נכתב ע"י מקופלת;n4974886:
מעניין פעם לבדוק אם הקב"ה חילק את ההרגשות הרעות בסוף האוטובוס לפי מגזרים... בקטנה, אבל למה אלו שפחות מקפידים על ישיבה נפרדת באוטובוס, הם אותם אלו שמרגשים נורא בישיבה בספסלים אחוריים?
אני בת לחסידות המדוברת, קרובי משפחתי מדרגה ראשונה הם חסידים אמיתיים, ומרגישה נורא ואיום בסוף האוטובוס. ככל שהמושב קרוב יותר למנוע, הוא גרוע יותר. הבדל של שני מושבים אחורה או קדימה, יכול להיות ההבדל בין להקיא ולהגיע מטושטשת ו'גמורה', ובין לשרוד את הנסיעה בשלום.
הפתרון שלי, בחלק מהמקרים, זה לנסוע בקו מקביל שאינו מהדרין, להגיע מוקדם לתחנה ולתפוס את המושב הראשון או השני.
בחלק אחר מהמקרים, לקחת מונית.
(ועדיין, קרה שגבר דרש ממני, במצב מסויים מאד ואחרי הקאה קשה, לעבור לחלק האחורי - כדי שהוא יוכל לשבת עם בנו באותו ספסל.
ישבתי בדיוק באמצע האוטובוס. הלכתי במיוחד לתחנה מוקדמת כדי לתפוס את המקום הזה. החלק הקדמי היה חצי ריק, והוא יכל בשקט להעביר גבר בודד ליד גבר בודד ולפנות לעצמו ספסל. אבל אני הייתי נראית, כנראה, טרף קל יותר.
סירבתי באדיבות ובנימוס.
בסוף הנסיעה ניגש אלי גבר פלוני, דווקא ליטאי, משוכני האוטובוס, וביקש סליחה על זה ש'לא דן אותי לכף זכות', בזמן הדין ודברים ההוא בתחילת הנסיעה.
זה שעשע אותי יותר מהכל. כאילו, כל כך ברור להם שאשה חרדית אמורה לזוז בשביל כל גחמה שלהם, עד שהם צריכים 'לדון אותה לכף זכות' אם במקרה היא לא הסכימה...
להזיז אותה זה בסדר. אבל אם היא לא מוכנה לזוז? אויש. מעשה חמור. צריך להתאמץ לדון אותו לכף זכות...
יודגש שוב שחלק הגברים באותו אוטובוס היה ריק למחצה. איש איש וכובעו לצידו.)
(ולמה טרחתי לכתוב באשכול גוסס זה, ששעותיו מן הסתם ספורות? לא ברור).