עזרה איך לסלוח על פגיעות אישיות?

[תותית י.]

לא מסכימה עם זה.
הוא לעולם לא יבקש סליחה, ולעולם לא ידע כמה פגע בך
מה שמשאיר אותך עם עצמך מול עצמך...

תראי זה קשה מאד!! מאד מאד!! ואישית אני לא מצליחה לסלוח למישהו ספציפי... שהוא יודע שפגע.. (כתבתי לו את זה ושלחתי לו עם שליח לידיו, פעמיים) ויש לי ברשימת משימות לסלוח לו כי זה קשה ככה לי, אין לי מושג מה איתו ואיך הוא חי ככה...

 

[רינהההה]

כמו שכתבתי, לא הייתי מצליחה לעשות את זה לבד. הייתי חייבת עזרה מקצועית כדי להגיע למקום הזה.

עוד יותר ענקית..

 

[ריבל]

לא. יש בזה הלכות.
תחילה יש לפוגע לבקש סליחה.

אצטט את לשון הרמב"ם (סוף פרק ב מהלכות תשובה):
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום וכו', אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.
אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו.
לא רצה חבירו למחול לו - מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו.
לא נתרצה להן - מביא לו שניה ושלישית.
לא רצה - מניחו והולך לו. וזה שלא מחל, הוא החוטא.
ואם היה רבו - הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.

אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול - מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה - לא יקום ולא יטור!
וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא 'ועברתן שמרה נצח'. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, 'והגבעונים לא מבני ישראל המה'. עכ"ל.

מבואר בדבריו שאין חובת מחילה בלא בקשת מחילה.

קצור שולחן ערוך קל"א ד'

וְהָאִישׁ אֲֹשֶר מְבַקְשִֹין מִמֶּנוּ מְחִילָה, יִמְחוֹל בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יְהֵא אַכְזָרִי, כִּי אֵין זֶה מִמִּדַּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִמִּדַּת עֵשָׂו, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח. וְכֵן הוּא אוֹמֵר עַל הַגִבְעוֹנִים, לְפִי שֶׁלֹּא מָחֲלוּ וְלֹא נִתְפַּיְסוּ, וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָה. אֲבָל דַרְכָּן שֶל זֶרַע יִשְׂרָאֵל הוּא לִהְיוֹת קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת. וּכְשֶׁהַחוֹטֵא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחוֹל, יִמְחוֹל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ הַרְבֵּה, לֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר. וְאַדְרַבָּה, אִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָבוֹא אֵלָיו לְבַקֵֹּש מְחִילָה, יֵשׁ לוֹ לְהָאִישׁ הֶעָלוּב לְהַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁחָטָא, כְּדֵי שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ מְחִילָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲבִיר שִׂנְאָה בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים, אֵין תְּפִלָתוֹ נִשְׁמַעַת, חַס וְֹשָלוֹם. וְכָל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּותָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו

 

[כל שם שתרצה]

מה שכתבתי בשם הרמב"ם נראה ברור בדעתו להלכה [כן מדייקים גם בדברי הרמב"ם בהלכות דעות פ"ו ה"ו. - וכן בהלכות חובל ומזיק פ"ה ה"י, והובא בשו"ע חו"מ סי' תכב ס"א, אלא ששם מדובר על נזק ממוני].

מה שכתב הקיצוש"ע יש לפרש דבריו כמידת חסידות, וכך היצען של דברים:
כְשֶׁהַחוֹטֵא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחוֹל, יִמְחוֹל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ הַרְבֵּה, לֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר.
(מכאן הוא מאמר מוסגר, שהוא בודאי מידת חסידות בלבד) וְאַדְרַבָּה, אִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָבוֹא אֵלָיו לְבַקֵֹּש מְחִילָה, יֵשׁ לוֹ לְהָאִישׁ הֶעָלוּב לְהַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁחָטָא, כְּדֵי שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ מְחִילָה. (עד כאן).
וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲבִיר שִׂנְאָה בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים, אֵין תְּפִלָתוֹ נִשְׁמַעַת, חַס וְֹשָלוֹם. וְכָל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּותָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.

נראה לי שסיום דבריו הוא רק במי ש'החוטא מבקש ממנו למחול', וכמו שפתח בדבריו (ועוד, שאם כוונתו היתה שיש להעביר שנאה בכל אופן אפילו שלא ביקש מחילה, מדוע הצריך להמציא עצמו אליו? ימחול לו ודיו!).

מלבד זאת, גם אם נתווכח על הפרשנות שם, הנה דעת פוסקי זמנינו, להלכה ולמעשה:
דעת הגרי"ש אלישיב (הובא בקונטרס שמחת לב עמ' יט), שמש"כ הרמ"א שלא יהיה המוחל אכזרי, הוא דוקא אם פייס את הנמחל, אבל אם 'סתם ביקש ממנו מחילה, אינו חייב למחול כלל, וכ"ש שאינו נקרא אכזרי אם אינו מוחל'. עכ"ל.
ראה גם בילקוט יוסף (הנדמ"ח, שבת סי' רפ עמ' רמו) שאם לא פייסו אותו אינו חייב למחול.
ועיין גם בספר שומר אמת (סי' תרו) שהביא כן בשם הקהילות יעקב.
וכ"כ הגרמ"מ קארפ ב'הלכות חג בחג' (ימים נוראים עמ' שו בהערה) ושכן משמע להדיא במשנה ברורה סי' תרו סק"ט.

וכמובן שלדברי הכל, מידת ענוה וחסידות היא למחול בכל אופן. כל המדובר כאן הוא לענין 'חובה' ואם נחשב 'אכזרי'.

 

[כל שם שתרצה]

אין לי מושג מה איתו ואיך הוא חי ככה...

זה באמת קושי גדול בכל הנושא הזה.
מהיכרות עם מקרה קרוב (קרובת משפחה שנפגעה ממישהי ולא יכלה לסלוח לה), עיקר הקושי היה: איך הפוגעת ממשיכה בחיים כרגיל?
אבל באמת צריך לדעת שזו מחשבה הרסנית! היא הורסת את הנפש מבפנים!
ולכן להילחם בזה כמה שאפשר, פשוט לא לחשוב על זה!
אפשר לייעץ למי שרוצה 'להיכנס לראש של הפוגע', שינסה 'להיכנס לראש' של רוצח שמפיק הנאה מעצם הרצח. כדי באמת 'להיכנס לראש שלו' צריך להיות כמותו או דומה לו..
מלבד זאת, הרבה פוגעים 'חיים בהכחשה', בגלל שהנפש שלהם אינה מסוגלת להכיל את זה. ולכן הם מדחיקים.
בכל אופן, אין זה תפקידנו 'להבין' כיצד הוא חי, כשם שאיננו 'מבינים' כיצד הוא היה מסוגל לפגוע.
ותודה לה' שאיננו מבינים!!

 

[פ.נ]

זה באמת קושי גדול בכל הנושא הזה.
מהיכרות עם מקרה קרוב (קרובת משפחה שנפגעה ממישהי ולא יכלה לסלוח לה), עיקר הקושי היה: איך הפוגעת ממשיכה בחיים כרגיל?

כתבתי בעבר באחד מהפוסטים שלי
שלי היה מקרה של חברה שהייתה פוגעת בסביבה שלה ודיברתי איתה על זה פעם אחת פתוח פנים מול פנים ואמרתי דוגרי תקשיבי אנשים לא כייף להיות בססיבה של אנשים שככל הזמן פוגעים ואותה חברה שיתפה אותי ואמרה לי שזה נובע מאי תשימת לב....
ובאמת אחרי שדיברתי היא אמרה שהפחד הכי גדול שלה זה לפגוע....
הכי טוב זה לתקשר מול אותם אנשים ועם רואים שהם לא מקבלים אז פשוט להיתרחק מאותם אנשים כמה שיותר