אז תתחילי להכין את הזמן אנחנו מחכים....האמת, אין לי זמן קבוע שאני מעלה, מתי שיש לי זמן...
אז תתחילי להכין את הזמן אנחנו מחכים....האמת, אין לי זמן קבוע שאני מעלה, מתי שיש לי זמן...
תני לנו כיוונים על מה לדסקס...בינתיים תדסקסו על הסיפור
ממש ממש לא!!!מה הבעיה?
בפרק הבא מורדי עושה על האש לחברים
ואמא שלו רותחחחתתת, הרגע הוא חזר מטיול!!
ואז היא צועקת עליו ליד כל החברים
ואז הוא יוצא מהבית ונהיה כופר,
ואז אמא שלו מגלה את האמת ואוכלת את הלב עד יום מותה.
ונגמר הסיפור.
מה הבעיה??
אני בעד.מחילה על החוסר אנושיות
אבל בא לי ממש שתביאי את מורדי למצבי קצה מה שנקרא
כאילו איך הוא יתמודד עם מצב שיגמור אותו נפשית ולראות איך הוא מצליח להתמודד עם זה
משם העלילה יכולה להתפתח יותר כמובן
ולהוציא ממנו דברים שאנחנו לא הכרנו במורדי של ה- 17 דפים האלה
פרק מקסים. היה קונפליקט והוא יצא ממנו טוב."לא אכלנו כלום מהבוקר!" דוד הודיע שוב, שולח יד אל מנות האוכל שהתרכזו באורח פלא בידיו של מורדי.
"דוד!!"
"מה אתם רוצים?" כל המנות היו בידיו של דוד, אלו של מורדי נותרו ריקות. "כאילו שאתם צדיקים תמימים. זה לא חזיר, בטוח". הוא הניח את המנות על הרצפה, אגרופיו מתנופפים.
"אל תהיה כל כך בטוח. יכול מאוד להיות שזה כן". הצעירים העדיפו לענות לחברם על החצי השני של דבריו, לא נכנסים לדיון על צדקותם.
"נו, באמת". הוא פסע פסיעה קדימה, חבריו נעו שלוש אחורנית. "מה הבעיה שלכם? אני אוכל. אם אתם לא רוצים - אף אחד לא מכריח אתכם".
"אנחנו אולי לא צדיקים. אבל גם לא רשעים, כן?!" הם נעו עוד קצת אחורה, גוררים את דוד אחריהם. "גם אתה נכלל ביחד איתנו".
"לא רשעים בכלל". הוא נשף, מסכים איתם. "אבל רעבים, כן. ויש לנו תכף אוטובוס".
"יופי. תאכל בבית". הם ששו על דבריו של דוד. "פתרון מעולה".
"ממש לא". הוא לא התייחס לצחקוקים שלהם, משער שהם צוחקים עליו, לא מעניין אותו כרגע. "אני לא עובר נסיעה שלמה מאילת לבית בלי אוכל!" הוא נחרץ. "אם אתם מתעקשים, נלך עכשיו לקנות ממקום אחר".
"אין זמן". מורדי הופיע לפתע מולו, קולו רגוע. "אנחנו צריכים להתקדם לכיוון האוטובוס".
"היי". דוד בהה בו לחצי שניה. "איפה היית?"
מורדי משך בכתפיו. קורץ לחבריו בחיוך זעיר, שובב. "טוב, אין לנו הרבה זמן. זזים?"
"לא. אני אוכל. אתם, תעשו מה שבא לכם". דוד הסתובב לחלקת הדשא בה השאיר את האוכל. עיניו נפערות ברגע. "מה--? איפה--?"
"אמרת שנעשה מה שבא לנו, לא?" מורדי מביט בו בשאלה, לא מחכה לתגובה. "יאללה, זזנו".
"רגע, רגע. מורדי!" דוד הרים את ידו לאות עצור. עיניו מצומצמות, נעוצות במורדי המחויך. "מה היה בא לך לעשות?"
"ללכת לאוטובוס". מורדי ניסה למחוק את החיוך מפניו. "קדימה".
אצבעות ידו של דוד סגרו על חולצתו של מורדי. "מורדי, מה עשית?"
"שחרר אותי, גבר". מורדי נע אחורה, משתחרר מאחיזתו של חברו. "אני מבין שאתה רעב, אבל היתה כאן איזו משפחה ששמחה לקחת ממני את המנות שלנו בחינם. הרווחנו מצווה". הוא מגחך.
"מה???"
"נו, דוד. באמת". החברים מעמיסים עליהם את התיקים, מרוצים מהתרגיל שמורדי עשה לדוד. נכון שגם הם רעבים, אבל מורדי התנהג בחכמה. "יש עוד אוכל בעולם".
"אתם לא רציניים", דוד נשף, מביט בהם בעצבנות יתר. "מורדי! לא סולח לך".
"אל תסלח". מורדי לא מתרגש. "רק שתדע, אם אתה רוצה אתה מוזמן אליי, מיד כשנגיע לבית. נעשה על האש. סגור?!"
"אנחנו נגיע בשש בבוקר בערך". אחד החברים העיר. "תתאם ציפיות עם ההורים שלך. בחורצ'יק".
"אין בעיה. על האש, עליי".
דוד מצמץ. "תזכור".
"זוכר. יאללה, לאוטובוס". מורדי מעשי.
לוקח בחשבון שדוד כנראה כל הנסיעה ידבר רק על זה שהוא רעב ושאר החבר'ה יירדמו.
יהיה משעמם.
אני הראשונה שחותמת עליה...עצומה:
לא שוכחים את מורדי.
עצומה:
לא שוכחים את מורדי.
אני הראשונה שחותמת עליה...
באמת אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות...מורדי חייך לעצמו. הם יסכימו בסוף. לא תהיה להם ברירה.
אצלי זה היה שונהוואו @לוטם הפתעת!!
נכנסתי מקודם, וראיתי בפעמון כמה התראות, לחצתי וראיתי "לוטם הגיב/ה..." ובלי להסתכל על ההמשך פשוט לחצתי. פתאום זה נפתח בעמוד הזה, ופערתי פה. תודה על ההפתעה, כבר שכחתי מהפרק ...
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
26.09
כ"ג אלול
פתיחת
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קיט ע'
קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי: