יש כאן קונפליקט בלתי פתיר לעת עתה.
המגזר החרדי משקיע בשקיעות ודבקות בתורה, והעולם הזה של תרבות נדחק לשולים.
זה טבעי, כי רוב האנרגיה מתועלת לתורה ומצוות.
המחיר של זה - תרבות מסכנה ועלובה.
הקלות שבה זמר מוציא שיר עם טקסטים חסרי משמעות, היא בלתי נסבלת, יש כותבת וחצי שכותבים את השירים לכולם, וכל הטקסטים נשמעים כמו שיר סיום שנה בגן, עד שאתה לא מבחין בהבדל בין המנון הקייטנה הזה, ל"שיר" המקורי.
ואני מדבר על המיינסטרים של המוזיקה החסידית, הזמרים הגדולים.
כך שהמוזיקה החסידית המיינסטרימית - לא מהווה אלטרנטיבה ראויה.
מצד שני, כנראה שאין בציבור החרדי כמעט מי שישקיע את הסכומים והאנרגיות וההפקה המוזיקלית והטקסטואלית שנדרשת על מנת ליצור תוכן איכותי ברמה אמנותית גבוהה, רוב הכסף הולך על הקליפ הויראלי, ומעט מאוד על הלחן ועוד פחות על הכתיבה.
מצד המאזין, למצוא את התוכן בניגונים עתיקים - בגיל 16 זה קשה מאוד, אפילו בגילאים בוגרים יותר זה לא קל, כי מטבע הדברים נדרשת עבודה פנימית כדי להעביר את התוכן הרגשי הזה לתוך עצמך.
המאזין הממוצע מחפש ריגוש, לרוב ריגוש קל, והשירים הבינוניים נותנים את זה בקלות, כמו כפית עמוסה בגלידה צבעונית עם סוכריות קטנות, שמרגשת לשניה, ואחר כך מתמוססת ונעלמת.
שירים בינוניים יש בכל המגזרים, והגיל הממוצע של המאזינים נמצא איפה שהוא בין 12 - 18
אם ננקה מהשולחן את בעיית התוכן השלילי, אין הבדל גדול בין להיט חסידי ללהיט חילוני, שניהם זולים באותה המידה.
כדי שנער יכסוף לשמוע מוזיקה איכותית, מעשירה ומרוממת, צריך לחשוף אותו אליה מגיל צעיר, ולהפגין אליה אהבה והערכה, לחנך למוזיקליות, ולהראות בררנות כלפי סוגים של מוזיקה, תוך כדי שמסבירים מה הופך את המוזיקה הזאת לפחות טובה. ומאידך, לשבת להאזנה מודרכת, ולהעביר את הרגש והתרוממות הרוח שחווים מהמוזיקה האיכותית.
זה לא באמת קורה
זאת אוטופיה בדיונית
ולכן מה שהיה הוא שיהיה
רוב הנערים יאזינו למוזיקת פח
חלקם יעצבו את הטעם שלהם לבד
חלק ישארו עם הטעם הסכריני של הלהיטים
וחלק ימצאו אלטרנטיבות שלא מתאימות למגזר החרדי.
להערכתי - אם המורה תשב בכיתה, ותפעיל מוזיקה איכותית בתחילת השיעור, ואז תספר מה היא חשה בעקבות ותוך כדי האזנה, יהיה לזה אפקט משמעותי יותר, מאשר שיחה שתשלול את כל המוזיקה, בלי לענות על הצורך בריגוש שנגרם על ידי האזנה למוזיקה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
