כתבו כאן כ"כ הרבה מלל. ואולי לפני שינעלו אספיק לשאול את השאלה שאף אחד לא שאל; שאלת 'המלך הוא ערום'.
כמויות המלים שנשפכו כאן עומדות על ההנחה שאליה הובילו אותנו עסקני המלחמה באינטרנט. למה כוונתי? כשהחלו לצאת המכשירים המוגנים, אמר לי אחד מעסקני האינטרנט בכאב שכעת איבדנו את כל ההרתעה נגד בעלי האייפון, כי כל אחד יכול לומר שהמכשיר שלו כשר. ומהיום הוא כבר לא יוכל לצעוק בבעלי האייפון שמגיעים לשטיבלאך. חברים של אותו אחד גם יזמו משחק קלפים לילדים שעל כל קלף יש פשקווילון קטן או משפט מחץ אחד נגד בעלי אייפון. זו דרך אטרקטיבית לחנך אנשים דרך ילדיהם, כמו הספרון לילדים שמפיצים הקנאים נגד המדינע כדי לחנך את הדור הרך לקום על הוריהם הציוינים רח"ל. זו דרך שגוררת אינספור מאבקים שמעמידה בחזית המלחמה ילדים טהורים ואפילו תינוקות בעגלה שמשמשים כבשר תותחים נגד כל מי שלא מוצא חן בעיניי ולדעתי הוא פסול. היום אתה שולח את הילד לצעוק על בעל אייפון, מחר הילד של השכן יישלח לצעוק עליך כי אתה אוכל כשרות פלונית, ואין לדבר סוף.
מה שאני למד מכל הנתונים הנ"ל, שעד היום עיקר המלחמות נעשו בצורה של חיצוניות [עיקר המלחמות, כי אני מכיר גם אנשים נפלאים שפעלו בדיסקרטיות מדהימה מתוך הבנה שהפשקווילים מושכים המונים לטעום מעץ הדעת]. בצורה של כפייה חברתית סביבתית שלתוכה הטילו גם בחור גם יונק עם איש שיבה. כולם מגויסים למלחמה ברשעים בעלי האייפון. וכל ילד יודע שעם ישראל מתפלל על כל בעל אייפון [אגדת עם מספרת על אותו ברנש שמרוב השתוקקות לתפילותיהם של ישראל קדושים הלך וקנה את המכשיר כדי להיכנס למועדון המפוללים]. רק בגלל המצב הזה הגענו לסיטואציות שילד שואל וצריך הסברים על התבנית, על מה-נקרא-אייפון ועל-מי-צריך-להתפלל... ולמה לדוד יוסי יש אייפון והאם מותר לי עוד לדבר אתו כי הרבי בחיידר אמר שהוא רשע וכו' וכו'. וגרוע מכך, אם אבא קונה מכשיר, הילד קרוע בעצמו ומעורבב בזהותו.
אבל מה לעשות, הטכנולוגיה לא ממתינה לציבור החרדי, והמחר כבר כאן, ואלו שצעקו אתמול, מחזיקים לשעבר כבר מכשיר מוגן. אלו שצועקים כאן היום מחר ידברו עם הקולגות והחברים בווטסאפ. הרי יש כבר וואטספ חרדי בטלפונים, הרבה יותר קל יהיה למשועממי הטלפון לעבור לווטסאפ הכתוב. וזה כבר כאן, מעבר לדלת. ואתם יודעים מה, זה בכלל לא משנה, אולי באמת צודקים אלו שטוענים שנישאר עם המכשירים הכשרים עד ביאת המשיח בב"א, זה בכלל לא חשוב לעצם מה שאני הולך לכתוב.
וכאן אני מגיע ושואל שאלה, או נכון יותר אומר אמירה:
האם לא הגיע הזמן לנטוש את החינוך החיצוני הזה? העתיד כבר כאן ומחר יש גם אצל השכן הזה ואצל הבן-דוד ההוא מכשיר חכם [ובשקט, לא לגלות, אולי גם אצלנו]. איך נחנך אז; האמנם כל החינוך יקרוס?!
אנחנו צריכים לעשות חושבים. להתחיל לחנך להתעלמות מכל הפשקווילים, מכל התעמולה, מכל המסרים שאולי נכונים אבל צורתם הרסנית, מכל הקשר של ילד בן שלוש לעסקיהם של מבוגרים. לעבור לחינוך פנימי ומהותי, מי אנחנו, מה תפקידנו בעולם, מה הקב"ה רוצה מאתנו, מה הוא לא אוהב שנראה, ממה עלינו לשמור עינינו, הן ברחוב רבי עקיבא החרדי והן במייל הכשר שפתאום נשלחו אליו בטעות קליפים לא נקיים, מדוע הזמן יקר מכל, ועל מה אסור להשחיתו, גם במכשיר פרוץ וגם במחשב עם 'נתיב', מה אסור לנו לדבר, הן בבדיחות גסות באינטרנט והן בשיחות "השקפה" על העסקן המושחת ההוא והח"כ השקרן ההוא.
אני חושב שאין לנו את הפריבילגיה שהייתה לחרדים החל מקום המדינה ועד המילניום לסמוך על המשטר של המסגרת, על כוח ההרתעה הציבורי שנסמך על חומות, משום שכבר אין היום רשות הרבים סטרילית, כי הרע חודר לבית פנימה, מתחת לשמיכה ובכיס של הפראק. כל אחד צריך לעמוד מול בוראו ולשאול את עצמו: מה הגבולות שאני מציב לביתי, לאן אני רוצה להגיע ברוחניות, אלו עיתונים הם לגיטימיים מבחינתי ואיזו תרבות מתאימה לשאיפותיי, הן שלי והן של ילדיי - יחד.
יודגש, אני לא חולק עקרונית על חינוך ציבורי, אם כי בוודאי לא בצורה הנוכחית, אבל אני חושב שפרקטית מי שרוצה לגדל ילדים טהורים ושפויים, חייב להפעיל את האבר שאלוקים שתל לנו בתוך הראש ולקשור אותו לאבר שנתלה בחלל הבטן, ולהחדיר המון חינוך פוזיטיבי ולא נגטיבי. המון טוב והמון אור ייתרו ממילא את הצורך במלחמה בתוויות ובסיסמאות רחוב. מי שיתעקש להמשיך ולהיגרר אחרי תוויות של 'בעל אייפון' שלא תמיד בודקות את התוכן בפנים, יכול למצוא את עצמו עוד כמה שנים בלי ידיים ובלי רגליים, ולא נעים לומר, בלי ילדים צדיקים.
מקווה שדבריי יובנו אל נכון, כי לא היה לי זמן לערוך את הדברים כראוי. שפכתי מנהמת לבי.
הלוואי שנצליח בכך. נעשה את שלנו ומשמיים יעזרו. אין ספק. הוא הבטיח.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
