעתי זה כן משהו חריג. לא שחוסר הנימוסים מוצדק, אבל מתוארת כאן קיצוניות לגמרי מוגזמת שבטוח באה לידי ביטוי בעוד מקומות בחייו. אבל - זה תלוי בו - אם יש דברים נוספים קיצוניים כ"כ שמפריעים לו (בלי לתבוע מאחרים ומהסביבה להשתנות) שיטפל ויש דרכים לטפל. אם זה גורם הפרעה לסביבתו הקרובה - אישתו, הילדים - שיעשה טובה ויטפל. אם לא - שימנע ויסתדר באירועים כאלה בעצמו בלי פרצוף של גועל נפש מרוח תמידי על פניו. כי זה מגעיל ודוחה יותר מכל שאר הדברים שתוארו פה (כן. לתשומת לב האיסטניסים הנוספים!)

 

[ארבע]

לא איסטניסית, אבל מה שתיארת לעיל מגעיל עמוקות גם אותי.

חבל שיש אנשים שחושבים שנימוסים בסיסיים הם חוקות הגויים.

 

[הני מושקוביץ]

יש נימוסים בסיסיים-בהלכות סעודה בקצוש"ע...

 

[מוישה]

נושא כאוב

קיבלתי בפרטי הודעה עמ"נ לפרסם בעילום שם [פחד מהשוויגער..?...]

לצערי, מנסיון אישי ומקרוב, הנסיון הוא קשה מאוד לשני הצדדים. כמה טיפים שאולי יעזרו:
להחליט שבאים רק בזמנים מסוימים ולא לזוז מהזמנים הללו.

לדוגמא- קובעים שפעם ב3 חודשים צריך לבוא. והוא צריך להחליט שהפעמים האלו הם בשביל שלום בית ולהגיע לאיזושהיא השלמה נפשית (קשה מאוד אבל זה הפתרון היחיד). כמו שכתבת וכתבו אחרים- את הגיסים א"א לשנות. זו המשפחה וצריך לחיות איתה. העבודה הפנימית היא כל הזמן. גם לא בשבת עצמה. לתרגל בראש לפני כן.

לבקש מהאשה- כמה שהיא יכולה- בכ"ז זה בית הוריה, לסדר מה שמפריע לו.

היא יכולה להביא מהבית אוכל בתור עזרה להורים ומהאוכל הזה הוא ודאי יוכל לאכול.
היא יכולה להגיש לו בנפרד בכלים חד"פ שתביא איתה מהבית.

להביא הרבה אוכל מהבית( עוגות, חטיפים, פרות) ולאכול בחדר .

לסדר מראש שיבואו בשבתות שקטות יותר או להזמין את ההורים אליהם.

להבין מראש שהשבת הזו היא שבת מהצד הרוחני יותר משבת רגילה שנהנים מהניקיון, האוכל וכו'..

כשמדובר בגבר- קל יותר. לצערינו כשמדובר באשה שלא מסתדרת עם הניקיון והאסטטיקה בבית הורי בעלה - קשה לחשוב ע"כ. הוא יכול לאמץ לו בית כנסת באזור שבו ישהה לפני התפילה, לאחריה וגם ילך לשעור או שנים כדי לא להיות במקום שקשה לו.


במקרים קשים ממש- כדאי לגשת לסמכות רוחנית עם כתפיים רחבות שתוכל להורות מה לעשות. לעיתים הפתרון הוא באמת- להמנע מלהגיע.



אני אשמח אם תפרסם את זה לא בשמי, כדי לא להחשף. אולי יועיל למישהו נוסף.

 

[איכות]

מה זה דבר מוגזם?
שרוב בנ"א לא נוהגים כך.
הוא נגעל ממשהו שרוב בנ"א היו נגעלים (כמו שהעידו פה רבים), ולכן זה מובן שהוא נגעל
אבל מה זה עוזר לו למעשה? קודם כל שידע שזה איסטניסטיות בגדר הנורמה ואח"כ כפי שהציעו- להימנע מלאכול, רק את המינימום
ואפשר לתמרן כמו מיד להעמיס מצלחת סלט שעוד לא נגעו בה להביא חלות שיפון קטנות אישיות ולתרץ אותן מטעמים בריאותיים
ועוד על זה הדרך...

 

[מוישה]

יפה כתבו כאן. בוודאי דברים שיועילו לו. נמשיך לחכות [גם] לפתרונות ישירים יותר.

היכן נכתב שזה נימוסים של גויים?
ואגב, חבל שלא בדקתם בשו"ע קודם שכתבתם, בשו"ע ומשנ"ב כתוב שלפני שהוא נותן את כוסו לחברו שיקנח יפה מקום ששתה... וכתוב גם שלא ראוי לנשוך מהפת ולהחזיר לקערה כי אין דעת כל הבריות שוה... לא הרבה מעבר לזה. אז מי שנצמד לשו"ע, לא נראה לי שאזמין אותו לביתי...
אמנם אין ספק שהפוסקים היו מסכימים לכל הנימוסים הנוהגים בזמננו גם אם אינם מופיעים בשו"ע, כי בוודאי יש להתחשב בדעת הבריות בימינו. אז כשאומרים נימוסים מערביים, לא מתכוונים דוקא שזה חוקות הגויים, שכן זה בתיאום מלא עם השו"ע.

 

[ארבע]

"נימוסי הגויים" זה תירוץ מזלזל ששוחרי חוסר הנימוס פולטים כלפי הטוענים נגדם.

הנימוסים המובאים בשו"ע, שמן הסתם הושפעו מרוח התקופה (למשל: אולי אז רווח העוני ובבתים לא היו כוסות כנגד כל הסועדים, וכו') מראים את הרוח שיש לנהוג לפיה, והרוח היא לגמרי בכיוון של התחשבות בזולת והימנעות מלהגעילו.

 

[מלפפון]

מה זה דבר מוגזם?
שרוב בנ"א לא נוהגים כך.
הוא נגעל ממשהו שרוב בנ"א היו נגעלים (כמו שהעידו פה רבים), ולכן זה מובן שהוא נגעל
אבל מה זה עוזר לו למעשה? קודם כל שידע שזה איסטניסטיות בגדר הנורמה ואח"כ כפי שהציעו- להימנע מלאכול, רק את המינימום
ואפשר לתמרן כמו מיד להעמיס מצלחת סלט שעוד לא נגעו בה להביא חלות שיפון קטנות אישיות ולתרץ אותן מטעמים בריאותיים
ועוד על זה הדרך...

לאכול מקערה מרכזית זה לא מוגזם?
לשתות מאותה פחית?
לא לשטוף היטב את הכלים.
יש גבול לכל תעלול.

אולי הוא איסטניסט, אבל כאן המקרים לא מתארים איסטניסט.

איסטניסט זה אחד שנגעל לשתות מכוסות זכוכית, מקפיד לקחת בישיבה את המיטה העליונה בקומותיים כדי שלא ישבו לו על המצעים, מתקלח בקיץ מינימום פעמיים ביום, לא אכול כלל אוכל בחוץ.

אני לא מוצאת מישהו בגדר הסביר ששמח לאכול מאותה צלחת שכבר אכלו בה.

 

[איכות]

לאכול מקערה מרכזית זה לא מוגזם?
לשתות מאותה פחית?
לא לשטוף היטב את הכלים.
יש גבול לכל תעלול.

אולי הוא איסטניסט, אבל כאן המקרים לא מתארים איסטניסט.

איסטניסט זה אחד שנגעל לשתות מכוסות זכוכית, מקפיד לקחת בישיבה את המיטה העליונה בקומותיים כדי שלא ישבו לו על המצעים, מתקלח בקיץ מינימום פעמיים ביום, לא אכול כלל אוכל בחוץ.

אני לא מוצאת מישהו בגדר הסביר ששמח לאכול מאותה צלחת שכבר אכלו בה.

הי הי הי
זה מה שכתבתי!
שהוא נגעל מדברים שרובם נגעלים ולכן הוא הצודק!
(ולא כמו שכתבו פה שאולי ילך לטיפול...)