ישראל היקר!
ראשית, אני מודה לך על הסבלנות, ועל שהקדשת מזמנך לעיין בדברים שכתבתי ולענות עליהם כמו שצריך.
אולם, לפני שאתייחס לדבריך בצורה יסודית, ברצוני להביע בפניך את תמיהתי הרבה, כיצד זה קורה, שלאחר קריאה עיונית בדברי, אתה מתחמק מדברים שכתבתי מפורשות.
הרי כתבתי בצורה הכי ברורה, שלו יהא כדבריכם, שאין שום סיבה שלא להשתמש בלשון הקודש כשפה מדוברת, ושזו אפילו מצוה גדולה. וגם אם נניח שכוונתו של בן יהודה לא היתה זדונית, ושאי אפשר להשוות בין העברית המודרנית לספר תורה שכתבו מין, ליין נסך, למנהג של שבתי צבי, ולאיסור מצבה, וגם אם נאמר שצריך לקיים את מצות ה' רק מה שכתוב במפורש בלי להוסיף רגש, הכל היה טוב ויפה באם בן יהודה לא היה משנה מאומה מלשון הקודש, רק זאת בלבד שהוא הנהיג את הדיבור בה.
אך דא עקא, שהמציאות היא אחרת לגמרי, שכן הוא סילף ועיוות מילים לאין שיעור, שינה הרבה מהכללים, יצר מילים חדשות אותם הוא לקח משפות זרות (בעיקר ערבית), והכניס בשפה מילות גנאי.
וכשבן אדם משנה בצורה כזאת, לכולי עלמא מדובר ביצירה חדשה לחלוטין, זה לא אותו לשון הקודש, אלא שפה חדשה פרי יצירתו של בן יהודה, ואם כן ממש מגוחך לבוא ולומר על שימוש בשפה זו מילים כמו: "ולכן עתה אנו יכולים לדבר עברית בשמחה ובטוב לב"ב, להתענג על השפה הקדושה ולהגות בחכמה הטמונה בה. להפרות אותה ולהחיות אותה מתוך כובד ראש ויראת שמים"..
שלא לדבר על הזלזול המחפיר שעשה בן יהודה בשימוש במילים ששייכים למושגים עליונים לדברים גשמיים ביותר, שזה מראה על כפירה, וד"ל.
בימים אלה נערך ספר חדש שעתיד לצאת לאור בזמן קרוב, בו הוא מביא רשימה ארוכה לפי א-ב של מילים שבן יהודה סילף בצורה נוראה, חלק מהרשימה הגיעה לידי לא מכבר, לקחתי ממנו רשות לפרסמו, אמנם כדי שלא להכביד עליך אביא לך רק כטיפה מן הים הגדול, כמובן ללא טבלה מרשימה כפי שהלה עשה, ובכן:
אדיב פירושו בלה"ק: מכאיב, מדאיב (רד"ק בספר השרשים - אדב) - בעברית של בן יהודה (להלן "עברית"): אדם נימוסי בעל נועם הליכות (שאול מערבית).
אזור פירושו בלה"ק: חגורה (מלכים ב' א, ח) - בעברית: חבל ארץ, חלק מגוף.
אימוץ בלה"ק: חיזוק ותמיכה קבועים ויציבים (רד"ק שם, ריב"ג כרמל - אמצ) - בעברית: צירוף ילד זר כבן חורג.
בילוי בלה"ק: כילוי השחתה, בלאי (רד"ק שם - בלה) - בעברית: שעשועים ותענוגות.
היה היה בלה"ק: מצוי כעת, כיון שהיה כבר בעבר הידוע (יחזקאל א, ג) - בעברית: פתיחה לסיפור דמיוני, שכאלו היה בעבר הרחוק, בזמן בלתי ידוע.
הרביץ בלה"ק: השכיב (רד"ק שם - רבץ) - בעברית: היכה.
חזון בלה"ק: מראה נבואי (רש"י משלי כט, יח) - בעברית: אידיאל, פרוגרומה, שיטה רוחנית, ראיה עתידית.
כהה בלה"ק: חלש, רפוי, מובל, צבע שאינו עז, לבן מבריק, עכור - לא צלול (רד"ק שם - כהה) - בעברית: הפך הבהיר, צבע עז.
ליפתן בלה"ק: מנה עיקרית (ערוך, שו"ע או"ח קסז) - בעברית: קינוח.
מוקד בלה"ק: מדורת אש (רד"ק שם - יקד) - בעברית: מרכז, מקור, עיקר.
מכון בלה"ק: מקום המוכן לקבלת דבר, מושב, דירה. (ערוך השלם - מכון, ועוד) - בעברית: בית יוצר.
נתין בלה"ק: צאצא הגבעונים (מלבי"ם, עזרא ח, כ) - בעברית: אזרח המדינה.
ספה בלה"ק: כלי קיבול, מזרק (רד"ק שם - ספה) - בעברית: מטה מכובדת.
קונדס בלה"ק: מוט עץ, עמוד עץ מחודד בראשו (ערוך - קנטס) - בעברית: תעלול, שובבות.
קרטון בלה"ק: מפקד צבאי על 25 חיילים (ערוך, הפלאה, רמ"ע מפאנו בספר צבאות ה' ח"ב) - בעברית: נייר עבה וחזק.
שוליים בלה"ק: תחתית (שמות כח, לג. ישעי' ו, א) - בעברית: צדדים (שולי הגליון, שולי הכביש).
תרבית בלה"ק: ריבית (ויקרא כה, לו. יחזקאל יח, ח) - בעברית: מצע לגידול חיידקים בתנאי מעבדה.
נראה לי שהבאתי מספיק, אם בכל זאת תרצה לראות את הרשימה כולה, וכן לקבל עוד חומר בנושא, עשה נא כפי שעשה צוריאל וכתוב לי באישי את הכתובת למשלוח בדואר, ואי"ה בזמן קרוב הם יגיעו אליך.
כעת לגבי חילול הקודש שהוא עשה במושגים גבוהים ורמים, אעתיק לך קטע יפה מתוך הספר "יהדות התורה והמדינה" פרק ט' (להרב אוריאל צימר, ניו יורק תשכ"ד) וז"ל:
"חשמל היא המילה העברית הרגילה לציון כח האלקטרי. מילה זו מקורה בספר יחזקאל (א, ד) בפרק המגלה את חזיון הנביא. פרק זה - המכונה כרגיל בשם "מעשה מרכבה" - הריהו אחד הפרקים המקודשים ביותר בכתבי הקודש. רק יחידי סגולה, ואף אלה רק בתנאים ובאופנים מסוימים, רשאים בכלל לעסוק בסודות אלה של מראה הנבואה. בנבואתו ראה יחזקאל אש גדולה "ומתוכה כעין החשמל". התוצאה היא זו: המילה "חשמל" היתה מעוררת חרדת קודש בלבו של כל יהודי זקן ונער. "חשמל" היה מושג שהמחשבה קשרה אותו ממילא במעשה מרכבה, בסודות הבריאה, בספירות הסוד. אולם הילד או המבוגר הדובר עברית חדישה יודע כי "חשמל" פירושו הזרם או כח האלקטרי - דבר שהוא משתמש בו ורואה אותו מאות פעמים ביום - דבר שאינו מעורר אצלו כל הרגשת קדושה או רטט, דבר הקשור רק עם חדר המגורים או האמבטיה. כשהילד נתקל במילה "חשמל" בספר יחזקאל, הרי שבתת הכרתו הופכת כל הנבואה מגוחכת. מתחת לסף הכרתו משתקפים מעשי מרכבה כ"משחק תאורה" חשמלי - כל היחס משתנה ממילא ליחס של חולין גמור, על הצד היותר טוב, אך זוהי בדיוק הכוונה אותה רוצה "תחיית השפה" להשיג.
"דוגמה שניה - הפעם מאוצר המילים של לשון חז"ל: המילה "אגדה". במוחו של היהודי הטרום-ציוני, בין תלמיד חכם בין איש פשוט, היתה "אגדה" מצינת את דברי המוסר של חז"ל. המילה "אגדה" היתה מעוררת בלב כל יהודי אור ותום, עידוד מוסרי, אהבת ה' ויראת שמים. בשפה העברית מציינת "אגדה" סיפור בדים (סיפור שלא היה ולא נברא, מחבר). בתת הכרתו של הילד שגדל על השפה העברית המודרנית הופכים, אפוא, גם אגדות חז"ל ל"סיפורים" השייכים לאותו סוג שאליו שייכת "האגדה הסינית" או סיפור ה"שלגיה".
אז תגיד לי אתה, איך אפשר "להתענג" על שפה כזאת?
ולגבי מה שכתבת, שהשימוש בשפת העברית בקרב מחננו, אינה נחשבת ככישלון במלחמה, גם בזה אתה מתחמק מן המציאות. הרי לית מאן דפליג, שלו זכינו, וכל היהודים החרדים לדבר ה' ולתורתו לא היו מדברים באותה שפה כמו אחינו החילונים, היינו חוסכים הרבה הרבה בעיות נשירה..
אבל מה לעשות שאנחנו עדיין בגלות המר, ובקרב זה די הפסדנו, לכן כיום המלחמה עברה למגרשים אחרים יותר גרועים, ואנו תקווה שהשי"ת ירחם עלינו כמו שאנו מתפללים מדי ליל שבת:
"ושויתי ה' לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני ועלורר לבי לאהבתך ואז אשמור פקודיך וחקיך בלי עצב ואתפלל כדת כראוי וכנכון"..
כלומר, שנוכל להתחזק חרף כל קשיי הגלות, ולנצח את אויבנו, הגלויים והנסתרים, עד שנזכה כולנו לגאולה השלימה והאמיתית בב"א.
נ.ב. כל זה כאמור עוד לפני שאני מתייחס לתוכן הדברים שכתבת, רציתי לפני הכל להדגיש לך כמה נקודות שאו שהתחמקת מהם או שלא שמת לב אליהם. לכשתענה על הדברים האלה אשמח להשיב לך על שאר הדברים (מצידי כמובן, הבנתי שמצידך אתה כבר רוצה לחתום את הדיון...).
הנושאים החמים
הנושאים החמים
שלא יכשלו בלשונם..
