קרו לי שני מקרים, בעצם שלושה שהעלו לי את הנושא לתשומת ליבי.
הייתי אישה צעירה, המתנתי לבכור שלי, אבל לא בדיוק ראו עלי, למרות שהייתי ממש לקראת הסוף. עלתה אישה בת 30 לאוטובוס, ידידה של אימי, כבדת גוף,
ואחת "מתקנת עולם" היא גערה באמא שלי "תגידי, לא חינכת את הבת שלך לקום למבוגרים ממנה?" ממש הסמקתי, זה היה באוטובוס בינעירוני בקולי קולות ובאמת שלא ידעתי מה אני אמורה לעשות, גם התקופה הזו היתה קשה במיוחד, בקושי הייתי מסוגלת לצאת מהמיטה כדי לקנות בגדים.
אימא שלי אז ממש גערה בה, היא לא ציינה לה במפורש מה המצב שלי, בגלל רצוני, אבל אחרי מס' שבועות, כשילדתי, היא ממש התנצלה, שהיא לא ידעה וזה, אימא שלי אמרה לה שזה לא משנה למה, אישה נשואה לא אמורה לפנות את מקומה, או "לעבור לספסל האחורי" כי אישה שמבוגרת ממנה במס' שנים דורשת.
מקרה שני, שבועיים (!!) אחרי לידת הקטן שלי חזרתי הביתה בתחבורה ציבורית, עליתי במוצ"ש לאוטובוס, עם סלקל ועם הקטנטן, כל הנשים שישבו מכירות אותי ואמרו לי מזל-טוב נרגש, אבל אף אחת לא חלמה לבקש מהנערה שלה לעבור לספסל האחורי, היו מס' בחורות ש"תפסו" מקום לחברה שתעלה בתחנה מאוחרת, היתה אימא שהושיבה שני ילדים על ספסל אחד והם לא היו בו, כל הנסיעה הם עברו ממנה לבעלה והיא לא הסכימה שאשב בו!!! ישבתי מאחורה, על כיסא שהמושב שלו לא היה, שבועיים אחרי לידה, עם תינוק קטנטן.
מקרה שלישי, לפני שלושה שבועות נסענו עם אותו קטנטן לסדרת בדיקות, כשעלינו לאוטובוס לת"א אוטובוס חילוני לחלוטין, מייד קם גבר מבוגר ופינה לי 2 מקומות, לי ולסלקל, הרגשתי מאוד לא נעים, בקושי עליתי, עוד לא בדקתי אם יש לי מקום, וכבר הוא מציע לי, מאוד הודיתי לו, הוא אמר לי שהוא יכול גם לשבת מאחורה בלי בעיה ושלא אדאג, זה בסדר גמור.
כמובן שלא מכלילה.