סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

מגבת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מה הבעיה?
בפרק הבא מורדי עושה על האש לחברים
ואמא שלו רותחחחתתת, הרגע הוא חזר מטיול!!
ואז היא צועקת עליו ליד כל החברים
ואז הוא יוצא מהבית ונהיה כופר,
ואז אמא שלו מגלה את האמת ואוכלת את הלב עד יום מותה.
ונגמר הסיפור.
מה הבעיה??
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
מה הבעיה?
בפרק הבא מורדי עושה על האש לחברים
ואמא שלו רותחחחתתת, הרגע הוא חזר מטיול!!
ואז היא צועקת עליו ליד כל החברים
ואז הוא יוצא מהבית ונהיה כופר,
ואז אמא שלו מגלה את האמת ואוכלת את הלב עד יום מותה.
ונגמר הסיפור.
מה הבעיה??
ממש ממש לא!!!
לא חבל?? הוא נשמה טהורה....
חבל לקלקל אותו עד כדי כך...
עד השורה השלישית מקובל עליי.
@לוטם לא לעשות שטויות ;)
בבקשה!!
אני רוצה הפיאנד!!
 

Yes it's me

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
מחילה על החוסר אנושיות
אבל בא לי ממש שתביאי את מורדי למצבי קצה מה שנקרא
כאילו איך הוא יתמודד עם מצב שיגמור אותו נפשית ולראות איך הוא מצליח להתמודד עם זה
משם העלילה יכולה להתפתח יותר כמובן
ולהוציא ממנו דברים שאנחנו לא הכרנו במורדי של ה- 17 דפים האלה
 

אליש:)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מחילה על החוסר אנושיות
אבל בא לי ממש שתביאי את מורדי למצבי קצה מה שנקרא
כאילו איך הוא יתמודד עם מצב שיגמור אותו נפשית ולראות איך הוא מצליח להתמודד עם זה
משם העלילה יכולה להתפתח יותר כמובן
ולהוציא ממנו דברים שאנחנו לא הכרנו במורדי של ה- 17 דפים האלה
אני בעד.
מחילה על החוסר אנושיות...
אבל זה ייתן הרבה עניין לסיפור..
לא שחסר בו. יש בו הרבה עניין אבל ממש בעד לעוד מתח ואקשן בסיפור
והכי חשוב..
פרקים צפופים
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
"לא אכלנו כלום מהבוקר!" דוד הודיע שוב, שולח יד אל מנות האוכל שהתרכזו באורח פלא בידיו של מורדי.

"דוד!!"

"מה אתם רוצים?" כל המנות היו בידיו של דוד, אלו של מורדי נותרו ריקות. "כאילו שאתם צדיקים תמימים. זה לא חזיר, בטוח". הוא הניח את המנות על הרצפה, אגרופיו מתנופפים.

"אל תהיה כל כך בטוח. יכול מאוד להיות שזה כן". הצעירים העדיפו לענות לחברם על החצי השני של דבריו, לא נכנסים לדיון על צדקותם.

"נו, באמת". הוא פסע פסיעה קדימה, חבריו נעו שלוש אחורנית. "מה הבעיה שלכם? אני אוכל. אם אתם לא רוצים - אף אחד לא מכריח אתכם".

"אנחנו אולי לא צדיקים. אבל גם לא רשעים, כן?!" הם נעו עוד קצת אחורה, גוררים את דוד אחריהם. "גם אתה נכלל ביחד איתנו".

"לא רשעים בכלל". הוא נשף, מסכים איתם. "אבל רעבים, כן. ויש לנו תכף אוטובוס".

"יופי. תאכל בבית". הם ששו על דבריו של דוד. "פתרון מעולה".

"ממש לא". הוא לא התייחס לצחקוקים שלהם, משער שהם צוחקים עליו, לא מעניין אותו כרגע. "אני לא עובר נסיעה שלמה מאילת לבית בלי אוכל!" הוא נחרץ. "אם אתם מתעקשים, נלך עכשיו לקנות ממקום אחר".

"אין זמן". מורדי הופיע לפתע מולו, קולו רגוע. "אנחנו צריכים להתקדם לכיוון האוטובוס".

"היי". דוד בהה בו לחצי שניה. "איפה היית?"

מורדי משך בכתפיו. קורץ לחבריו בחיוך זעיר, שובב. "טוב, אין לנו הרבה זמן. זזים?"

"לא. אני אוכל. אתם, תעשו מה שבא לכם". דוד הסתובב לחלקת הדשא בה השאיר את האוכל. עיניו נפערות ברגע. "מה--? איפה--?"

"אמרת שנעשה מה שבא לנו, לא?" מורדי מביט בו בשאלה, לא מחכה לתגובה. "יאללה, זזנו".

"רגע, רגע. מורדי!" דוד הרים את ידו לאות עצור. עיניו מצומצמות, נעוצות במורדי המחויך. "מה היה בא לך לעשות?"

"ללכת לאוטובוס". מורדי ניסה למחוק את החיוך מפניו. "קדימה".

אצבעות ידו של דוד סגרו על חולצתו של מורדי. "מורדי, מה עשית?"

"שחרר אותי, גבר". מורדי נע אחורה, משתחרר מאחיזתו של חברו. "אני מבין שאתה רעב, אבל היתה כאן איזו משפחה ששמחה לקחת ממני את המנות שלנו בחינם. הרווחנו מצווה". הוא מגחך.

"מה???"

"נו, דוד. באמת". החברים מעמיסים עליהם את התיקים, מרוצים מהתרגיל שמורדי עשה לדוד. נכון שגם הם רעבים, אבל מורדי התנהג בחכמה. "יש עוד אוכל בעולם".

"אתם לא רציניים", דוד נשף, מביט בהם בעצבנות יתר. "מורדי! לא סולח לך".

"אל תסלח". מורדי לא מתרגש. "רק שתדע, אם אתה רוצה אתה מוזמן אליי, מיד כשנגיע לבית. נעשה על האש. סגור?!"

"אנחנו נגיע בשש בבוקר בערך". אחד החברים העיר. "תתאם ציפיות עם ההורים שלך. בחורצ'יק".

"אין בעיה. על האש, עליי".

דוד מצמץ. "תזכור".

"זוכר. יאללה, לאוטובוס". מורדי מעשי.
לוקח בחשבון שדוד כנראה כל הנסיעה ידבר רק על זה שהוא רעב ושאר החבר'ה יירדמו.

יהיה משעמם.
פרק מקסים. היה קונפליקט והוא יצא ממנו טוב.
לדעתי, פרק אמין.
בניגוד לכותבים לעיל, נראה לי שלאכול טרף- זה קיצוני מידי, לא כל כך מהר מגיעים לדיוטא הזאת. ולכן הפרק הזה אמין בעיני.
אגב, הם לא היו כל כך רעבים... הם שתו בירה כל היום, לא? זהו משקה מזין וממלא. לא משביע אבל הם לא מורעבים ברמה שאוכלים כל דבר.
כתיבה זורמת, אמינה ויפה. כיף לקרוא.
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
סורי על האיחור...




מורדי יצא אל המרפסת בפסיעות רחבות, כמעט דילוגים, קולו צוהל. "אבא, שומע?"

אביו של מורדי הרים אליו עיניים מחויכות, מבחין בשרשרת החדשה הנמצאת על הבן שלו, ומתעלם. כרגע. "בטח שומע, מה שלומך?"

"מעולה. אני סוגר ראש השנה באומן". מורדי מודיע. "אתה רוצה לבוא גם?"

"מעכשיו אתה סוגר?! זה לא מוקדם מידי?" הוא התעלם מהשאלה של מורדי, מתמקד בהודעה שלו, לא אומר 'לא'. יודע שאין טעם.

"כן". מורדי משך כתף, מתיישב באנחת רווחה על הרצפה. "יותר זול להזמין כרטיסים מעכשיו".

"אוקי". אבא של מורדי המהם, יודע מה יהיה השלב הבא של מורדי.

מורדי כחכח. "אני צריך כסף".

אבא של מורדי הבליע חיוך, עוטה על פניו ארשת קשוחה, בלתי מתפשרת. "תקשיב, מורדי צדיק. נראה לי קצת מוגזם כל הכסף שאתה צורך. סיגריות, טיולים, אוכל קנוי כל יום, טיסות". הוא טפח על שכמו של מורדי. יודע שהשיחה הזו היתה צריכה להגיע באיזשהו שלב, וטוב שהגיעה עכשיו. "יהיה נכון אם תמצא עבודה, תקבל משכורת ותוכל לשלם על כל מה שאתה צריך. אם אתה לא לומד – תעבוד".

מורדי נאנח בקולניות, מזייף פיהוק ענק. "אין לי כוח לחפש עבודה, נו, אבא. פליז".

"בלי תירוצים, מורדי".

"טוב". מורדי התמתח ונשכב על הרצפה, אוחז את הנייד מול עיניו. "אני אעשה את זה מתישהו. אבל אני רק מודיע שאני מזמין גם דיל לתאילנד".

"דיל?"

"כאילו חבילה, כולל הכל".

אבא של מורדי בלע את כל המילים שרצה לומר, לא מבזבז מילים על מי שלא רוצה לשמוע. "אני לא מסכים לך לטוס לתאילנד".

מורדי שתק. מעפעף בעיניו הצמודות עדיין למסך.

"ש—לום". אלי נכנס אל המרפסת בקריאה קולנית, קולט ברגע את הסיטואציה. "אופס". הוא התנצל בחיוך קטן. "סורי. רק רציתי לשבת כאן במרפסת. מתנצל".

"אלי!" מורדי עצר את נסיגתו של אלי מהשטח, מדווח: "אבא לא מסכים לי לטוס לתאילנד".

אלי גיחך. "גם אני לא הייתי מסכים לך לטוס".

"אני בן שבע עשרה". מורדי התרעם. "אתם לא יכולים לכלוא אותי כל החיים בבית!!"

"אנחנו לא". אלי נהנה לחוש זה שאחראי על מורדי. "וחוץ מזה, מה רלוונטי שאתה בן שבע עשרה?!" הוא משך בכתפו והסתובב, יוצא מהמרפסת, זורק מספר מילים לפני שיצא ממנה לגמרי: "אתה עדיין ילד קטן".

"מה הקשר". מורדי קם מהרצפה בתנופה, עצבני. "גם אתה קטן, אלי!"

מורדי נכנס גם הוא אל הבית, טורק אחריו את הדלת.

הוא יודע שהוא יטוס לאיפה שהוא רוצה, בסופו של דבר. אמנם זה יקח זמן שכנוע ועיכול של ההורים שלו, אבל הוא יטוס. הוא בטוח בזה.

נכון שאולי הוא יצטרך גם לוותר על משהו. יכול להיות שבמקום לטוס לשלושה שבועות, הוא יקצר את הטיול שלו לשבוע, לפחות באופן רשמי.

מורדי חייך לעצמו. הם יסכימו בסוף. לא תהיה להם ברירה.
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
וואו @לוטם הפתעת!!
נכנסתי מקודם, וראיתי בפעמון כמה התראות, לחצתי וראיתי "לוטם הגיב/ה..." ובלי להסתכל על ההמשך פשוט לחצתי. פתאום זה נפתח בעמוד הזה, ופערתי פה. תודה על ההפתעה, כבר שכחתי מהפרק ;)...

ולעניין מורדי.
טוב, לא השתנה הבחור...
מורדי חייך לעצמו. הם יסכימו בסוף. לא תהיה להם ברירה.
באמת אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות...
לאיזה מצב הוא עוד יגיע עם ההתנהגות האנוכית והתינוקות (:sne:) שלו?
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו @לוטם הפתעת!!
נכנסתי מקודם, וראיתי בפעמון כמה התראות, לחצתי וראיתי "לוטם הגיב/ה..." ובלי להסתכל על ההמשך פשוט לחצתי. פתאום זה נפתח בעמוד הזה, ופערתי פה. תודה על ההפתעה, כבר שכחתי מהפרק ;)...
אצלי זה היה שונה:)
לסיפורים מעניינים יש מעקב למייל, ראיתי את הנושא והייתי בטוחה שזה תזכורת לפרק;)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה